בכנס בחירות של הליכוד באשדוד בשלהי 2019 נורתה קטיושה מהרצועה לעבר העיר. מנהיג הליכוד בנימין נתניהו קטע את נאומו וחש למרחב המוגן. בעקבות החוויה המטלטלת, שרבים כינו "השפלה לאומית" ומתחו ביקורת על נתניהו שהפקיר כביכול את תומכיו, קיים ראש הממשלה דאז התייעצות דחופה וניסה לקדם מהלך צבאי גדול בעזה. חלק מן הנוכחים בדיון הסתייגו מתקיפה שהיא בגדר מבצע צבאי, וביקשו את הסכמת הקבינט לפעולה, מפאת ההשלכות האפשריות.
נתניהו חזר בו ברגע האחרון, בעקבות חוות דעת של היועמ"ש דאז אביחי מנדלבליט, שלא נכח בפגישה ואכן סבר שההחלטה צריכה להתקבל בקבינט. עמדת היועץ נשענה על חוק יסוד הממשלה. באפריל 2018 אישרה הכנסת תיקון לחוק, בסעיף 40, הקובע כי נדרש אישור של הממשלה להחלטה על פעולה צבאית משמעותית שעלולה להוביל למלחמה ברמת סבירות קרובה לוודאי. הממשלה, מצידה, רשאית להאציל את סמכותה זו לוועדת השרים לביטחון לאומי (הקבינט).
והנה, היועצת המשפטית לממשלה עו"ד גלי בהרב־מיארה אישרה בשבוע שעבר את ההתעלמות מהקבינט באישור מבצע עלות השחר, לאחר שגורמי הביטחון העריכו בפניה, לדבריה, שחיסולו של בכיר הג'יהאד האסלאמי בעזה לא עשוי להתפתח למבצע רחב. זו החלטה שנוגדת את החוק ומעוררת תמיהות קשות. לא צריך להיות איש ביטחון כדי להבין שפעולה רגישה כזאת עשויה להתפתח למלחמה רחבה שמצריכה את אישור הקבינט, למשל במקרה שרקטה של האויב תקטול פה רבים, או שפצצה תועה של חיל האוויר שלנו תגרום לקטל נרחב בצד השני.
חיסול המח״ט הצפוני של הג׳יהאד היה עלול לגרור מהומות ביהודה ושומרון, כשאלפי אנשי תנזים עם נשק בידם יצאו לצירים וליישובים היהודיים ביו"ש ויפתחו באש לעבר כל הנקרה בדרכם, או אפילו תרחיש דומה בתחומי הקו הירוק בהשתתפות אלפי פורעים ערבים ובדואים. אין להוציא מכלל אפשרות שבשלב מסוים חלקים לא ממושמעים בחיזבאללה היו משגרים אף הם טילים לעבר ישראל. מכאן ועד פיצוץ אזורי כולל קצרה הדרך.
גורמי הביטחון שטענו באוזני היועצת המשפטית כי לא קיים חשש שהאירוע יוביל למלחמה הם אפוא חסרי אחריות. טענתם זו גבלה בהתכחשות למציאות ולאמת, כנראה מתוך הנחה שבקיאותה בנושאי ביטחון מועטת, והערכתם ניתנה לה רק לשם קבלת אישורה לביצוע הפעולה בניגוד לחוק.
מעבר לכך, אי שיתוף הקבינט בהחלטה לצאת למבצע כזה מעיד על תופעה חמורה ורחבת היקף. זה שנים שהקבינט אינו שותף לדיונים על ביטחון המדינה, על תפיסת הביטחון, על האיומים שנשקפים לישראל, על מבנה הצבא וגודלו למול האיום הטילי והרקטי מסביב, ועוד. הקבינט הפך לגוף ללא תוחלת. בשיחות עם שרים שישבו בקבינט בשנים האחרונות נאמר לי כי הם אפילו לא זבוב על הקיר, אלא זבוב מצידו השני של הקיר. אין להם השפעה ממשית על המהלכים בעיצוב מדיניות הביטחון. לדבריהם, בסוגיות האלה עוסקים רק ראש הממשלה, שר הביטחון, הרמטכ״ל וראשי המוסד והשב״כ.
זו התנהלות הרת אסון, המסגירה היעדר חשיבה לטווח ארוך. גם המועצה לביטחון לאומי אינה מצליחה לעשות את מלאכתה – להכין לממשלה ולקבינט מסמכים ולקיים עבודת מטה בנושאי ביטחון לטווח הקצר והארוך, במטרה לאפשר לקבינט לערוך דיונים שוטפים על ביטחון המדינה. משרד ראש הממשלה לא רואה את חשיבות הצורך להביא את הסוגיות האלה לדיון בקבינט. בנוסף, השרים לא מתעניינים בעבודת המל"ל והם שקועים בעבודת משרדיהם.
בדרג המדיני לא מקיימים את החוק. בכירי הממשלה נוהגים לפי רצונם והבנתם בלבד. הדבר מסביר את המצב העגום שישראל מצויה בו מבחינה ביטחונית, ואת אי מוכנותם של הצבא והעורף למלחמה. התנהלות היועצת בהרב־מיארה ערב מבצע עלות השחר היא מקרה בודד המשליך על הכלל: תהליכים לא נורמטיביים ולא דמוקרטיים העוברים על הדרג המדיני, ופוגעים קשות באיכות ביטחוננו ובמוכנות הצבא והעורף למלחמה.
