ימי מילואים (י"ג)

8:35 הייי אולג מה קורה?
8:36 תישמע אני מתחיל פסיכומטרי בשבוע הבא
8:38 אני יודע שאני זה כל הדוכן מאז שאליאור הלך להאקריו אבל אני לא יכול להמשיך לעבוד ככה לתפוס דוכן לבד כל יום
8:40 אני ישאל את חברים שלי אם מישהו מחפש עבודה
8:45 אבל הם לוקחים יותר כסף ממני כי זה או אתה או וולט
8:48 והם לא מכירים אותך
8:49 סורי שככה

*
עזריאלי היה זה שמצא את הסורי חוצה את הגבול. הוא היה בסיור עם מנו וגבריאל, עשו פתיחת ציר כמו בכל בוקר, כשהגשש זיהה עקבות טריים. איך גשש מזהה שהעקבות טריים, רק אלוהים יודע. בכל אופן עקבות, עזריאלי הסתכל ימינה ושמאלה, ראה תנועה, אמר לנהג יאללה, למטעים. הם חצו עם ההאמר את התעלה, התפרסו בשטח, זה היה נראה כאילו עזריאלי ממש יודע לאן הסורי הולך. זה קצין זה. מקצוען. את הכל הוא עידכן בקשר ברקע, כולל ירי באוויר ווואקף וואלק אנא בטוחק וכולל ירי לרגליים באמצע מרדף. מקצוען, נו. כשהסורי נתפס כולם כבר היו בסבביה. גם אולג עם החפ"ק שלו וגם אלון המג"ד עם החפ"ק שלו וגם התאג"ד לקליטה וטיפול רפואי ראשוני תוך כדי איזוק, שתי דקות אחר כך הגיע גם מישהו מהמודיעין לטפל בסיפור הלאה, ובסוף, כמו תמיד, הגיע כתב צעיר וחמוד של דובר צה"ל, שאל כמה שאלות את הקודקודים, הוציא ידיעה קטנה והמשיך הלאה.

לכל הפרקים של "ימי מילואים"

**
כוח צה"ל תפס מסתנן בגבול סוריה

בפעילות מוקדמת על גבול סוריה זיהה כוח צה"ל מסתנן לשטח ישראל ופתח לעברו באש. המסתנן נפצע באורח קל והועבר לטיפול רפואי וחקירה. מדובר צה"ל נמסר: הכוח פעל על פי הנהלים והגן על גבולותיה של המדינה.

*
ביום שישי בבוקר תהה אולג מה הוא אמור לעשות.

קודם כל גם אליאור וגם אלמוג בשבועיים זה סימן לא טוב. או שהוא לא משלם מספיק, או שהעבודה לא מעניינת, או שסתם, יש דברים טובים במקומות אחרים. הדוכן בקניון עזריאלי היה אחד החזקים שלו פעם, עכשיו זה נראה כאילו הוא הולך להפסיד עליו גם את השכירות וגם את המשכורות. הוא היה חייב להגיע לשם, לחשוב על מבצעים ולייצב את הסיפור, אבל הראש שלו היה עסוק בעזריאלי אחר.

אז ככה, עזריאלי. מצד אחד, קצין מוערך, מלח הארץ, בפלוגה שלא סובלת מעודף קצינים, עזריאלי היה הקצין שאפשר היה לטרטר או להקפיץ. נהלים, משימות שחורות, חתימות כשצריך, ימי מילואים באמצע החורף בגשם שוטף, עזריאלי עשה את הכל עם חיוך קטן שמקבל את הדין באהבה. רק היום הוא עשה עבודה מבצעית מעולה בקו מנומנם, שאולי כבר לא מנומנם. מצד שני, רגע לפני כל הסיטואציה בא אליו דניאל דויטש ואמר לו שהם הציבו מארב ועזריאלי הוא הגנב שהסתובב בפלוגה. סתם ככה הוא לא היה מאמין לדויטש, אבל גם ליבוביץ' ומתן הדוס היו מעורבים בכל הסיפור, ככה לטענת דויטש, וזה הפך אותו לאמין יותר, באיזושהי צורה.

אולג בכלל היה בדרך הביתה. זו הייתה השבת השנייה במילואים, ובתורנות היציאות אולג יצא ועידו נשאר להיות המפקד בפועל. לא משהו מיוחד. עניינים של כל פיקוד בכל פלוגה, אבל עכשיו אולג הרגיש שהוא לא מוסר את הפלוגה בנינוחות. להפך, משהו מכביד עליו, יש איזה עניין שצריך להיפתר לפני שהוא נותן לעידו להיות המפקד. ולא שהוא לא סומך על עידו, האיש אלוף בלמצוא ציוד מתחת לאדמה ולדאוג לכל הצדדים הלוגיסטיים והתכנוניים וכל זה אבל נו, פלוגת מילואים זה לא כמו פלוגת סדיר. עידו הוא לא חומר לפיקוד על פלוגה, אין מה לעשות. אין אדם אחד בפלוגה שלא מרגיש שעידו מתנשא עליו, וזה כולל גם את אולג בעצמו. ולכן אולג צריך לפתור את הסיפור הזה עם עזריאלי לפני שהוא יוצא, למסור פלוגה נינוחה.

איזה נינוחה. הוא יצא מהמשרד למצוא מישהו שיגלגל לו סיגריה וראה את כולם מתווכחים בפינת עישון. היה צריך או לא היה צריך לירות בסורי, זו הייתה השאלה. מצד אחד מסתנן, סורי, עם סמים וכנראה גם עם נשק קר, בדרך לאנשהו, לא ענה להוראות הפתיחה באש וכל זה. מצד שני, לא איים על אף אחד, סתם היה במטעים. אפשר היה לעצור אותו גם בלי להוריד לו חצי רגל.

דביר, הדוס עם הזקן, היה במפתיע הנציג הבולט של הטיעון 'אין סיבה לירות סתם'. מנו היה כמובן הנציג הבולט של 'לירות תמיד'. אתה היית שם? הוא שאל את דביר, ודביר אמר בעדינות לא, לא הייתי, אבל הייתי במצבים אחרים, הייתי בלבנון השנייה אפילו, ויכולתי להוריד את חבר שלי שהלך להתפנות אם לא הייתי חושב פעמיים. אני לא הייתי בלבנון השנייה, אמר מנו, אבל הייתי בצוק איתן, ופגז ששחררתי הוריד צלף רגע לפני שהוא הוריד כמה גולנצ'יקים. והויכוח, שהתחיל מטיעונים אישיים, התפתח די מהר לויכוח הפוליטי הגדול של הימין והשמאל – האם צריך לתת עוד כח לצה"ל או שפחות, האם אפשר לסמוך על התקשורת, על מערכת המשפט, ואפילו האם צריך לסמוך על קצינים.
אולג עמד ליד המשרד שלו והסתכל על המריבה מהצד. הוא לא הביע דעה. קצת דיסטנס לא עשה רע אף פעם לאף אחד. הוא ראה את עזריאלי עובר מחדר האוכל לכיוון החמ"ל, והזדרז בעקבותיו. הוא הוריד את הראש בכניסה לבונקר, ונע בשבילים המחוצצים שנוצרו שם עוד ביום כיפור או בששת הימים, אולי אפילו הסורים, מי יודע. הכל היה שם שכבה על שכבה.

"תגיד," הוא אמר לעזריאלי, "איך אתה?"
עזריאלי הסתכל עליו עם החיוך הקבוע שלו. חצי נחמד, חצי מתנשא. ואולי ההתנשאות הייתה רק בראש של אולג? "אני סבבה," הוא אמר. "מה איתך? מוכן לצאת למשפחה? לטפל קצת בעסק?"
אולג נאנח. הוא שכח לגמרי מההתפטרות של אליאור והצמצום של אלמוג. הוא חייב להשיג עובד להשבוע ואין לו מושג מאיפה. "כן," הוא אמר. "סבבה."

הוא לא ידע איך להמשיך כמו שצריך.

"תגיד," הוא אמר. "קצת לא קשור, יש לך אולי מושג על הגנב ההוא שהסתובב בפלוגה?"
"לי?" אמר עזריאלי. הוא לא היה נראה מופתע, אבל אולג חשב שהוא מעולם לא ראה את עזריאלי מופתע. "מאיפה שיהיה לי מושג".
"לא יודע," אמר אולג. "אנשים מדברים. מישהו ראה שלקחת מאתיים מאיזה תיק".
עזריאלי הרהר כאילו הוא שכח משהו. אחר כך אורו עיניו. "זה לא היה בתיק," הוא אמר, "זה היה על הרצפה במגורים. סתם על הרצפה"
"יש עדים על תיק," אמר אולג.
"שיהיו," אמר עזריאלי. משך בכתפיו. "אבל אני הרמתי מהרצפה".
"סבבה," אמר אולג.

הוא הלך חזרה לחדר, התחיל לארוז את החפצים לקראת הנסיעה לשבת. תוך כדי שדחף מדים מסריחים לשקית ניילון גדולה הוא חשב. מצד אחד קצין אמין, מצד שני מישהו שעושה צרות. מצד שלישי, הגניבות יכולות להיות די בבירור קשורות לסורי שחצה את הגדר, מה שהופך את עזריאלי, שבמקרה היה שם בזמן הנכון ובהקשר הנכון, למישהו שיש לו עניין אישי בסיפור, מה שאומר שאולי סיפור הגבורה שלו הוא לא סיפור גבורה אלא משהו אחר לגמרי. ואם הוא יתקוף את הקצין – מי יחליף אותו? זה לא שאנשים עומדים בתור להיות קצינים בפלוגת מילואים. ומצד רביעי – אם זה קצין זה הופך את הגניבה מהבונקר להגיונית וקלה יותר. הוא נאנח והחליט בינתיים לא לעשות עם זה כלום.

כשיצא שוב מהחדר הרוחות עדיין להטו. עכשיו מנו צעק על גבריאל ועל דניאל שהם עוכרי ישראל, וליבוביץ' צעק על מנו שיפסיק להרוס ככה את הפלוגה, ואורנג' צעק על ליבוביץ' שלסנן שמאלנים קיצוניים מהפלוגה זה לא להרוס אותה אלא להציל אותה, ואולג ידע שאין לו ברירה. הוא ניגש קדימה להגיד משהו, אבל רגע לפני שפתח את הפה מתן הדוס נעמד על הפינת עישון ואמר לכולם לסתום את הפה. זה היה מוזר, כי מתן הדוס בחיים בחיים לא דיבר ככה, אבל זה מה שהוא אמר. תסתמו את הפה ותירגעו.

הם סתמו את הפה ונרגעו.

ואז מתן אמר "תגידו, מי יוצא למרכז עם אוטו? אני צריך טרמפ."

כולם צחקו, ואולג הצביע ואמר 'יאללה מתנוס, בוא, אני כבר יוצא', והאווירה התחילה להקליל ולהתפוגג. מתן ואולג התיישבו באוטו ויצאו מהמוצב והתחילו לנסוע דרומה ומערבה, לכיוון ירושלים ומודיעין ותל אביב, ואולג עישן את הסיגריה האחרונה לסוף השבוע הזה, ומתן הוציא גם הוא איזו סיגריה מגולגלת ועישן.

"איזה בלגן," אמר מתן.
"כן," אמר אולג ונאנח. "בלגן כאן, בלגן שם".
ומתן אמר "איך הולך עם העבודה והבית?"
ואולג אמר "בסדר," אבל ידע ששום דבר לא בסדר, ושאל "איך אצלך?"
וגם מתן אמר "בסדר," אבל הרבה דברים לא היו בסדר. ובכל זאת, מה יכול היה לומר.

**
8:18 תהילולי אני בא בסוף לשבת
8:22 לולי?
8:23 תולי את לא עונה, תחזרי אלי כשתראי.
9:50 לולי, הכל בסדר? את לא עונה.
10:31 אני אוהב אותך
10:34 סליחה על המריבה אתמול, זה לא היה בתכנון. אני פשוט סחוט מהמילואים האלה ומתגעגע נורא אלייך ואל הקטנים. לא התכוונתי באמת למה שאמרתי. את אמא נהדרת ובת זוג מהממת.
10:43 אני אוהב אותך
10:44 אני אוהב אותך
10:45 אני אוהב אותך
10:47 סליחה