מאמצע חודש אב אנחנו כבר ממש בישורת האחרונה של השנה, תכף יגיע אלול עם אווירת קו הסיום, ההתבוננות פנימה, ההכנה לשנה החדשה, ורגע לפני חודש אב מביא לנו גל אחרון לשנה הזו, גל מרים שנותן תנופה אחרונה – ט"ו באב.
מה יש בו בט"ו באב מעבר לרומנטיקה וזוגיות? מה לט"ו באב ולהתפתחות אישית?
ט"ו באב הוא שער שמביא בשורה של אפשרות לחיבור והתאחדות של השניים לאחד. איזה שניים? הזכרי והנקבי. בזמן הזה בשנה כך ידעו כל הדורות – הכל פתוח, אין קנאה אין פחד, אין צורך להישמר או להסס אפשר לחבור לזוג, אפשר להתחבר, אפשר להתמסר.
הזכרי והנקבי מוכרים לנו בעיקר בביטוי המגדרי שלהם כגבר ואישה, אך זה רק אחד הביטויים. למעשה זכרי ונקבי אלו איכויות שנמצאות בכל דבר ביקום. בכל אורגניזם חי וצומח יש ביטוי לאלמנטים זכריים ונקביים, וגם בכל מבנה או מכניקה. יש חלק שמכונה 'זכר' וחלק שמכונה 'נקבה', וגם בתוכנו, בתוך כל אחת מאיתנו יש חלק זכרי וחלק נקבי. זכרי ונקבי יחד יוצרים שלם, יוצרים הפריה – פרי, יוצרים מבנה איתן.
ט"ו באב הוא הזדמנות לכל אחת מאיתנו לעשות עוד צעד בשלום הפנימי, ובחיבור המשלים בין החלקים הזכריים לחלקים הנקביים בתוכנו. בוודאי שקפיצת מדרגה שכזו מביאה אותנו לשנה החדשה עם כוח אחר, עם מסוגלות אחרת.
איך מזהים את הנקבי והזכרי בתוכי?
באופן גס ניתן לאפיין את החלקים הזכריים כחלקים יוזמים, רוצים להשפיע ולפעול, נחושים ורואים ישר, קדימה והחוצה. החלקים הנקביים מאופיינים במתינות, בהכלה, מוכווני תהליכיות ועיבוד, רוצים לשהות, רגישים להתרחשות הכוללת ורואים לצדדים ופנימה. רואות כמה הם שונים? הם אפילו הפוכים. לא פלא שלפחות בכל הנוגע לשיחה הפנימית שלנו – החלקים האלה לרוב יתקבצו בשני מחנות ויתקיים מאבק בין שתי התנועות. פנימה או החוצה? בזריזות או במתינות? נחישות או רגישות?
האמת היא, שקשה להכריע את המאבק הזה. אין פה צודק או טועה. יש פה שתי איכויות שונות במהותן שדווקא החיבור בין שתיהן והשזירה שלהן יחד בתוך התנועה שלנו בחיים היא הבשורה.
איך לחבר בין הזכרי והנקבי בתוכי?
ראשית, לדעת להבחין בין השניים. לזהות בתוכי הנה קול זכרי, הנה קול נקבי. שנית, לחדול ממאבק. להבין ששני המחנות האלה רוצים את אותו הדבר – להיטיב (רק שיש להם דרכים שונות להגיע לשם). ובהמשך לזה – לתת לשניהם מקום שווה בתוכי סביב שולחן הדיונים או אם תרצו, שולחן 'הדירקטוריון הפנימי'.
השלב הבא הוא לצאת מהתפיסה שאומרת ש'צריך להכריע' מי צודק. הרעיון של זכרי ונקבי בכלל הוא שהחיבור בינהם הוא הדבר השלם. שכל אחת מהאיכויות האלה בפני עצמה היא נאה וחכמה אך עם זאת – חסרה, חלקית. ושרק ההפריה בין השניים מולידה את התנועה, המהלך הנכון והשלם.
לדוגמא, אם את ערה לכך שיש בתוכך מתח פנימי בין חלק או קול שקורא ליזום ולצאת לפעולה ולעומתו קול או תחושה שקוראת להמתין ולהתכנס – הפתרון הוא לא לחפש מי צודק. נקודת המוצא היא ששניהם צודקים ונכונים ושהפתרון הראוי בוודאי נמצא בשזירה בין שניהם. אני דווקא משתמשת במילה שזירה. ברגע כזה ניתן להתבונן על מציאות חייך ולבחור באיזו נקודה מתאים לך ליזום ולצאת (באיזה נושא? מתי? איך?) ובאיזו נקודה נכון לך להמתין ולהתכנס (באיזה תחום? באיזו סיטואציה? באיזה אופן?) ולתת לשתי התנועות, הזכרית והנקבית, ביטוי ממשי זו לצד זו ואפילו זו בתוך זו (אפשר להחליט ליזום ולצאת לפעולה ולשלב בתוכה אלמנטים של המתנה, הכלה וגם חיבור פנימה).
כשאנו חודלות ממאבק בין שתיהן ושוזרות אותן יחד – נרגיש את ההפריה ההדדית שקורית בין שני הכוחות המנוגדים האלה ואנחנו אלה שנתברך מזה. נרגיש יותר אנרגיה זמינה, נרגיש חיות, שמחה, הנאה ועוצמה.
זהו מהלך שמזמין אותנו לעבור ממתח ומאבק, דרך אמון ולגיטימציה ועד לברית של אהבה, והכל – בתוכנו.
