חסן נסראללה, מזכ"ל ארגון חיזבאללה, מחזיק בארסנל של טילים ונשק המכוון לעבר מדינת ישראל, בכמות וברמה כזו שלעיתים מעלה את השאלה מי מורתע יותר – חיזבאללה או ישראל. לאחרונה, סיפק נסראללה אמירות חוזרות ונשנות, במסגרתן קרא לישראל לסגת מהגבול הימי סביב אסדת הגז כריש – שבכלל נמצאת בשטח הימי של ישראל.
האמירות האלו של נסראללה גורמות להערכות במערכת הביטחון כי מזכ"ל חיזבאללה קיבל אור ירוק ולגיטימציה לצאת לעימות מול ישראל. על האינטרס של נסראללה כתבתי כאן בהרחבה. הטקסט הזה נכתב כשנסראללה רק החל לאיים, אז הערכתי כי ההסכם המסתמן בין ישראל ללבנון לא באמת קשור לנסראללה, אך בשעה שכוחו של ארגון הטרור פוחת בלבנון, נסראללה ינסה להפגין כוח בכל דרך שהוא יכול, וזה בדיוק מה שהוא עושה מאז.
הבעיה היא שמול האמירות הנחרצות של נסראללה מגיעות תגובות רפות, בלשון המעטה, מישראל. הבוקר (ב') אמר שר הביטחון גנץ, בהתייחסות ראשונה לאיומים מלבנון, כי "אני מקווה שלא נצטרך לעבור סבב לחימה לפני כי זו סתם תהיה טרגדיה למדינת לבנון ואזרחיה".
אמירה כזו נתפסת בצד השני כחולשה, ונסראללה מבין רק שפה אחת והיא כוח. דווקא אחרי מבצע עלות השחר, שבו ישראל הכתיבה קווים אדומים ברורים, ולאור הכותרות על משבר עם מצרים שנוצר, לכאורה, בגלל עמידה איתנה של ישראל במו"מ להפסקת אש, מערכת הביטחון לא צריכה "לקוות" בשיח המתנהל מול נסראללה, אלא להבהיר לו ולשולחיו כי התרחיש של הסלמה לא קיים, ואחרת ישראל תגבה מחיר כבד מאוד מלבנון, כולל סיכון של פרויקט האנרגיה שהלבנונים בונים עליו לאחר סימון הגבול הימי.
צריך להבהיר: ההסכם עם לבנון על קביעת קו הגבול הימי להפקת הגז כבר כתוב, וכרגע הלבנונים מורחים את הזמן כדי להרוויח עוד ויתורים מצד ישראל. האולטימטום להסלמה לא נוח לישראל, שבמקום להציג דד ליין לשיחות בוחרת לשחק במגרש של נסראללה וממשלת לבנון. היטיב לתאר זאת בפרשנותו ראש אמ"ן לשעבר, האלוף במיל' עמוס ידלין, שכתב כי "סבירות גבוהה שנסראללה הולך לחזור על שגיאת 2006 (מלחמת לבנון השנייה, נ"א). איומי חיזבאללה לפגוע בנכסי האנרגיה של ישראל בים התיכון הפכו לאחרונה עניין שבשגרה, ומוסברים לרוב כניסיון לצבור הון פוליטי בלבנון, להצדיק את נשק הארגון ולזכות בתהילה כשיושג הסכם על הגבול הימי שישביע את רצונה של ביירות".
למעשה, ידלין מסכים עם הפרשנות שהצענו לעיל, לפיה האסטרטגיה של נסראללה היא סחיטת לימון המו"מ עד הסוף והפיכתו ללימונדה. הוא מעריך כי האיומים אינם מושמעים בחלל ריק ולצידם באים גם מעשים. "שיגור 4 כטב"מים לעבר 'כריש' היו במוקד, אך חיזבאללה מפגין ביטחון עצמי גובר בדרום לבנון: מפגנים על הקו הכחול, עמדות תצפית 'אזרחיות' חדשות על הגדר, התנכלויות לסיורי יוניפי"ל, ולאחרונה גם פתח באש נ"מ נגד כטב"מים של חיל האוויר". גם ידלין סבור כי ישראל לא צריכה להפגין מדיניות מעומעמת ויש להעביר מסר חד וברור: "המאמצים כעת צריכים לכלול לא רק מסרים מדיניים וצעדי מוכנות אלא גם התנהלות נכונה במשא ומתן על הגבול הימי ומאגרי הגז. אלה ימחישו כי ישראל אינה נכנעת לתכתיבי הטרור. אבל מעל לכל יש להיערך למערכה בהיקף מלא ולמנף שגיאות נסראללה לטיפול במערך טיליו המדויקים ולתחזוק ההרתעה ל 15 שנים נוספות".
