עמדנו תחת החופה ונשבענו. נשבענו לאהוב, להיות שם אחד בשביל השנייה. לתמוך ולחזק ולפעמים לעמוד כחומה בצורה ולהתעקש. עמדנו שם מחייכים ומאוהבים והיינו בטוחים שאנחנו נשרוד יחד את הכל. למה? כי יש אהבה.
יש בה באהבה איזה קסם שהיא משכנעת אותנו שהכל אפשרי, שכל דבר שיגיע נוכל לו. כשהתחתנתי בשנית נכנסתי לזה עם לב מלא אהבה אבל עם עיניים פקוחות. ידעתי לחשוב על מקומות שיהיה לנו קשה, השכלתי לזהות אזורים וזמנים שיהיו מורכבים לשנינו. הרגשתי שאני מגיעה לזוגיות הזו חכמה ובעלת ניסיון והאמת שטעיתי בגדול. איכשהו הצלחתי ליפול לכל בור ולהשתטח מכל מהמורה קטנה. באיזשהו שלב הבנתי שיש פער ענק ביני החכמה שיודעת משהו על זוגיות, לבין המציאות בפועל.
זימנתי את עצמי לפגישה אישית בכדי לנסות להבין איפה הטעות שלי ואז הבנתי. הייתי נשואה לפני, אבל לא הייתי נשואה לך. זה היה ההבדל הגדול וזו הייתה הטעות שלי, המחשבה שאני יודעת משהו על אייך הדברים בינינו יפעלו הייתה טעות. אני חדשה לך ואתה חדש לי ולא משנה מה חוויתי לפני וכמה אני יודעת, אני לא יודעת את זה איתך. לדעת איתך זה עומק האהבה, זה מה שבונה את הקשר, זה מה שמאפשר לנו ללמוד האחת את השני. זה מה שהופך את המחשבות הללו ביום חופתנו לשורש אמיתי, לדעת איתך.
לגלי עטרי יש שיר שאני ממש אוהבת, קוראים לו אהבה למרחקים ארוכים. כשהילדים עושים בחירות של שירים הם תמיד מציינים שזה השיר של אמא ואני שמחה על זה. שמחה שהם יודעים שאמא שלהם אוהבת שיר שמדבר על אהבה ארוכת זמן ולא כזו מנצנצת שנעלמת אחרי זמן קצר. אהבה כזו של החיים באמת, של מסע הקשבה של עקשנות ועבודה. אהבה מתוך בחירה ורצון, שלומדת איך זה לחיות איתך.
אבל אהבה צריכה גם שינערו אותה מידי פעם, שינקו מעליה את האבק ויחזירו אותה לפעום. תעירו ותעוררו את האהבה. לפעמים צריך להתאמץ על הרגש הזה ולהתחדש איתו, לא תמיד הכל רומנטי ומתפרץ מתוכנו ויש פעמים שצריך לעורר ולהעיר. פעם אחרי מריבה ממש גדולה ביני לבין האיש המיוחד שזכיתי בו הצעתי לו הצעה: "בוא נתחתן עוד פעם", אמרתי, הוא הביט בי במבט ששאל לאן את חותרת? ואני המשכתי, "תחשוב על זה, נתחתן עוד פעם אבל הפעם מתוך ידיעה אמתית על מי אתה ומי אני". הוא הביט בי במבט עמוק ובוחן ואני ישר המשכתי " אל תענה לי עכשיו", הוספתי מהר ואמרתי "אנחנו צריכים לבחור בזה, לרצות את זה, עכשיו עם כל החכמה שיש לנו האחד על השנייה".
אתם בטח רוצים לדעת מה הוא ענה או מה החלטנו.
אז זה כבר לסיפור אחר.
