תחושת לאות אפפה את המשדרים המיוחדים על הנעשה בדרום. חלק מהשרים קראו לרוצץ ולמגר, אחרים הציעו לחמאס לא להתעסק איתנו, אבל הטקסטים היו שחוקים והביצוע עייף.
ראש הממשלה נתניהו הודה בפני אנשי מבקר המדינה, בדו״ח שפורסם אשתקד, כי לא רצה במבצע צוק איתן, אך חטיפת הנערים והתגובה הישראלית לכך ״גלגלה״ את המבצע באופן בלתי נמנע. ב־2014 הוא עמד בראש ממשלה שהרכבה נכפה עליו בידי בנט ולפיד; כשהביט ימינה ושמאלה בקבינט הוא ראה חמישה אנשים שחושקים בתפקידו ומאמינים שהוא בהישג ידם. הצורך לתמרן מול ממשל אמריקני עוין לכד אותו באופסייד אכזרי מול בנט הצעיר והפופולרי עד מאוד. בסקרים שאחרי צוק איתן הגיע הבית היהודי ל־20 מנדטים.
השבוע בנט נדם, וכמוהו האגף הימני של הליכוד. תוצאות הבחירות תרמו לכך, ובמיוחד יישובי הדרום שמלאו ביקורת על נתניהו בזמן הטילים אבל חצי שנה אחר כך העניקו לליכוד קולות בשיעור שלא נראה למעלה מדור. הם העניקו בכך אישור בדיעבד למדיניות ההימנעות־זהירות־ריסון של ראש הממשלה בעזה.
כפי שנכתב כאן לא מזמן, בסקרי עומק של מפלגת העבודה התברר שנתניהו ממוצב בציבור ימינה מבנט. קשה לעקוף את נתניהו מימין, ולכן איש כבר כמעט לא מנסה. בטח כשמדובר על עזה, עיר סוגרת ומסוגרת שלאיש אין רצון מיוחד להיכנס אליה. היה קשה לאתר השבוע בציבור הישראלי רצון לסיים את האביב החלומי בלוחמת מנהרות ברפיח.
עומק ההתפכחות
הנה סקירת עיתונות מסוף השבוע שעבר: שדרן הרדיו רזי ברקאי מספר בריאיון ל'ישראל היום' שהתפכח מאשליית הפרטנר הפלסטיני. ח״כ לשעבר עינת וילף מסבירה שהפלסטינים לא רוצים מדינה אלא שיבה. ח״כ איתן כבל מציג ב'הארץ' תוכנית שדומה לזו של בנט. ח״כ נחמן שי מצהיר בשיחה עם שירית אביטן כהן מ'מקור ראשון' ששמאלנות היא ״כתם״. עמוס גלעד אומר ב'ידיעות אחרונות' שאוסלו היה כישלון מזעזע שעלה באלף הרוגים.
הזעזוע במפלגת העבודה מתוכנית כבל לקוח מהתחום הפסיכולוגי יותר מאשר מהתחום המדיני. חבריו זעמו עליו בגלל ההודאה המשתמעת בצדקת נתניהו ובנט יותר מבגלל התוכן הכמעט מובן מאליו.
כל מי שקורא סקרים יודע שהציבור הישראלי חדל להאמין בשתי המדינות כבר לפני כעשור, פחות או יותר. יודע זאת גם היו״ר אבי גבאי, שנשחט לפני חצי שנה בידי חבריו בגלל אמירה בנאלית למדי על הרצון לא לפנות התנחלויות אם לא מוכרחים. בסוף, זו הסיבה העיקרית לניצחון הימין מאז 2009. עד שהעבודה ויש עתיד יאמצו מצע מדיני עדכני הן תתקשינה לחזור לשלטון. לזכות גבאי ולפיד ייאמר שהם מבינים זאת טוב בהרבה מכל קודמיהם בניסיונות הכושלים להחליף את נתניהו.
הזובור שעבר השבוע כבל בסיעת העבודה, והשבועה הצופית המגוחכת שנדרש לה כדי להוכיח שהוא לנו ולא לצרינו, נבעו מסיבה נוספת. כבל חשוד בתיק 2000. לפי הטענות, מצבו שם החמיר בעת האחרונה. במפלגה הוא עלה על מסלול התנגשות ישיר עם גבאי, שמוסיף על קשייו לאחר הכישלון להעמיד את שלי יחימוביץ׳ בראשות ההסתדרות. כשזוכרים את מספר המנדטים הזעום של המפלגה בסקרים, משימת ההיבחרות שלו נראית קשה מאי פעם. האם עומק ההכרה בהתנחלויות כעומק החקירות?
