יש זוגות, פגשתי כמה, אירופאים כאלה, הוא טורקי היא אמריקאית הוא גאורגי היא סלובקית, הם נפגשו באיזו ארץ שלישית רחוקה מהמשפחות של שניהם, המשפחות בכלל לא שיקול בתמונת הזוגיות שלהם, הקימו בה גסטהאוס מגניב והם יושבים עם האורחים על הגג מעשנים ג'וינטים יחד לעת שקיעה.
אצלינו, היהודים, זה קצת אחרת. זוגיות זה תיק משפחתי מורחב. רמת המפגש עם המשפחה והצרכים המשפחתיים של בן בת הזוג היא גבוהה. שבתות, חגים, שמחות, עוד שבתות עוד חגים עוד שמחות. הרבה אחים בכל משפחה הרבה שמחות, הרבה מפגשים. ואז פתאום המשקלים בין משפחות המוצא נהיים אישיו. מיד נוצרים ההסדרים האלה: שנה – שנה. שנה אצלו שנה אצלה, ליל הסדר, ראש השנה. שאף אחד לא ירגיש מקופח, שאף אחת לא תרגיש שהמסורת של הבית שלה שווה פחות, או במילים אחרות שהיא גדלה פחות נכון.
אבל למרות ניסיונות הסימטריה יש נטיית משקל טבעית לצד מסוים. לפעמים זה דווקא לצד שיותר קל אצלו: הצד שההורים שלו מוציאים את כל הנשואים שלהם לחופשה משפחתית, אולי אפילו בחו"ל, לצד שיותר טעים אצלם, או יותר כיף לילדים, או הבני דודים יותר בגילאים שלהם, ולפעמים המשקל נוטה דווקא לצד מי שיותר קשה אצלו. "אם אמא שלך בסדר ואמא שלי חולה אז ברור שנהיה אוטומטית יותר אצל אמא שלי, לא?" קצת הגיון בכל זאת. ובהתחלה זה ברור ובסדר לכלה הצעירה כי יש לה קצת הגיון בכל זאת, אבל כשיש איזה ענין משמעותי שנמשך במשך שנים קשה להתגייס אליו באופן קבוע, פתאום הכלה הכבר לא כל כך צעירה מרגישה שרוב הזמן רוקדים לפי חליל שהוא לא שלה, זה יכול להיות דברים שאין מה לעשות איתם והם מצערים מאוד, אולי אח עם צרכים מיוחדים, אולי הורה עם בעיה מיוחדת, אולי משפחה שאיבדה ילד, ויש כאלה שמישהו במשפחה מייצר באופן קבוע יותר דרמות, שכל האחים והגיסים תמיד נחלצים לעזור לו: "נכון שאנחנו בחופשה משפחתית עם המשפחה שלך בגולן אבל אחותי בכנרת נתקעה עם האוטו, אני לא אסע אליה לחלץ אותה?" זאת אותה אחות כל פעם, שאיכשהו שואבת אליה את כולם, בחן ובחמידות, אבל זה מתחיל לנגוס ולעצבן. יש סיטואציות כאלה שהמשקל הגדול יותר נמצא בצד שצריך יותר תמיכה, מטבע הדברים, ואז גם יש איזו טענה סמויה כשאת מתמרמרת על זה "תגידי תודה שאצלכם הכל חלק, היית רוצה להתחלף"? "לא, ותודה לה' באמת ולא הייתי רוצה להתחלף, אבל גם לא הייתי רוצה כבר שבגלל שטוב אצלינו, שיחסית סבבה, שאף אחד לא נצרך במיוחד פיזית או רגשית אז אנחנו נהיה בתחתית שרשרת המזון של "עם איזה צד מבלים יותר". זה ביס יחסית קטן בדברים שיכולים לנגוס באהבה, אבל הוא יכול, נגיסות של תולעת בתפוח, קטנטנות אבל שיכולות להביא לכעס, לטינה, להתרחקות.
בסוף לכל ט"ו באב יש מוצאי שבת, האהבה היא כמו תפוח עסיסי, תחת התפוח עוררתיך, שם במטעי הכרמים והתפוחים יצאו לחולל בכרמים ולהתאהב אבל אחר כך התפוח הזה ננגס וננגס בשיני החיים. הרבה דברים נוגסים באהבה. ההרגל, הביטחון, המוכרות, תחושת הברור מאליו, הם גם מעצימים אותה – וזה מה שכל כך טריקי. יש עוד דברים שנוגסים: חוסר תקשורת, התכרבלות חזרה אל הבית שהבאת איתך על גבך, חוויית חוסר הצלחה בתחומים אחרים, בעבודה נגיד, בפוריות, ויש גם את זה, את המשקלים הלא סימטריים בין משפחות המוצא. זו עבודה ענקית לשמור על הליבה של התפוח, לראות אותו מאבד מהברק, מהנפח, ולהבין איך שומרים על הגרעינים.
