הצטרפותו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט לשר הביטחון בני גנץ איננה עומדת לשנות מאוד את המצב הפוליטי; קו התיחום בין שני המחנות מקובע היטב, ולא איזנקוט הוא שיפרוץ את הקווים ויעביר קולות מהצד של "רק ביבי" לצד של "רק לא ביבי". אבל דווקא הצטרפותו של מתן כהנא למחנה הממלכתי של גנץ עשויה לחולל תנועה ולשנות את המצב. את הסנונית הראשונה של השינוי ראינו אולי בהודעה של איתמר בן־גביר על התמודדות עוצמה יהודית בנפרד מהציונות הדתית. כהנא החליט לא להצטרף לרוח הציונית של איילת שקד כדי לא להכתיר את נתניהו לראש הממשלה, אבל ייתכן מאוד שדווקא המהלך שלו יביא לכך.
כרגע יש רק מאגר קולות אחד שיכול לנוע וממילא לשנות את תמונת התיקו הנצחית בין שני המחנות הגדולים: שלושה-ארבעה מנדטים של הציונות הדתית הממלכתית, רובם בוחרי ימינה לשעבר, שכרגע עדיין חסרים בית פוליטי. לו היה מתן כהנא מצטרף לרוח הציונית, היא הייתה יכולה לשמש כתובת טבעית למאגר הזה. כל שכן לו הייתה איילת שקד מחזקת את רשימתה בעוד דמויות מסוגו. משבחר כהנא לחבור לגנץ, קולו האותנטי והחשוב ייבלע בהמולת ה"רק לא ביבי" של גנץ וחבריו, והוא לא יבוא לידי ביטוי.
הצטרפותו של כהנא למחנה הממלכתי לא תביא לרשימה קולות רבים מהמאגר האמור, אבל כן תחולל שני דברים. ראשית, היא תפחית עוד יותר את הסיכויים של איילת שקד לעבור את אחוז החסימה, ולפחות חצי מהקולות שתבזבז רשימת הרוח הציונית ילכו לגוש נתניהו, ויקרבו אותו ל־61 המנדטים המיוחלים; שנית, יש למהלך השפעה רחבה יותר. המאגר של שלושה־ארבעה מנדטים שנותר עתה יתום בעקבות הצטרפות כהנא לגנץ, קורץ לבצלאל סמוטריץ'. כפי שהוסבר כאן לפני כחודש, לא במקרה התעכב סמוטריץ' בחתימה עם בן־גביר והניח לו לכסוס ציפורניים. הוא המתין לראות אילו פנים תלבש הרשימה של שקד ועד כמה היא תהיה מושכת. משעזב כהנא למחנה הממלכתי, המוטיבציה של סמוטריץ' להיפרד מבן-גביר כדי לפנות לקהל היתום התגברה מאוד. אם סמוטריץ' ייפרד מבן־גביר ואף יצרף לרשימתו פנים חדשות של ציונות ממלכתית ואחראית, הוא עשוי להביא אליו שניים־שלושה מנדטים מתוך המאגר הזה ובכך להכריע את מערכת הבחירות.
לא במקרה הכריז בן־גביר בתחילת השבוע על התמודדותו בנפרד, לאחר שכהנא עזב את שקד. "אין בליבי על בצלאל ידידי", הצהיר במסיבת העיתונאים שבה הודיע על ההתמודדות הנפרדת. "אני מכבד את הרצון שלו לפנות לקהל המצביעים של איילת שקד". בן־גביר הבין היטב שבעקבות עזיבת כהנא גדלה הנטייה של סמוטריץ' להיפרד ממנו, ושעדיף לו להקדים תרופה למכה מאשר לחכות לרגע האחרון ולבוא לא מוכן למערכת הבחירות.
הריצה הנפרדת של סמוטריץ' ובן־גביר מסוכנת ביותר. המנדטים של בן־גביר פריכים מאוד כידוע, ועל אף הסקרים המחמיאים לא בטוח שהוא יעבור את אחוז החסימה. בניגוד לבן־גביר, לסמוטריץ' יש בסיס איתן ומוצק שנאמן לו עד תום, אבל הוא גם מצומצם מאוד. לא יותר מארבעה, אולי חמישה מנדטים, של פלג חרד"לי מסוים – אדוק, נחוש, נלהב, אבל מסוגל לדבר רק עם עצמו. שניהם עלולים לא לעבור את אחוז החסימה. מנגד, התמודדותם בנפרד היא הסיכוי העיקרי של קואליציית נתניהו לעבור את מחסום 60 המנדטים. אם סמוטריץ' יצליח לתת כתובת לפחות לחלק ממאגר הקולות היתומים, הוא יכול להביא לנתניהו ניצחון.
המאבק על ליבו של מאגר הקולות הזה הוא גם ליבה של מערכת הבחירות. חזקה על סמוטריץ' שיעשה הכול כדי לנגוס בו, אבל לא בטוח עד כמה איילת שקד ערוכה לתת לו מענה. אם תפקיר את מאגר הקולות הזה לסמוטריץ', לא רק שהיא לא תעבור את אחוז החסימה, אלא היא גם תאפשר לנתניהו להקים ממשלת ימין צרה. עכשיו, בעקבות עזיבת כהנא, על שקד לעשות מהפך עמוק ברשימתה. הרשימה שלה חייבת להביא לידי ביטוי לא רק את רוח הציונות, אלא בעיקר את רוח הציונות הדתית הממלכתית, האחראית והבלתי מתלהמת. תיקונים קוסמטיים לא יספיקו. היא חייבת לשנות את רשימתה מן היסוד.
