חמשת אבות הטיפוס של תלמידי ישיבה בבין הזמנים

המשתבח

הוא יושב על שפת הירדן ולידו מזגן נייד. לאף אחד אין מושג איך המזגן הזה הגיע לשם. אבל הוא שם והוא עובד וזו עובדה. באורח פלא, היקום תמיד פועל לטובתו של הישיבישער המשתבח. תמיד יהיו לו האבטיח הכי קר והכי מתוק והטרמפ הכי ממוזג וההילולא עם המנגל והוויסקי הכי שווים. חוץ מזה, לישיבישערס המשתבחים יש איזו נוסחה סודית לחיים טובים יותר. הלוואי שהייתי יודע אותה. הם תמיד ימצאו את הדרך להפיק את מרב ההנאה גם מהמינימום. ראיתי אותו פוסע במדרחוב בצפת, יונק בהנאה ברד בצבע כחול זרחני, יד אחת שלו מונחת על הכרס בביטחון ותוך כדי הוא מדבר בלימוד עם החבר שלידו בסוגיית ״שינוי השם כשינוי מעשה״. מה אני אגיד? אין צדק בעולם הזה.

בעל היונדאי גטס

יהודה הירשנזון הוא גם חייכן וגם טוב לב וגם בעל חוש הומור וגם הנדימן וגם ירא שמיים. אבל באמת־באמת מי שהכי נהנית מהתכונות האלה של יהודה היא היונדאי גטס הירוקה שלו. יהודה משקיע בה את כל אהבתו. הוא יודע בדיוק את כמות הדלק שהיא צריכה לשתות מירושלים ועד מירון, הוא יודע איך לקחת את העליות לצפת בלי לחמם לה את המנוע, וממש לאחרונה הוא פינק אותה במערכת סטריאו משובחת. אני מאמין שכמו ישיבשער טוב, ביום שהוא יחליט להשתדרג למכונית חדשה יותר, הוא כבר ימצא את הלקוח שיקנה ממנו את הגטס הירוקה בסכום גבוה יותר מזה שהוא קנה אותה. תסמכו עליו.

הסובל וטוב לו

גם סבל הוא כנראה בעיני המתבונן, אחרת אין לי שום הסבר לתיאור הבא: אי שם ברמת הגולן. 37 מעלות. שמש קופחת. בחור ישיבה צעיר בן 22 בכובע ובחליפה, אוחז כמה שקיות ניילון מלאות באני־לא־יודע־מה, פניו אדומות ונוטפות זיעה, על כתפו תלויה מימייה (מתברר שיש עדיין את הדבר הזה!) ועל פניו חיוך רחב ואמיתי של אושר טהור. אני שואל אותו לאן זה והוא מחייך חיוך רחב עוד יותר: לקיאקים! השנה, בגלל השלגים המים קפואים, מייראדיק! אתה בא?

הממתין

השבוע שלחתי הודעה לצביקה, מה איתך אחי? מה עושה בבין הזמנים? וצביקה כתב, וואלה שגרה רגילה. ואני קצת הצטערתי בשבילו וחשבתי שהוא בדיכאון או משהו כזה, אז ניסיתי לגשש ככה בעדינות אם הכול בסדר, וצביקה הקליט הודעה קולית ואמר שהכול פיקס. ומכיוון שאני מכיר את צביקה טוב, יכולתי לשמוע בקול שלו שהוא לא סתם אומר. הוא באמת פיקס, אפילו מאושר משום מה. אז הרשיתי לעצמי לשאול אותו למה הוא לא יוצא לאנשהו לכבוד בין הזמנים, וצביקה הקליט לי בחזרה, זהו אחי, עברתי את הגיל. אצא לכמה ימים בסיני בתחילת אלול בעזרת השם. ואני כל כך הזדהיתי עם המחשבה של צביקה. כי היא עמוקה בעיניי. יש בה כל כך הרבה. יש בה גם מהלך תואם גיל, ויש בה גם סבלנות וגם מידה מועטה של סוציומטיות, ויש בה גם רוגע בריא מאימת האלול וגם נחמה לאנשים שמעדיפים שקט ונחת.

ואם חשבתם לעצמכם שצביקה הולך לנפוש באלול כאחרון המשתמטים בזמן שכולם ירעדו בהיכלי הישיבות כדגים שבים, ממש לא. אני מכיר את צביקה ואני יודע שהוא ייקח איתו לסיני את ה״מסילת ישרים״. אלול זה אלול.