יושבת במרפסת, מביטה אל קו האופק השזור בשדות ירוקים, עצי ברוש ואקליפטוס. עץ הצפצפה שהוסיף לעצמו עוד גובה מתבדר ברוח ועלעליו מנצנצים במשחק של ירוק וכסף. אוויר טוב בחוץ, החום של אמצע אוגוסט כבר נשבר ואוויר קריר מתחיל להגיע. תנועת האוויר והרוח מעידים על תנועה שמתקיימת בזמן, אלול כאן. מפה פרוסה על השולחן לפני, מפת דרכים מלאה קווים ועיגולים, מסמנת מקומות שהייתי בהם ונקודות ציון חשובות בדרך.
העיניים שלי בוחנות את הקווים והסימונים והאצבע עוברת עליהם כמנסה להרגיש. כל קו מייצג שנה, שנה שהייתי בה ועברתי בה, מקומות, אירועים ורגשות. יש במפה צבעים שקשורים להשגת יעדים, יש במפה צבעים שקשורים לכך שאני עוד רוצה לחזור למקום הזה, יש צבעים של עצב וכאלה של שימחה ויש קו אחד שאין לו צבע. הוא שקוף, אבל יש לו ברק. הברק הוא אני, האני הפנימי שלי, הצבע הפרטי שלי שנמצא בכל דבר שאני נמצאת בו. לפעמים מבריק יותר ולפעמים פחות, אבל הוא אני.
האוויר במרפסת שלי נעשה קריר. המבט שלי גולש אל האופק שהאור נמחק ממנו לאט לאט, לא רואה את השקיעה אבל יודעת שהיא מתקיימת; אפור מתחיל להיכנס לתוך השדות וקצות הברושים הופכים לצללית. המבט שלי מתאמץ לראות והאצבע שלי עוברת על קו עבה וארוך שאני הולכת בו כבר זמן רב. בתחילתו יש את הברק השקוף, התחושה הנעימה הזו של המבריק שאני, התחושה הזו שמכניסה לתוך המציאות אותי, והנוכחות שלי בדבר עוד מורגשת.
אבל עם התפתלות הקו וההתקדמות שלו, אני כבר לא נמצאת שם. הקו ממשיך וממשיך, הדרך ממשיכה להתקדם אבל אני לא שם, אין ברק אפילו לא טיפה. אני מביטה על המסלול הזה שאני הולכת בו, מכירה את המקומות וזוכרת את השמות, יודעת שיש עוד יעדים שאני אומרה להגיע אליהם בהמשך אבל החלק הפנימי שאני, החלק הרוחני שנותן את הברק והחיות הוא לא שם. אין אותי.
הלב נצבט לי והעיניים מתרוממות ממפת חיי וחוזרות שוב אל האופק שכבר הפך חשוך והולך ומעמיק. האצבע שלי עוד מלטפת את הקו המסומן, מלטפת את הדרך שאני נמצאת בה אבל אני לא שם. חוזרת כמו עיוור הרואה דרך המגע אל מקומות שבהם הרגשתי, שבהם הייתי, שיש בהם ברק יפה וחזק. המקומות הללו לאו דווקא שמחים או קלילים, אבל יש בהם אותי ואני מתגעגעת.
הברק לא הופך את המקום או המסע לקל יותר, הוא פשוט הופך אותו ליותר שלי, וכשאני נמצאת אז אני יכולה לזהות את הרצון ואת הקשר והחיבור וכשאני לא אז אין כלום וזה רק מסלול טכני שלא נוגע בי. אלול אלול, הגעת ואתה כאן ואני רוצה לחזור הביתה אל הגוף והרצון שלי אל הברק שאני הוא.
