התמונה המרובעת שנסראללה מתעקש לראות בהסכם הגז עוד תפגע בו

מזה כחודשיים אנחנו שומעים מפי חסן נסראללה הכרזות מתלהמות ואיומים מפורשים שעניינם הוא הפעלת לחץ על ישראל, להתקדם במשא ומתן על סימון הגבול בין המים הכלכליים של ישראל ובין אלו של לבנון.

משמעות מיקום הגבול היא אופן חלוקת הבעלות  ולכן גם הרווחים – ממרבצי גז הקיימים בקרקעית הים, שכן ייתכן שבעתיד יימצאו מרבצים נוספים שחלקם בצד הישראלי וחלקם בצד הלבנוני. סימון הגבול יקבע את חלוקת הרווחים במרבצים אלו ולכן נסראללה רוצה לסיים כבר עכשיו את סוגיית סימון הגבול.

לדוגמה, ב-26 ביולי השנה הוא הכריז: "אין מטרה ישראלית שלא בטווח פגיעת טילי ההתנגדות. אם תחל הפקת הנפט והגז משדה כריש בספטמבר, טרם שתקבל לבנון את זכויותיה נהיה בצרות. אם זה יוביל למלחמה, אז נלך למלחמה, ההחלטה היא בידי ישראל".

השאלה העולה מאליה היא כיצד מעז נסראללה לאיים על ישראל ועל הנכסים האסטרטגיים שלה בים? האם הוא שכח את המכות שקיבל במלחמת לבנון השנייה ב-2006? האם אין הוא מודע ליכולות המודיעיניות והמבצעיות הישראליות שרק לאחרונה הודגמו בעזה במבצע "עלות השחר"?

התשובה נובעת מהתמונה שנסראללה רואה והמורכבת מארבעה חלקים: לבנון, ישראל, איראן וארה"ב.

לבנון

המצב בלבנון בכי רע. הכלכלה קורסת, הממשלה לא מתפקדת, הפרלמנט משותק, הצבא חדל אונים, נמל בירות הרוס עד ליסוד, החשמל מתנתק תדיר, מצרכים בחנויות אוזלים והאוכלוסייה מותשת ומורעבת. הגוף היחיד המתפקד היטב בלבנון הוא חיזבאללה, המנהל מערכת כלכלית נפרדת, נשלט היטב בידי נסראללה ונחשב כארגון היחיד המסוגל להוציא את לבנון מהבוץ הכלכלי.

כתוצאה מכך, נסראללה חש שהוא יכול לעשות בלבנון ובאזרחיה ככל העולה על רוחו. הם אינם יכולים להתנגד לרצונו להנחיל תבוסה לישראל כדי לקיים את הפסוק הקוראני "פאין חיזב אללה הום אלע'אלבון" – "קבוצת [האנשים השייכים ל]אללה הם המנצחים". הוא רוצה בכל מאודו להנחיל תבוסה לישראלים שתוכיח לכל העולם מי המנצח השייך לאללה ומי המפסיד השייך לשטן.

בשנים האחרונות הוא הצליח להבריח ללבנון עשרות אלפי טילים, חלקם מדויקים, המהווים איום אסטרטגי על ישראל. צבא היבשה שלו צבר ניסיון בהרבה אלפי שעות לחימה בסוריה נגד דאעש ולאחרונה חיזבאללה הצליח ליצור ארסנל של כטב"מים, המגבירים את כוח ההרס של הטילים שלו.

ללא ספק, נסראללה בטוח שהכוח הצבאי שלו יצליח להתמודד עם ישראל בהצלחה ואף לכפות עליה את התנאים לסיום המלחמה.

ישראל

בהתייחסו לכושר העמידה של ישראל שאותה כינה "קורי עכביש" אמר נסראללה: "לישראל אין עתיד וכל הנתונים מראים זאת. תראה לכמה אנשים בישראל יש אזרחות כפולה".

נסראללה רואה שהחברה הישראלית הפכה עם השנים לחברת שפע מדושנת עונג שכל מה שמעניין אותה זה בית הקפה ומחירי העוגות. הירידה מהארץ בקרב ישראלים גדולה כי הם איבדו את הלהט הציוני ואת האמונה בצדקת דרכה של מדינתם. המחויבות ליהדות – בסיס הקיום של מדינת ישראל – הולכת ומתפוגגת, והסולידריות בין היהודים מתדרדרת.

המערכת הפוליטית הישראלית משקפת גם היא להבנתו את אובדן הדרך: אם מפלגות ימין כמו ימינה ותקווה חדשה יושבות בקואליציה עם מפלגת רע"ם המייצגת את "האחים המוסלמים" אזי הימין הישראלי איבד כליל את הכיוון, שכן "האחים המוסלמים" מאמינים בכל ליבם שלישראל כמדינת העם היהודי אין שום זכות קיום.

נסראללה רואה את שליטת הקבוצה האולטרה-ליברלית במערכת המשפט, מאהרן ברק ולמטה לפרקליטות ולייעוץ המשפטי, ומבין שקבוצת המשפטנים החליטה לפשוט מעל החברה הישראלית את האופי היהודי והיא עושה זאת בהצלחה כבר 25 שנים. ההוכחה: מפלגות רע"ם ובל"ד בכנסת בחסדי בג"ץ מאז 1996 למרות שהן מאמינות שלמדינת העם היהודי אין שום זכות קיום והן פועלות יומם ולילה לעיני כול ובחסינות פרלמנטרית כדי להגשים את אמונתן זו. בעיניו, החברה בישראל איבדה את יצר החיים בארץ ולכן היא מעדיפה את המילקי בברלין על פני הקוטג' בישראל.

המשבר הפוליטי המתמשך בישראל הוא התוצאה ההכרחית של איבוד הדרך הרעיונית של הציונות, שכן הדיון הציבורי בישראל כבר איננו על האידאולוגיה שמתה ונקברה אלא על "כן ביבי, לא ביבי". זה לא היה המצב לפני 16 שנים, על כל פנים לא ברמה הקיימת היום, וגם מכאן נובע ביטחונו של נסראללה שהמלחמה הבאה עם ישראל תהיה עבורו קלה הרבה יותר מקודמתה.

איראן

המזרח התיכון מחולק כיום לשתי קואליציות: הקואליציה של איראן הכוללת את עיראק, סוריה, לבנון, תימן, קטאר ועזה, ואילו הקואליציה הנגדית היא סעודיה, ירדן, מצרים, איחוד האמירויות, בחריין, סודאן, מרוקו וישראל. אלג'יריה, תוניסיה וכווית לא מזדהות ולוב לא מתפקדת.

הקואליציה של איראן חזקה, חמושה, תוקפנית ואלימה ואילו הקואליציה הסעודית מסוכסכת, פריכה, חלשה ומסכנה. איראן רצה אל הפצצה הגרעינית והקואליציה הסעודית רועדת מפחד. איראן מצליחה להכניע את ארה"ב, את אירופה ואת סוכנות האנרגיה האטומית הבינלאומית, ולהכתיב להן את תנאי הסכם הגרעין המשופר אחרי ששרדה שנים ארוכות של סנקציות וחרמות.

איראן, הגב המדיני והצבאי של חיזבאללה בלבנון, אופטימית למדיי לגבי העתיד שכן פצצה גרעינית תעניק לה תעודת ביטוח נגד כל התערבות חיצונית בענייניה הפנימיים, כמו צפון קוריאה, והאופטימיות האיראנית מחלחלת אל כל המיליציות הפרו-איראניות במרחב ובראשן חיזבאללה הלבנוני והחות'ים בתימן, שעושים לסעודיה ככל העולה על רוחם.

היכולת השלטונית, הצבאית והאזורית של משטר האייתוללות מעניקה לנסראללה תחושת עוצמה שכן מאחוריו עומדת ה-מעצמה ה-אזורית המשמעותית ביותר, אפילו יותר מתורכיה וישראל. לכן אם הוא ייכנס למלחמה עם ישראל הוא יעשה זאת עם תמיכה איראנית ברורה ומשמעותית, בניגוד למלחמת 2006.

ארה"ב

הגב המדיני, הצבאי, הלוגיסטי והמודיעיני של ישראל הוא ארה"ב. המטוסים, הפצצות, המכשור והטילים נגד רקטות של מערכת "כיפת ברזל" – כולם באים מארה"ב. על פי השקפת נסראללה, מעצמה זו הפכה בשנים האחרונות לנמר של נייר שאיבד את הרצון להילחם ונטש את חבריו בסעודיה ובאפגניסטן.

נסראללה רואה איך ארה"ב זוחלת לפני איראן – בניגוד חמור לעמדת ישראל – כדי שזו תואיל בטובה לחזור להסכם הגרעין, כמו שהוא רואה איך הרוסים מזלזלים בארה"ב ובאירופה ועושים באוקראינה ככל העולה על רוחם. הוא רואה איך הסינים משתלטים על שטחים בים סין הדרומי ומאיימים על טאיוואן כאשר מבקרת בה ראשת הקונגרס האמריקני ננסי פלוסי, הדמות השלישית בהיררכיה השלטונית האמריקנית (אחרי הנשיא וסגניתו).

נסראללה רואה את המגמות הפוסט-מודרניסטיות המכלות את הרוח האמריקנית ומכניסות לתוך "מערכת ההפעלה" של החברה בארה"ב גורמים אנטי אמריקניים כמו חברות הקונגרס המוסלמיות ראשידה טלאיב ואילהאן עומר. ארה"ב מאבדת במהירות את הרצון להתערב בסכסוכים בעולם, ולכן ספק בעיניו אם ניתן להמשיך ולהתייחס אליה כאל "מעצמה".

כך, ישראל איבדה את התומכת העיקרית שלה, ארה"ב; מערב אירופה כבר מזמן נטשה את ישראל ויאיר לפיד, בשנה שכיהן כשר חוץ ועתה כראש ממשלה, הצליח להרחיק מישראל גם את רוסיה ומדינות מזרח אירופה.

המסקנה שנסראללה מסיק מהתמונה המרובעת הזו היא שמאזן הכוחות הכולל – כלכלי, חברתי, צבאי ומדיני – בין ישראל וחיזבאללה נוטה לטובת חיזבאללה. דרכו אינה אצה, שכן התהליכים המתוארים לעיל מתקדמים ומחריפים, וככל שעובר הזמן כך ייקל עליו להכריע את ישראל.

מכאן נובע הביטחון העצמי של נסראללה, והמרחק מכאן ועד פתיחה בפעולות איבה איננו גדול. הוא כבר שיגר כמה כטב"מים לעבר אסדת כריש תוך סיכון מחושב שישראל עלולה להגיב. הוא ידע שישראל לא תגיב על שיגור הכטב"מים בגלל שהיא מורתעת מערימת הטילים שהוא צבר בשנים האחרונות.

על ישראל להתכונן מבחינה צבאית, תשתיתית, כלכלית, חברתית, מדינית והסברתית לעימות לא פשוט שנסראללה מתכנן עבורנו בעתיד הנראה לעין, במיוחד אם ישראל לא תיכנע לתכתיביו בעניין סימון הגבול בים.