"ערב טוב. מי שמתפקד לבית היהודי מתבקש להקשיב, מי שמתפקד לליכוד מתבקש לשמור על השקט, מי שלא זה ולא זה מתבקש לקום ולצאת".
הדובר: עבדכם הנאמן. הימים: שיעור ד' שלי, שנת תשע"ה (2015 ללועזים שבינינו), ערב הפריימריז בבית היהודי. המקום: חדר האוכל בישיבה, הזמן הקלאסי להודיע הודעות במרחב שבין רומו של עולם לגובה הדשא.
משהו כמו שנתיים וחצי מוקדם יותר פרץ בסערה לחיינו נפתלי בנט, פוליטיקאי צעיר ומבטיח שימים יגידו עד כמה הוא גם עתיד לקיים. מפלגת הבית היהודי, גלגולה המנומנם של המפד"ל, פתחה את שעריה למתפקדים ואני הייתי ביניהם. שילמתי 20 שקלים, אם זכרוני אינו מטעה אותי, והסברתי לכל מי שרצה להקשיב שלהיות פקוד למפלגה מגדיל משמעותית את יכולת ההשפעה שלך על הנעשה במדינה.
הפריימריז עצמם העסיקו אותי מאוד – דנתי עם חברים על המועמדים השונים, קראתי את הפרסומים שלהם בקפידה, ויום לפני הפריימריז התקשרתי לסבא שלי ז"ל כדי לספר לו מי ברשימה שלי ולשאול לדעתו על האנשים האלה. בסופו של דבר בנט ניצח בגדול את אורלב, חמשת המועמדים שסימנתי נבחרו בחמשת המקומות הראשונים והמפלגה זכתה ב-12 מנדטים.
שנתיים מאוחר יותר, המפלגה ערכה פריימריז מחודש. הפעם, היא הסבירה, זה יהיה רציני. אנחנו גובים דמי חבר קבועים, ורוצים להרחיב את השורות. שוב התפקדתי, שילמתי מעט יותר, ושוב שכנעתי חברים להתפקד. הפעם עשרות אנשים מכל התחומים האפשריים ומעוד כמה בלתי אפשריים התמודדו על מקומות ברשימה (שהסקרים המחמיאים לה נעו באזור 15 מנדטים, אולי יותר). הכנתי רשימה מסודרת של כל המועמדים, שכוללת שורה או קצת יותר מזה על כל אחד, והגדרתי כמומלצים עשרה מהם (היה צריך לבחור שבעה). ואז הגיעה אותה ארוחת ערב שבה נעמדתי מול כל הישיבה.
בחורי ישיבה נוטים להתעניין בפוליטיקה. בישיבה התנהל בזמנו פולמוס סוער האם זה מוסרי להתפקד לליכוד בהנחה שלא מתכננים להצביע לו, ורק רוצים להשפיע על הרשימה. אני תליתי על לוח המודעות מאמר נלהב שמסביר שזה מעשה בלתי ראוי וגם בלתי נצרך, עכשיו שיש לנו מפלגה משלנו להתפקד אליה. אבל עכשיו לא באתי להתעמת עם מתפקדי הליכוד (אם כי הקפדתי לשגר עקיצה מוסווית בהומור לאלה שלא התפקדו לשום מפלגה, אזרחים אדישים שכמותם), רק הסברתי על הרשימה שכתבתי. כמה אנשים באו אלי אחר כך וביקשו שפשוט אומר להם למי אני מצביע, ואימצו את ההמלצה שלי ככתבה וכלשונה.
ואז התברר שליו"ר יש תוכניות אחרות. בנט שריין ברשימה את ינון מגל שלא התמודד בפריימריז, ענת רוט שהתמודדה בפריימריז והגיעה למקום נמוך, ומאוחר יותר גם את אלי אוחנה, מהלך תמוה שספג ביקורת רבה ולבסוף נפל. למען האמת המהלך של רוט היה הכי זניח, אבל אותי הוא הכי הרגיז: המתפקדים מתלבטים ודנים ומצביעים, ובסופו של דבר היו"ר עושה מה שהוא רוצה.
הפעם המפלגה זכתה בשמונה מנדטים בלבד, ואף אחד מעשרות הקופצים החדשים לא זכה לדרוך במסדרונות הכנסת. לקראת הבחירות הבאות בנט (שכבר ניצח שוב בפריימריז הפנימיים) הקים עם שקד את הימין החדש, והם השאירו מאחוריהם מפלגה עייפה ומתפרקת, שמיהרה לשכוח את הסיפור הזה שנקרא פריימריז ומתפקדים, וחזרה לשיטת הוועדה המסדרת הישנה והטובה. אז התפקדתם פעמיים, אז מה.
למען האמת אין לי בעיה עקרונית עם ועדה מסדרת, ופריימריז אינם קדושים בעיניי. השאלה אם את הרשימה בוחרת קבוצה פתוחה של 150,000 איש, ועדה סגורה של שמונים או צוות שמורכב מאיש אחד (יהיה זה רב, פוליטיקאי משופשף, איש תקשורת או רמטכ"ל במיל.) כמעט לא חשובה – העיקר הוא ערכי המפלגה והיכולת של הנבחרת שתוצג לבוחר להגשים אותם. אבל מפלגה שכבר הלכה על פריימריז, הוציאה עשרות אלפי מתפקדים לבחור רשימה ואז מבטלת אותם באמצעות שריונים או משהו דומה עושה מעשה חמור.
מתפקדי הליכוד אגב, לא מתמודדים עם הפתעות כאלה. אצלם פריימריז הם פריימריז. אבל אני יודע שככל הנראה לא אצביע לליכוד אלא למפלגה הדתית לאומית, יקראו לה איך שיקראו, כי היא תייצג אותי טוב יותר. ולכן החלטתי שאני לגמרי בסדר עם המצב הנוכחי שבו אני לא פקוד לאף מפלגה.
ואז הגיע סמוטריץ' ויצא למפקד חדש וחסר תקדים, זה לא גימיק, אנחנו באמת נותנים את הכוח לציבור לקבוע מי תהיה הרשימה. חברים צעירים ניסו לשכנע אותי להתפקד, ואפילו אחד מהמתמודדים ברשימה פנה אלי אישית באותו מסר. אמרתי לכולם שכבר עייפתי מהתפקדויות חדשות. אין לי כוח שוב לראות את המפלגה שאני חבר בה משנה את המנגנון ואת הכוח שלי נדרס בגלגלי השינוי.
אז אני מאחל בהצלחה למתמודדים היום בפריימריז, שאת חלקם אני מעריך ואת מיעוטם אפילו מכיר ברמה כלשהי. אם אני אראה שהמפלגה מחזיקה מעמד ושומרת על מסורת, אשקול עוד שתיים-שלוש מערכות בחירות להתפקד אליה; בקצב הנוכחי, אולי זה לא ייקח הרבה זמן.
