סליחה שאני מפריעה פה עם נושא שאולי יישמע לחלקכם זוטר ולא רלוונטי בין מגוון האירועים המרשימים של חודש אוגוסט – ילדים מתרוצצים, טיולים מרהיבים בנחלי הארץ ובמקומות העבודה של ההורים, ואפילו סוגיות רציניות יותר כגון הג'ונגל הקרוי מערכת הבחירות המתקרבת, או ליין גן החיות הקטן והייחודי שפתחה חברת סנפרוסט. לצד כל אלה אני חייבת לספר לכם על אירוע יוצא מן הכלל שעומד להתרחש ממש בימים הקרובים, אירוע מכונן והיסטורי: פתיחת מכולת בחוות־גלעד! אתם שומעים? החל מהשבוע הבא תפעל אצלנו מכולת של ממש, עם מצרכים ומחירים וקופה והכול.
חלקכם בטח תוהים מה מלהיב כל כך במכולת, בעידן של משלוחים, סוּפרים ואפליקציות. אז הרי הודעה: משלוחי מזון לא מגיעים לחוות־גלעד (חוץ ממכולת "סופר סופר" החמודים מקדומים, שנותנים לנו תחושה שאנחנו ככל היישובים. תודה לכם, אין עליכם בעולם). אחרים אולי לא מבינים איך ייתכן שלא היה לנו עד כה המשאב הבסיסי ששמו מכולת. האמת היא שהייתה בחווה מעין מכולת, אפילו כמה. אני למשל הייתי ועודני המכולת של רוב שכניי. אני לא היחידה כמובן: לא מעט מהתושבים מאכלסים בביתם כמות מכובדת של מצרכים, וביחד נוצרה לנו כאן מכולת חברתית. יש תקופות שבהן אני דווקא זו שצורכת מכולת מאחרים, אם נתקעתי בלי פיתות למחר או שכחתי לקנות ביצים לארוחת הערב (ולפעמים כשבא לי מפרום עם קוסקוס מהסירים של מרים, שכנתי המושלמת). אבל לרוב אני נמנית עם אלו שמחסני המזון שלהם יספיקו כדי להשביר ולכלכל כמות נכבדה של פיות, גם אם שבע שנות רעב יעמדו לפתחנו.
כדי לא להיות היחידה שלא משתתפת ברשימת הקניות הקולקטיבית, שלחתי לשכן רשימה בסגנון "שני ביסלי, בקבוק שוקו, חמצוצים וגרעינים". וכך כשאותו חלוץ חזר מהשלג עם מנות קרב בסיסיות לכל השכנים, אלינו הוא הגיע עם משלוח מנות
זכור לי יום שישי אחד בחורף, לאחר לילה שבו השלג נערם ונערם, וכולנו מצאנו את עצמנו תקועים עמוק בלי יכולת לנסוע או לעבור ממקום למקום. לא אשכח את ההיסטריה הנוראה שאחזה בתושבי החווה, בשל ההבנה כי אין אפשרות לקנות מצרכים להכנת השבת. מה יהא על המרק? ומאיפה יהיו לנו דגים? שלא לדבר על חלות! ויין! למרבה המזל, לכמה מהתושבים יש כלי רכב גבוהים שיכולים לצלוח ערמות של שלג. "אני יוצא עכשיו לקניות, מי שצריך – שישלח רשימה ומספר אשראי", הודיע מישהו בקבוצה היישובית. מרוב התלהבות, עניתי מיד שאשמח לקניות עד הבית. אך כשפתחתי את המקרר ואת המזווה כדי להכין רשימה, גיליתי להפתעתי שלא חסר לי שום דבר הכרחי להכנות ולבישולים. הייתה לי כמות מספקת של עוף ובשר, ואפילו עוגה לקינוח יכולתי להכין ללא בעיה.
כדי לא להיות החריגה היחידה מכל היישוב שלא משתתפת ברשימת הקניות הקולקטיבית, שלחתי לשכן המתנדב רשימה בסגנון "שני ביסלי, בקבוק שוקו, חמצוצים וגרעינים". וכך בזמן שאותו חלוץ חזר עם מנות קרב ומצרכים בסיסיים לכל השכנים, אלינו הוא הגיע עם משלוח מנות.
גבינת מסקרפונה דחוף
ובכן חברים, יתרונות רבים אני מוצאת במכולת הנפתחת בשעה טובה. היא למשל תיתן סוף־סוף פתרון לבעיה הבלתי נגמרת של הודעות ווטסאפ המתחננות להשלמת חוסרים – מצרכים שלאף אחד אין עצבים להתניע את האוטו למענם ולנסוע לקניות ביישוב הקרוב. אולי תיעלמנה מחיינו ההודעות המבקשות גבינת מסקרפונה באחת בלילה, או אלו המשוועות לקרם פיסטוק רבע שעה לפני שבת, או אלה המייחלות בשעת בוקר מוקדמת ל"מסטיק בזוקה דחוףףףףף!!". אני מקווה שהמכולת החדשה תעמוד בדרישות למצרכים שחשבתי שהם קיימים רק בתוכנית מאסטר שף.
תופעה נוספת שאולי תהפוך לנוסטלגיה היא ההפגזה בקבוצת הטרמפים של היישוב, בקבוצת הנשים, בקבוצת הנוער ואפילו בקבוצת "גן חיטה בלי הגננת": "מישהו במכולת????? צריכים רק משהו קטן", כך נכתב בהודעות הללו. וכמובן, מה רבה ההפתעה כשמתברר שאותו משהו קטן הפך לרשימת קניות הכוללת את כל מדפי אושר־עד ורמי לוי גם יחד.
באופן אישי יש לי גם סיבה לחשוש מהמכולת השופעת שתיפתח ביישוב. מאז שרזיאל נרצח, אני מקבלת אחת לשבועיים ארגזי ירקות ופירות מדהימים, מירקן אלמוני שמשגר אותם אליי באמצעות שליח צדיק. אני לא חוששת חלילה שהוא יפסיק לשלוח אותם, ומלאת הערכה על כל ירק וירק (גם על אותם ירקות ופירות שפגשנו בזכותו לראשונה, ומצאנו את עצמנו עורכים ניסויי טעימות ומתכונים שעם חלקם יכולתי בעצמי להגיע למאסטר שף). אלא שאולי עלולה להתפתח פה תחרות צמודה סביב רף האיכות הגבוה שהירקן הנסתר הרגיל אותנו אליו.
בכל מקרה, אין ספק: לפנינו עידן חדש ומודרני, שיגרום לכולנו לדבר כמו מתיישבים ותיקים עילאיים ומתנשאים. באמצע משפט סתמי נדחוף פתאום "אה, זה היה לפני המכולת", או "אנחנו הגענו לחווה לפני שהייתה מכולת". ומי יודע, אולי השלב הבא ביישוב יהיה סוף־סוף…
חשמל.
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
