לקראת חזרתם לישראל משליחות בניו־ג’רזי שבארה"ב, התלבטו יוסף ורחלי פיש, הורים לחמש בנות, היכן לקבוע את ביתם. לפני שיצאו לשליחות הם התגוררו כעשור בשכירות במבשרת־ציון ובאריאל, לא הרחק ממחוזות ילדותם, אך מחירי השכירות הגבוהים במרכז הארץ גרמו להם לחשוב מחוץ לקופסה, ומחוץ למרכז.
“נמאס לנו לזרוק כל כך הרבה כסף על שכירות דירה", אומר פיש. “רצינו לקנות בית, אבל על הקרקע ועם גינה לילדים, והתחלנו לבדוק באיזה אזור נוכל לקנות בית כזה במחיר סביר". החיפוש אחר בית צמוד־קרקע במחיר שפוי הוביל אותם לנגב, וכך הם הגיעו לדימונה. לפני שנתיים הם רכשו בית בשכונה ותיקה בעיר ובו ארבעה חדרי שינה, סלון ומטבח גדולים, גינה, חניה פרטית ומחסן, בסכום של 990 אלף שקלים. יוסף פיש עובד במתנ"ס של דימונה כרכז תנועות וארגוני נוער בעיר, ורחלי אשתו מלמדת אנגלית בבית ספר מקומי. “לא הכרנו שום דבר בדימונה, והיא הפתיעה אותנו לטובה. מצאנו אנשים מכניסי אורחים, ועיר שנראית יותר טוב משחשבנו. יש בה גני שעשועים נהדרים, פארקים, קאנטרי, חדרי כושר, קניונים, פעילויות וגם כבישים רחבים ומהירים למרכז הארץ".
בשכונה אחרת בדימונה, שכונת השחר החדשה, מתגוררים לירון ואיילת בורק עם ארבעת ילדיהם. שניהם גדלו בערים בגוש דן, ולאחר נישואיהם התגוררו במגורי האברכים של ישיבת ההסדר בשעלבים. גם אצלם אחת הסיבות למעבר דרומה הייתה מחירי הדיור הגבוהים במרכז. בשעלבים הם התגוררו בדירה קטנה בבניין, ובדימונה הם שוכרים כעת בית צמוד קרקע עם חמישה חדרים, חניה צמודה וגינה ב־4,000 שקלים. כדי לשכור בית בגודל כזה ביישוב קהילתי כמו שעלבים, הם היו משלמים סכום כפול.
יוסף פיש: "דימונה הפתיעה אותנו לטובה. יש בה גני שעשועים נהדרים, קניונים, וגם כבישים רחבים ומהירים למרכז"
הטריגר הראשון למעבר של משפחת בורק לדימונה היה הקורונה. "אחרי הסגר הראשון, שהיה נראה כמו סוף העולם, היה לנו ברור שלא נחזיק מעמד במצב כזה לאורך זמן, בדירה קטנה בלי גינה. רצינו גינה לילדים, עם יכולת להציב בה בריכה בקיץ". לירון הוא פסיכולוג בהתמחות קלינית וחינוכית, המתמחה במרפאה לבריאות הנפש לילדים בדימונה ובתיכון בעיר, ואיילת היא אחות במחלקה כירורגית בבית החולים סורוקה בבאר־שבע. אחרי שנתיים בדימונה הם שוקלים ברצינות להשתקע בעיר. “טוב לנו בדימונה", מספר בורק. “אנחנו אוהבים את השכונה שלנו שיש בה הרבה משפחות צעירות, ומרוצים מאוד ממערכות החינוך בעיר. הכול טוב, חוץ מהנגישות הגרועה לשירותי הרפואה וההשכלה בתחומי הבריאות".
מהכפר אל העיר
סיפוריהן של משפחות פיש ובורק אינם חריגים. במרכז המידע של תנועת אור, הפועלת לחיזוק הנגב והגליל, מדווחים על קפיצה של למעלה ממאה אחוזים במספר הפניות של משפחות המעוניינות לעבור ממרכז הארץ לאזורים הללו. ביוני 2021 נרשמו 630 פניות למרכז המידע, וביוני 2022 – 1,400. ביולי הייתה קפיצה מ־700 פניות אשתקד ל־1,600 פניות השנה, ובחודש אוגוסט, שעדיין לא הסתיים, נרשמו כבר למעלה מאלף פניות לעומת 510 בשנה שעברה. נתון מעניין נוסף שמספקת תנועת אור הוא שינוי ביעד הביקושים. בקיץ שעבר 70% מהפונים התעניינו במעבר למרחב הכפרי בפריפריה, ורק 30% במעבר לערים. השנה הצטמצם הפער באופן משמעותי, ולמעלה מארבעים אחוז מהפונים הביעו עניין במעבר למרחב העירוני.
רוני פלמר, מנכ"ל תנועת אור, מאשר שאחת הסיבות המרכזיות לעלייה בהתעניינות במגורים בנגב ובגליל היא העלייה המתמשכת במחירי הדיור. “הנציגות והנציגים במרכז המידע שלנו מדווחים על יותר פניות מתל־אביב וגוש דן ועל הרבה אמירות בסגנון ‘אנחנו לא יכולים להתמודד יותר עם מחירי הדיור‘".
פלמר מספר על מגמה מפתיעה של התעניינות במעבר גם בקרב מבוגרים. בשנה שעברה אחוז הפונים למרכז המידע מעל גיל חמישים עמד על 8.5 אחוזים בלבד, השנה הוא נושק לשלושים. “מדובר באנשים שמתקרבים לגיל פנסיה, ודווקא בשלב הזה מתחילים לחשוב איך לכלכל את מעשיהם".
פלמר מאשר שהעלייה בהתעניינות בפריפריה החלה בתקופת הקורונה. “זיהינו קפיצה גם בשנה שעברה, כי בעקבות הקורונה אנשים חיפשו מרחב. נמאס להם לחיות בדירה קטנה וצפופה שרואים ממנה רק את המרפסת של השכן. לסיפור הקורונה הצטרף עניין יוקר הדיור, והעלייה בהתעניינות במרחב העירוני. אנחנו כארגון שמחים על המגמה הזאת, שאנשים מחפשים עיר אלטרנטיבית בנגב או בגליל, במחירים הרבה יותר אטרקטיביים. בדימונה אפשר לרכוש היום דירה חדשה בפחות ממיליון, בשדרות במיליון, וגם באופקים בסכום דומה".
האתגר המרכזי שמעכב מעבר המוני יותר לפריפריה הוא עניין התעסוקה. בתנועת אור מודעים היטב לאתגר, והשנה הם פתחו בתוך מרכז המידע, שפועל כבר 20 שנה, מרכז ייעודי לתחום התעסוקה. פלמר מדווח על יותר מ־600 משרות שמציע מרכז המידע. “לא חסרות משרות, ומדובר במגוון של תחומים – הנדסה רפואה, הייטק ועוד. רק בדימונה למשל יש מעל מאה משרות בתחומים טכנולוגיים, בבאר־שבע שמונים משרות, ובשדרות עשר. אנחנו גם עומדים בקשר עם מספר גופים גדולים שעומדים לפתוח משרדים בצפון ובדרום, ולספק בסך הכול אלפי משרות חדשות".
תנועת אור הוקמה בשנת 2002, אך עם השנים עדכנה את חזונה. אם בשנים הראשונות התמקדו פלמר וחבריו בהקמת שמונה יישובים חדשים במרחב הכפרי, בשנים האחרונות הם מתמקדים בחיזוק הערים הוותיקות בנגב ובגליל.
פלמר בעצמו מסמל את השינוי שעברה התנועה. בעבר התגורר ביישוב הקהילתי סנסנה, אחד היישובים שהקימה תנועת אור, ובשנים האחרונות הוא מתגורר בירוחם. החזון העדכני של התנועה, חזון “ישראל 2048 – עתיד משותף", מדבר על הפיכת הנגב והגליל למרכזי חיים משגשגים, ללא תלות במרכז הארץ.
פלמר מספר בסיפוק שהשר עודד פורר, השר לפיתוח הנגב והגליל, כבר עושה שימוש תדיר במושג “מרכזים חדשים" כשהוא מדבר על עתיד הנגב והגליל, ושבוועידת דימונה לנדל"ן שהתקיימה בחודש האחרון, דובר על העיר כ"מטרופולין במרכז החדש". “גם בשיחות הטלפוניות עם הפונים אלינו אנחנו מזהים שינוי. גם אם אנשים לא משתמשים בביטוי ‘המרכז החדש’, הם מדברים על הנגב כעל הדבר הבא, אלטרנטיבה שמתרחשים בה הרבה דברים ושבוחרים בה, לא מתוך ברירת מחדל".
