עם פרסום תוצאות הפריימריז בליכוד, אני מודה שהיה לי קשה להסתיר את האכזבה מהרכב רשימת הליכוד המסתמנת לכנסת, שדחקה נשות עשייה כמו חברות הכנסת אתי עטייה, קטי שטרית וקרן ברק לתחתית הרשימה.
כפעילה חברתית ופוליטית אני חברה בהרבה קבוצות ופורומים לקידום נשים, ואף מובילה את פורום "מקדמות שוויון מגדרי". בשיח הפוליטי "מגדר" תמיד מפסיד. בבואן לבחור, נשים יעדיפו את הגבולות, הביטחון והצדק הלאומיים מאשר את הגבולות, הביטחון והצדק האישיים. לראייתן, זוהי אינה הקרבה. לרוב, אישה, בעיקר אם היא אמא, תעדיף את הסביבה שלה על פני עצמה ולכן תבחר על פי דעת הכלל המשמרת אינטרסים גדולים יותר.
כשהגיע הרגע לבחור, הנשים בליכוד נדחקו הצידה. לא כי הן עושות פחות, אלא כי שיטת הבטחות הייצוג והשריונים, הובילה לכך שלא נותר להן מקום אמיתי להביא את עצמן. המתפקדים בחרו בנשים, אבל הן השתבצו במקומות כמעט לא ריאליים.
על משבצת האישה החדשה התחרו למעלה מעשר נשים. מי שנבחרה היא עו"ד טלי גוטליב- דמות שנויה במחלוקת בעולם הפמיניסטי, אבל לגמרי ברורה בעולם הפוליטי. פוליטיקה מנצחת מגדר. טלי זכתה, כמו כמה מתמודדים ברשימה הארצית, לקיצור פרק הזמן הדרוש להתפקד לליכוד ולהתמודד לרשימה. מי שלא זכו לקיצור הפז"מ היו המתמודדים במחוזות. כך מצאה את עצמה חה"כ לשעבר, שולי מועלם, מחוץ למעגל המתמודדים.
זוהי לא הפעם שמועלם מוצאת את עצמה בחוץ. בשריונים לרשימה בבחירות 2021 חיכתה מועלם עד השעות הקטנות של הלילה לשמוע את הבשורה מיו"ר התנועה, וזו לא באה. מועלם לא התייאשה והחלה לפקוד את השטח כדי לקחת חלק בפריימריז הבאים. היא לא ציפתה שאלה יגיעו מהר יותר ממה שחשבה. והקהל אהב את מועלם, היא סומנה כמבטיחה, אבל החלטות בית הדין בליכוד חשבו אחרת.
לנתניהו עומדים כעת 5 שריונים ברשימת הליכוד לכנסת. הבחירה לא הולכת להיות פשוטה ובפני נתניהו עומד השיקול הקר והציני של הבאת מנדטים לתנועה (זה המקום לציין שבמפלגות ללא פריימריז עומד בדיוק אותו שיקול בבניית הרשימה לכנסת). שולי יכולה להוות קלף חזק עבור נתניהו, בוודאי לאחר שאיתמר בן גביר הודיע על ריצה לבד בבחירות הקרובות. נתניהו זקוק למנדטים האלה, על מנת לא לשרוף קולות בימים. שולי מספקת לו את הקהל הזה.
שולי מספקת "וואן וומן שואו" של ערכים לאומיים-יהודיים-ציוניים כמי שגרה בגוש עציון, משתייכת למגזר הדתי-לאומי ומקדשת את זכר בעלה, משה ז"ל, שהיה לקצין הבכיר ביותר שנפל באסון המסוקים- אובדן שנתניהו יכול להתחבר אליו מאוד במקום האישי.
ונתניהו מכיר בעוצמות של מועלם. כניסתה לליכוד הייתה, במידה רבה, שיתוף פעולה מלא בין השניים. הוא ידע שהיא תמלא את החסר לאחר שציפי חוטבלי עזבה לתפקיד השגרירה בלונדון, ולאחר שזאב אלקין נטש ל"תקווה חדשה". למעשה, כבר אז, עם התפצלות חברי "תקווה חדשה" מהליכוד, הוא היה צריך לשריין את מועלם, אבל אז "הציונות הדתית" ו"עוצמה יהודית" התאחדו והוא בחר לא לקחת מנדטים מהשותפים הטבעיים שלו. בדיעבד, נתניהו טעה. מועלם הייתה יכולה להביא את מצביעי "ימינה" לליכוד, ולהקטין, משמעותית, את מקומם של בנט ושקד.
לנתניהו כעת יש אתגר רציני- להביא את מצביעי "הרוח ציונית" ו"תקווה חדשה" לליכוד ואולי גם לפזר את מצביעי בן גביר בין "הליכוד" ל"ציונות הדתית". אחרי האובדן של חוטובלי ואלקין, מועלם היא התשובה לקהל שנתניהו כל כך צריך. אמון מצידה בנתניהו יוביל, לא פחות, לאמון הציבור הדתי לאומי והחרד"לי במפלגת "הליכוד". לא יזיק גם שמדובר באישה חזקה שתרמה רבות לנשים, והובילה את החוק להפללת צרכני זנות בישראל. אם פוליטיקה מנצחת מגדר, הרי ששולי מועלם שמה אותן בקרב איתנים ראש בראש.
