יש כאלו במערכת ביטחון הפנים בישראל שמתרגשים משלושת ימי מבצע 'עלות השחר' נגד הג'יהאד האיסלאמי ברצועת עזה ומבקשים לטפוח לעצמם על השכם ולספר סיפור על הרתעה וענישה כבדה, שהביאה לטענתם לשקט בערים המעורבות בימי המבצע.
הם סיפרו במהדורת חדשות 12 באמצעות הכתב הביטחוני, כי שתי סיבות מרכזיות הביאו לשקט בישראל, אם נתעלם מפיגועי האבנים במחלף המוביל ולניסיון הלינצ' בעשרות יהודים בכפר כאבול שבגליל המערבי. לדברי גורמי הבטחון, הסיבה הראשונה היא "הטיפול הנוקשה של מערכת הביטחון והענישה הכבדה נגד ערביי ישראל שהשתתפו באירועים האלימים ב"שומר החומות". הסיבה השנייה היא "השפעת הטיפול בפשיעה במגזר הערבי על האופן שבו הם תופסים את המעורבות של המדינה בחייהם".
במשטרה ובשב"כ טוענים כי השיח השוטף עם השיחי'ם וראשי רשויות בציבור הערבי בניסיון למתן ולהרגיע ולרתום למען שיתוף פעולה נושא תוצאות. אבל הניסיון להתהדר בתוצאות המבצע הקצר והעובדה שלא פגשנו סבב פרעות נוסף ברחובות הערים נגד יהודים היא לא בגלל "הטיפול הנוקשה" ובטח שלא בגלל "הענישה הכבדה" כפי שהוכח באינספור הרשעות וגזרי דין של עונשים מקלים וגישה מכילה וסלחנית כלפי משתתפי הפרעות. כזכור, רק מיעוט קטן מאוד מקרב המון הפורעים הערבים ומקרב מעטים הפורעים היהודים הובאו לדין. וגם שם הם לא פוגשים במערכת שמבינה מאוד את אחריותה במתן תגובה מרתיעה ומענישה.
אם מדובר במסע יח"צ למשטרה ולכוחות הביטחון בניסיון להשיב מעט מהאמון הציבורי שאבד בהם בפרעות תשפ"א במאי אשתקד, הרי שזה חשוב ויכול להשיג את מטרתו. אם הם באמת מאמינים במסרים הללו, הרי שאנחנו בבעיה גדולה. האם חלילה הם לא למדו דבר?
את חבית הנפץ שתדלקה את השנאה הלאומנית נגד יהודים וסמלי המדינה והביאה רבבות מהחברה הערבית לרחובות בערים המעורבות, בכבישים בנגב ובגליל וביישובים הערביים הציתה עלילת הדם של 'אלאקצה בסכנה' והיא זו שתלבה את הגחלים גם בפעם הבאה. הנרטיב שהופץ ברחוב הערבי לפיו היהודים מתכוונים ל"כבוש" ולטמא את אלאקצה, מקום בית המקדש היהודי, ולפגוע בו, עלול לגרום לכל מוסלמי שרוח אמונה ודת בו, לקום ולהתקומם. אך הפעם, בסבב הקצר של הלחימה המוצלחת ברצועת עזה, הנרטיב הזה לא הושמע ולא בכדי.
אסור להתעלם גם מהעובדה ש'עלות השחר' כוון רק נגד ארגון הג'יאהד האיסלאמי, שלוחת פרוקסי של איראן שאינה זוכה בהכרח לתמיכה אוטומטית רחבה ברחוב הערבי. גם לארגון הטרור חמאס שמבקש לשלוט ברצועת עזה היה נוח שישראל עושה עבורו את העבודה ומחסלת את בכירי הארגון המתחרה על ההנהגה והובלת המאבק באויב הציוני. בישראל עשו הכל כדי שלא לפגוע בשערת ראשו של ולו פעיל טרור אחד מחמאס, ובחמאס בתמורה השיבו לישראל בשקט ואפשרו לה לעשות את העבודה עבורם בעזה, עד לסבב הלחימה הבא.
אפשר להקשיב ולהאמין לגורמי הביטחון הבכירים שמתדרכים על הצלחתם במניעת פרעות נוספות ואפשר להקשיב מנגד גם למנהיגי הציבור ברחוב הערבי. בסרט 'זמן אמת' על הפרעות בעכו נשאל בולוס נחאס, חבר מועצת העיר, האם בפעם הבאה שחמאס רוצה "להדליק" את אלאקצה, בעכו יצאו שוב לרחובות? "אם יקרה פעם נוספת, אנחנו שוב נצא, זה לא אמור להרתיע אותנו מלהביע את התנגדותנו למה שקורה" ענה בולוס בלי למצמץ.
הוא הסביר כי "אנחנו חושבים שכל הרע זה בכיבוש אוקיי? אם זה עניין שנוגע לעם הפלסטיני, שאנחנו חלק מהעם הפלסטיני אנחנו נצא. זה לא בשליטה אפילו. זה לא בשליטה". אם מערכת הביטחון מבקשת להשיב לעצמה את השליטה לידיים בשעת המבחן בזירה האמיתית, מוטב שלא תתבסם מהשקט המדומיין. אפשר להחזיר את הביטחון לערים המעורבות ולהבטיח את החיים המשותפים בהם, אבל מוקדם להאמין שהביטחון אכן חזר.
