חמישה רמטכ"לים לשעבר התכנסו באולפן שישי לשיח שהתמקד לכאורה בראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון. החמישה שוחחו עם דני קושמרו על שורה של סוגיות, שהחוט החורז ביניהן היה לכאורה דמותו של ראש הממשלה הראשון. ממלכתיות, ערכים, איראן, גרעין, ועוד רבות מהסוגיות שניתן להגיד עליהן שהן "סלע קיומנו" עלו על השולחן בראיון הארוך מדי, אך אף אחד מהרמטכ"לים לשעבר לא הצליח להפתיע. כל החמישה בחרו לעטוף את המעט מאוד שהסכימו להגיד, אם בכלל, בתועפות של קלישאות מאוסות, ולא לחדש לצופי הראיון דבר וחצי דבר. כאילו כל מה שעם ישראל זקוק לו כעת הוא סיסמאות נבובות של קצינים בכירים לשעבר. את מי זה בכלל מעניין? למה משבצת השידור היוקרתית ביותר בישראל הוקדשה דווקא לכלום ושום דבר הזה? דומה שאיש לא יכול לתת לכך תשובה טובה, ולא נותר אלא להודות על כך שמאיתנו, הדתיים, כל האירוע המביך הזה נחסך.
אך אם בכל זאת ננסה לצלול אל סבך הקלישאות שהרכיב את הראיון, ראוי להעלות כמה תהיות על התשובות, ולמען האמת גם על השאלות. קחו למשל את הקלישאה שנשמעה מפיהם של כל החמישה על כך שמה שבאמת מאיים על מדינת ישראל הוא האיום הפנימי. נחמד לשמוע שזה מה שחושבים האזרח אהוד ברק, האזרח גבי אשכנזי או האזרח משה (בוגי) יעלון. אבל איזה יתרון מספקת הרמטכ"לות לחמשת הגנרלים לשעבר באבחון איומים פנימיים? מה עושה אותם למומחים לענייני החברה הישראלית? מדובר הרי במי שהיו צריכים להיות המומחים האולטימטיביים לאיום האיראני וליתר האיומים החיצוניים על מדינת ישראל. כאשר רמטכ"ל לשעבר ממעיט בחשיבות האיום החיצוני לעומת האיום מבית, זה קצת מדאיג. האם יתכן שהחמישה העריכו את האיום האיראני הערכת חסר גם כאשר היו בתפקידם הבכיר, והעדיפו לעסוק בקלישאות אודות "הפילוג בעם" במקום זאת? או שמא רק לאחר שהם פשטו את המדים הפכו החמישה פתאום לסוציולוגים בכירים של החברה הישראלית?
ומה בניסיון הצבאי של חמשת הגנרלים הפוך אותם, לדעת קושמרו, לכאלו שיש להם מה להגיד על השסע החברתי והעדתי במדינת ישראל. לשמע דלות התשובות של הלשעברים לשאלתו של קושמרו בסוגיה אפשר היה פשוט להתפלץ. כמה חוסר הבנה של המציאות יש בחבורה הזו? כמה חוסר חיבור למקומות הללו, שלפחות שניים מהחמישה הגיעו מהם באופן אישי. צה"ל הוא אחד הגורמים המובילים במוביליות חברתית-מעמדית במדינת ישראל, אך גם אין גוף יותר עיוור ממנו הן לבעיות בתחום הזה, והן למצוקות. יתכן שזה מעצם טיבו של גוף כמו צה"ל, ואולי לגם טוב שכך. צבא צריך לעסוק בניצחון על האויב ולא בפתרון סוגיות חברתיות, כאובות וקשות ככל שתהיינה. אך אם את הבורות עצמה אפשר להבין, את ההתבטאות בנושא פחות.
ולצד השאלות המיותרות, ראוי להזכיר גם את השאלה החסרה. איך אפשר להושיב מסביב לשולחן מטאפורי אחד גם את אהוד ברק וגם את גבי אשכנזי ולהתעלם לחלוטין מהפיל שבחדר? כיצד ניתן לדבר על אחדות ועל ממלכתיות, כאשר בשיחה משתתפים שניים שהקריבו את ביטחון ישראל משך תקופה ארוכה על מזבח היריבות האישית המרה ביניהם? האם פרשת הרפז וספיחיה, שטלטלו את מערכת הביטחון במשך תקופה ארוכה, נשכחו מאיתנו לגמרי? ואיזה אמינות אפשר לייחס להטפות הצדקניות של כל החמישה כאשר הם מתעלמים מהשאלות הקשות הללו? הגיעה העת לחדול מהראיונות המלטפים עם חבורות הלשעברים הללו. אם כל בכירינו לשעבר רוצים להתבטא, יתכבדו וישיבו על השאלות המעניינות באמת, אלו שאינן מלטפות ומתחנפות, ולא יקדמו אותם ישירות לעבר הג'וב הפוליטי הבא.
