בחודש האחרון, בנוסף לעמידה איתנה של הלוחמים האוקראינים נגד הכובש הרוסי במחוז דונייצק במזרח אוקראינה, החלו כוחות צבא אוקראינה להתקדם במחוז חרסון בדרום המדינה אשר נכבש עוד בתחילת המלחמה. כבר לפני כשבועיים, עדכן דמיטרו בוטריי, מושל חרסון, כי 53 יישובים במחוז שוחררו מכיבוש רוסי "נכון לעכשיו". ההסתכלות על ההתקדמות של האוקראינים בחרסון לצד התגובות בקרמלין, מלמדת אותנו המון על האופי של המשטר הרוסי ועל סגנון הלחימה שלו.
אני מבקש לטעון כי מחוז חרסון הוא הקלף הכי חזק של פוטין, ואם הוא ישוחרר על ידי האוקראינים, לא יהיה לדיקטטור עוד מה להציג לציבור הרוסי שתומך בו, למרות הסנקציות, בתמורה לניצחונות. פוטין הבטיח ניצחונות ואובדן חרסון תתפרש בגדר אסון בקרב האליטות הרוסיות כמו גם בקרב הציבור הרוסי. פוטין הבטיח לקחת ולשמור את חרסון ועכשיו הוא עלול לאבד אותו.
כפי שזה נראה היום, האוקראינים עומדים לשחרר את חרסון בקרוב, ומה שחשוב לפוטין זה להקפיא את הלחימה ולהושיב את האוקראינים למשא ומתן בתנאים שלו. פוטין פונה לנשיא טורקיה ארדואן על מנת להושיב את האוקראינים אל שולחן משא ומתן וללחוץ עליהם לוותר על השטחים שרוסיה כבשה עד כה.
על מנת ליצור בהלה באירופה ובארה"ב, שמטרתה ללחוץ על האוקראינים לוותר על הטריטוריה שלהם, הוא שולף, שוב, את הקלף הגרעיני שלו – מתחם הכוח הגרעיני זפוריז'יה. לפני מספר ימים, חברת האנרגיה הממלכתית של אוקראינה הודיע, כי מתחם הכוח הגרעיני זפוריז'יה הופגז שוב, והטילה את האשמה על הכוחות הרוסיים. אותו המקור מסר, כי "אזור המפעל נפגע בעבר כבר חמש פעמים, גם בסמוך לאתר בו מאוחסנים חומרים רדיואקטיביים, אך איש לא נפגע והמצב במפעל נותר תחת שליטה". המהנדסים האוקראינים ממשיכים להפעיל את תחנת הכוח הגרעינית בשעה שהחיילים הרוסיים שומרים עליהם, או יותר נכון מחזיקים אותם בתור בני ערובה, מחוץ למתחם. הטקטיקה של פוטין, למרות הביזאריות שלה, לצערינו, הניבה פירות. הבהלה בגלל מתחם הכוח הגרעיני זפוריז'יה הגיעה עד לישראל. אתר Ynet יצא עם כותרת הבאה: "הלחימה בקרבת תחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה – הגדולה מסוגה באירופה – מעוררת חשש מאסון גרעיני". מה שאני מבקש לטעון שההתקדמות של האוקראינים בחרסון (שם רוסיה ממשיכה להפסיד) קשורה קשר הדוק לסחיטה והאיום הגרעיני בזפורוז'יה. הרוסים מנסים לעצור את ההתקדמות האוקראינית בחרסון באמצעות סחיטה גרעינית.
הסכם הביניים בין רוסיה לבין אוקראינה, לפיו אוקראינה תכיר בהישגים של הכיבוש הרוסי, נועד רק ל"הרוויח מעט זמן" בדרך להמשך הכיבוש הרוסי לאחר שהאחרונה "תרפא את הפצעים", שנגרמו לה על ידי הנשק המתקדם שהחל להגיעה לאוקראינה מהמערב. הקרמלין מעוניין בהסכם כולל ומקיף, אשר יבטיח כי אוקראינה תיסוג משאיפותיה להחזרת חרסון, דונבאס, זפוריז'יה וקרים כולל ויתור על כניסה לנאט"ו. בעת הזאת, שצפויה להיות קשה ומאתגרת לקהילה הבינלאומית, קרמלין בגלוי מאיים בקטסטרופות גרעיניות אשר עלולות לפקוד את אירופה כתוצאה מ"טעויות ופיצוצים אקראיים", במילים של אנטולי מדבדב (רה"מ ונשיא רוסיה לשעבר), בתחנות הכוח האירופאיות. במילים פשוטות, הקרמלין מאיים בפיצוצים גרעיניים אקראיים, אם אירופה לא תעצור מיד את ההתקדמות של אוקראינה בחרסון.
ממשל ביידן, במובן מסוים, משחק לידיו של פוטין, כאשר במקום להגדיר עבורו קווים אדומים הוא מעלה את רמת הבהלה לרמות נוספות על ידי הוספת אש למדורה, באמצעות התיאורים המדויקים של הנזקים האפשריים שאירופה עלולה לספוג במקרה של פיצוץ גרעיני במתחם. הניו יורק טיימס, העיתון המקורב למפלגה הדמוקרטית, יצא עם כותרת שכולה היסטריה: "הפגזה בתחנת הכוח הגרעינית זפוריז'יה מעלה את החשש לתאונה".
בשבועות האחרונים, כאשר תשומת הלב הבינלאומית הופנתה אל תחנות הכוח הגרעיניות של אוקראינה, צף ועלה הערוץ הדיפלומטי חדש בין רוסיה לטורקיה כאסטרטגיה הנכונה ביותר, מבחינת הקרמלין, להתמודדות עם השאיפה האוקראינית להחזיר את חרסון, והאינטרס הבינלאומי לפתור את משבר החיטה. ההחלטה לפעול מול טורקיה בדרך של משא-ומתן לא הייתה מקרית או בלתי-נמנעת. ארדואן קיבל מפוטין, תמורת ניהול הערוץ הדיפלומטי "אוקראינה-טורקיה-רוסיה", חופש פעולה בסוריה וגם בחבל נגורנו-קרבך, הנמצא במחלוקת בין ארמניה לאזרבייג'ן.
ארדואן יודע היטב כי שום לחץ בינלאומי על אוקראינה לא יגרום לה לשבת למשא ומתן עם רוסיה ולוותר על הטריטוריה, ולמעשה הוא ניצל את פוטין, והסכים לנהל ערוץ דיפלומטי שנועד לכישלון, תמורת חופש פעולה בסוריה ובקווקז. הנוסחה שפוטין בונה היא די פשוטה: טורקיה מסכימה ללחוץ על האוקראינים על מנת לעצור את התקדמותם בחרסון, בשעה שרוסיה מנסה להשיג גם את התמיכה האירופית למהלך הזה באמצעות סחיטה ואיום גרעיני.
