"תגידי, מתי הפכנו לכאלו שיוצאות להופעה כל שבוע?" שאלה אותי אמש החברה המתנחלת שלי, בסיום עוד הופעה מוצלחת שיועדה לתושבי מועצה אזורית בנימין.
כמתבגרות שנות האלפיים, הופעות סוף הקיץ היו אירוע חריג באותם ימים בהתיישבות, כוכבי תרבות לא היו מהאורחים הקבועים של יצהר, עפרה ובית אל. עם זאת, בין היתר זכורה לטובה הופעה נדירה, כאשר הצליח מתנ"ס בנימין לגייס את הכוכב דאז, הזמר מוש בן ארי, לבוא להופיע באמפי היישוב עפרה בפני נוער המועצה. לא סתם היא נחרטה בזיכרון גם 15 שנה אחרי.
מאז כמו פטריות בגשם או זיעה באוגוסט (בירושלים! בשבוע חמסין!) הפכו ההופעות לדבר שבשגרה. כל מועצה ביו"ש שמכבדת את עצמה מארגנת הופעות לתושביה עם מיטב היוצרים. בשבוע שעבר היו אלה ישי ריבו ואמיר דדון בגבעה הצהובה בגוש עציון, אביב גפן ואברהם פריד בבית אל ואמש כאמור נתן גושן, עידן עמדי ואביתר בנאי בבריכת הסולטן לתושבי בנימין.
הסיבות מגוונות. מצד אחד רמת החיים של המתנחלים שעלתה, ומצד שני המועצות שרואות באירוע תרבות את שיא הקיץ ומוכנות לסבסד את רובו ולאפשר כרטיס משפחתי בעלות הגיונית. המוסיקה שהתחברה יותר ויותר למקורות יהודיים איפשרה לקהל דתי לא לנוע על הכיסא באי נוחות, זמרים שמצאו בית מול קהל צמא, והופעה שמסתיימת בניגון חב"ד והרקדה אמונית לצד הזעקה אלולללל.
אישה חכמה העוסקת בהסברה טענה באוזניי, אחרי מסע אופניים שנערך באחת המועצות ביו"ש שאליו הוזמנה התקשורת לסקר ואחד האתרים הגדולים שלח את כתב השטחים שלו, כי השינוי האמיתי ביחס ליהודה ושומרון יגיע כאשר לאירועים כאלו ישלחו כתבי תחבורה או פנאי. נראה לי שכעת הגיעה שעתם היפה של כתבי התרבות.
