ביום שני השבוע כינסו ראש הממשלה יאיר לפיד ושר הרווחה מאיר כהן את הצוות לקידום פעילות הממשלה בחברה הבדואית בנגב. לפיד אמר, בצדק, שמדובר באתגר שחייבים לטפל בו, ובבעיות שהוזנחו בצורה פושעת במשך שנים רבות. "כדרכה של הממשלה הזאת", אמר לפיד, "אנחנו צוללים לתוך מקומות של הזנחה בכדי לתקן".
אבל לפני שהולכים אחורה לתקן את ההזנחה של הממשלות הקודמות, כדאי לתקן גם טעויות טריות שנעשות ממש בימים אלו על ידי הממשלה הנוכחית. כמו למשל הסיפור של המכינה לצעירים וצעירות מהחברה הבדואית, שפעלה בהצלחה בשנתיים האחרונות במועצה האזורית נווה־מדבר, ועלולה להיסגר בקרוב מחוסר תקציב.
המכינה, שפעלה ביישוב אבו־תלול, נקראת "מכינה לחיים", וכשמה כן היא – מבקשת להכין את הצעירות והצעירים הבדואים להשתלבות טובה יותר בחברה הישראלית. ראש מועצת נווה־מדבר איברהים הוואשלה, שהגה את הרעיון להקמת המכינה, מזכיר שמרבית הצעירים הבדואים אינם משרתים בשירות צבאי או אזרחי, ומיד עם סיום התיכון הם משתלבים בשוק התעסוקה. "הילדים שלנו חיים במסגרת סגורה ואינם חשופים לחברה הישראלית. רציתי שתהיה מסגרת שתכיר להם את הארץ, שתלמד אותם עברית, שתכשיר אותם ללימודים אקדמיים ותפגיש אותם עם קהילות אחרות בחברה הישראלית".
ויסאל אבו־קווידר: "קיבלתי כאן מה שלא קיבלתי בכל 12 שנות הלימוד שלי. הרכזות היו כמו אימהות בשבילנו"
הוואשלה הצליח להכניס את תקצוב פרויקט המכינה לתוכנית החומש לחברה הבדואית שהתקבלה בשנת 2017. מי שזכתה במכרז להפעלת המכינה הייתה האגודה להתנדבות. לפני שנתיים נפתח מחזור ראשון עם 75 חניכים, מתוכם שישים בנות ו־15 בנים, ובשנה שעברה נפתח מחזור שני עם 115 חניכים, ויחס דומה של בנות ובנים.
חיאת עלי סלאח מנהלת באגודה להתנדבות את מחוז דרום וירושלים במגזר הערבי, ובמסגרת תפקידה אחראית גם למכינה. היא מספרת על חניכות שבגיל 19 יצאו לראשונה בחייהן לטיול שכלל לינה מחוץ לבית, ועל חניכים שלראשונה בחייהם השתתפו בסיור לימודי בעיר העתיקה בבאר־שבע, העיר שלצידה הם חיים.
המכינה פעלה בשלושה מעגלים. המעגל הראשון היה אישי וכלל העצמה של החניכים, ליווי אישי וייעוץ בנושאי לימודים ועבודה. המעגל השני עסק בחיבור לקהילה. הצעירים הבדואים חיים בעיקר בתוך המשפחה, ואינם מכירים אפילו את החברה שלהם. כל קבוצת חניכים יזמה פרויקט של מעורבות חברתית בקהילה, כמו הקמת גינה ציבורית או ספרייה, והוציאה אותו לפועל. המעגל השלישי היה חיבור למדינה ולחברה הישראלית. עלי סלאח מספרת שאחוז ניכר מחניכי המכינה לא ידעו דבר על השואה, עד לביקורם ביד ושם במסגרת המכינה. מעבר לסיורים לימודיים, החניכים פגשו קבוצות אוכלוסייה שונות, השתתפו במבצע קמחא דפסחא בדימונה, ונפגשו עם בעלי עסקים ויזמים מהחברה הבדואית כדי לקבל מהם השראה.
קיבלו ביטחון
אחרי שני מחזורים בלבד, למכינה כבר יש תוצרים. למעלה ממחצית מהחניכות בחרו להמשיך לשירות לאומי, ורבות מהן בחרו בלימודים אקדמיים בזכות הלימודים במכינה. "התפיסה של האגודה היא שהשירות האזרחי של הצעירים הבדואים הוא כלי ולא מטרה", אומרת עלי סלאח, תושבת כסייפה. בעבר התנגדה לשירות לאומי־אזרחי של ערבים, אך שינתה את עמדתה לאחר שראתה את ההשפעה של השירות על הבנות. "פגשתי בנות לפני ואחרי שירות, וראיתי את הביטחון העצמי שהן קיבלו". עלי סלאח מספרת שלפני 12 שנים היו רק שמונה צעירות במחוז דרום וירושלים שעשו שירות אזרחי, כיום יש 400. "ביישוב ערערה אין היום משפחה שלא רוצה שהבת שלה תעשה שירות".
ויסאל אבו־קווידר, תושבת הכפר הלא מוכר אל־זרנוג, למדה במחזור הראשון. היא מספרת שבאה למכינה רק בשביל טיולים וסיורים, אך הלימודים שינו לה את החיים. "קיבלתי במכינה מה שלא קיבלתי בכל 12 שנות הלימוד שלי. הרכזות במכינה היו כמו אימהות בשבילנו, שיתפתי אותן בדברים שלא שיתפתי אפילו את אימא שלי". אבו־קווידר מזכירה שבחברה הבדואית אין כמעט חינוך בלתי־פורמלי. "בזכות המכינה טיילתי בצפון, פגשתי צעירות יהודיות, עברתי קורס עברית וקורס תיאוריה בנהיגה, ובזכות המכינה יש לי רישיון לנהיגה".
אבו־קווידר זוקפת לזכות המכינה גם את בחירתה במסלול אקדמי. לפני שנה החלה ללמוד בריאות הציבור במכללת אשקלון, ובשנה הבאה, לצד לימודיה, היא עומדת להיות רכזת שירות לאומי מטעם האגודה להתנדבות, וללוות קבוצה של צעירות בדואיות שיוכשרו לשרת כסייעות לרופאים בבתי החולים.
בטקס הסיום של המחזור השני של המכינה, שהתקיים לפני כחודש, אבו־קווידר נשאה דברים. בקהל ישב והתרגש ירון לוץ, מנכ"ל האגודה להתנדבות שמפעילה את המכינה. "היא סיפרה שם שלפני לימודיה במכינה היא לא הייתה מעזה לעמוד על במה ולדבר", הוא מספר. לוץ רואה ב"מכינה לחיים" הגשמה של מטרת האגודה, לחזק את החוסן החברתי של מדינת ישראל. "בעשור האחרון התפתחנו להרבה תוכניות שאינן רק שירות לאומי. ראינו שבחברה הבדואית לא ברור ששירות לאומי הוא ההמשך הטבעי אחרי התיכון, ומה שהצעירים צריכים זו מסגרת שתיתן מענה למעבר מהתיכון לעולם התעסוקה. צריך לזכור שאין להם עולם שלם של מכינות ושנת שירות שקיים בחברה היהודית, ולכן נרתמנו להקים את המכינה למנהיגות, שהייתה החלום של ראש מועצת נווה־מדבר".
אך כאמור, למרות ההצלחה המוכחת של המכינה, כרגע אין גיוס של צעירים וצעירות למחזור השלישי שאמור להיפתח אחרי החגים, והתוכנית כולה עומדת בסכנת סגירה. התקצוב של המדינה למכינה, שעמד על 800 אלף שקלים לשנה בסך הכול, הגיע ממשרד הפנים, במסגרת תוכנית החומש הקודמת למגזר הבדואי. בתוכנית החומש החדשה, שהתקבלה לאחרונה, תקציב החינוך הבלתי פורמלי לרשויות הבדואיות עבר ממשרד הפנים למשרד נגב־גליל, ושם עדיין לא טרחו לטפל בנושא.
מהמשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, נמסר בתגובה: "במסגרת תקציב המדינה לשנת 2022 יקצה המשרד 24 מיליון שקלים עבור החברה הבדואית, זאת על פי תוכנית עבודה שנתית שתואמה עם האגף לפיתוח כלכלי־חברתי בחברה הבדואית בנגב שבמשרד הרווחה. נושא תקצוב המכינה לא עלה מול משרדנו, והתקציב הוקצה למגוון פרויקטים ייחודיים ומותאמים לקידום החברה הבדואית. ככל שיידרש, נושא התמיכה במכינה יידון במסגרת תקציב המדינה לשנת 2023, לכשיאושר".
