עם פרסום הידיעה שראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו קיבל מכתב אזהרה מוועדת החקירה הממלכתית לבדיקת אסון מירון, ציטטו לא מעט עיתונאים את דו"חות מבקר המדינה משנת 2008 ו- 2011. המבקר התריע אז, בין השאר, כי המקום מועד לפורענות בטיחותית, שלל גורמים בוחשים במתחם ואין גורם ממשלתי אחד שמצליח להשליט מרות, לאכוף שלל חוקים ולהבטיח את שלום המבקרים הרבים הפוקדים את קברו של רשב"י בל"ג בעומר.
"איך הוא לא ידע", זעקו מבקריו אחרי פרסום עדותו של נתניהו בוועדה ואתמול ביתר שאת. כך לדוגמה אמר השבוע העיתונאי אביעד גליקמן לעמיתו אבישי בן חיים בתוכנית הצינור בערוץ 13: "על שולחנו של נתניהו הונחו דוחות מבקר המדינה שקבעו חד משמעית שהמקום מסוכן. עכשיו, אתה לא נבחר ציבור ואני לא נבחר ציבור, האחריות היא לא עלינו. בגלל זה יש אחריות לנבחרי ציבור. יש דו"חות חמורים של מבקר המדינה שהונחו לפתחו של נתניהו והוא התעלם מהם".
כשאמר לו בן חיים ש"אי אפשר להתייחס לדו"חות מבקר ברמה הזו", נזעק גליקמן בתיאטרליות, קטע אותו ואמר: "זו אמירה מקוממת אבישי. מה שאתה בעצם אומר שדו"חות מבקר נועדו לזרוק אותם לפח. אני חושב שנבחר ציבור חייב להתייחס לדו"ח מבקר המדינה. הם הונחו לא על שולחנם של אביעד גליקמן או אבישי בן חיים, עיתונאים שהיו או לא היו שם, הם הונחו על שולחנם של ראש הממשלה לשעבר שהיה חייב, חייב, לראות מה יש שם ואם הוא לא ראה הוא כשל בתפקידו".
לפנתיאון, אביעד גליקמן מייבש את אבישי בן חיים בצינור על המלצות ועדת אסון מירון. ככה זה כשמציגים עובדות (גליקמן) VS דמגוגיה ( אבישי בן חיים) @aviadglickman pic.twitter.com/Z8u83UFZ1C
— ??חגית קלימן – Hagit Klaiman?? (@klaiman14) August 30, 2022
אביעד גליקמן הוא לא הסיפור. הוא רק דוגמה לעיתונאי המצוי, שמצטט בידענות את דו"חות מבקר המדינה בשנת 2022 אבל לא יוכל להביא בדל ציוץ או דיווח על הדו"ח מהשנים שבהן פורסם, שלו או של אחרים. כמו עיתונאים רבים גם גליקמן ועורכיו במהדורה, לא חשבו שהדו"ח הזה מצדיק התייחסות נרחבת, מעקב או זמן אוויר נרחב באותה תחושת דחיפות שהם דורשים מראש ממשלה לעסוק בנושא.
חשוב להבהיר כי אין הכוונה לנקות מאחריות מי מהמוזהרים על ידי הוועדה, רק למחות על חוכמת ה"בדיעבד" של עיתונאי ישראל. וכדי להבין זאת חשוב להבין איך זה קורה במציאות: דו"חות מבקר המדינה עבי הכרס מכילים נושאים רבים הדורשים טיפול הנפרסים על מאות רבות של עמודים. הדו"חות נשלחים לעיון העיתונאים שבועות לפני פרסומם הרשמי כדי שיוכלו לעיין בהם ולהחליט מה לפרסם. הם כמובן, לא יכולים לפרסם את כל הנושאים ולכן ברוב המקרים הדו"חות יעסקו בעבירות או מנהל לא תקין של נבחרי ציבור, או דו"ח על נושא שנמצא במקרה על סדר היום הציבורי.
באופן לא מפתיע, רוב העיתונאים והעורכים בוחרים לקחת את אותן כותרות לפי אותם מדדים. מהדורות החדשות ברדיו ובטלוויזיה יקדישו לנושא איזכור קצר, עיתוני הבוקר יקדישו למחרת הפניה בכותרת אדומה מהשער במקרה הטוב, ועד שעות הצהריים למחרת, לא תשמעו יותר על מבקר המדינה, עד לדו"ח הבא.
נכון, ראש ממשלה לא צריך לעסוק בנושא מסוים רק אם דיווחו עליו בהרחבה בתקשורת או הפכו אותו לקמפיין ציבורי. אבל כמו שהתקשורת לא יכולה לדווח על הכל (ובמקרה הזה באמת כמעט ולא דיווחה) גם ראש ממשלה לא יכול לעסוק בהכל.
הנה לדוגמה כותרת ממעריב על דו"ח מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן מיולי 2022: "פצצה מתקתקת": מבקר המדינה מתריע מפני קריסת מבנים מסוכנים. בדו"ח השנתי על הרשויות המקומיות קובע המבקר כי אין מיפוי מדויק של המבנים המסוכנים, לכ-86% מהרשויות המקומיות יש חוקי עזר לא מעודכנים בנושא וכי אין חובה לבדוק את יציבותם של מבני החינוך". מישהו מהקוראים יכול לתאר פעולה שלטונית אחת שנעשתה בחודש האחרון לתיקון המצב או שהדו"ח הזה יצוטט בעוד כמה שנים רק אם יקרה אסון?
בנובמבר 2021 התריע המבקר כי המדינה אינה ערוכה למתקפת סייבר. באוגוסט באותה שנה, התריע המבקר מפני שיטור יתר כלפי בני העדה האתיופית ומאיבוד המשילות בנגב. באוקטובר הוא התריע מפני כישלון נרחב בהיערכות למשבר האקלים והזהיר כי האזרחים בסכנה. כנסו, כמוני, לגוגל וכתבו: "מבקר המדינה מתריע", ותקבלו שלל אזהרות בתחומים שונים, שלא תזכרו שבכלל פורסמו.
אם יתמוטט חלילה וחס מבנה חינוך מחר או רשת החשמל תקרוס בגלל מתקפת סייבר מישהו באמת יחשוב שהפשע האמיתי של נבחרי הציבור היה להתעלם מדו"ח מבקר המדינה או שכמו כל הדו"חות, הם יישמרו באתר המבקר, לא יעשו איתם כלום והם יישלפו רק אם האסון יתממש?
ברוב מוחלט של המקרים, היעילות של דו"חות מבקר המדינה, לשיפור ליקויים מסתכמת בדרך כלל ביכולת שלו להגיד "אמרתי לכם" אחרי שקורה אסון. בנוסף, הדו"ח נותן חומר לעיתונאים שבזמן אמת התעלמו ממנו, לגלגל עיניים ולהקנות לו פתאום חשיבות גבוהה. לא נכתב פה משהו מהפכני. כל עיתונאי ישראל יודעים שדו"ח מבקר המדינה הוא עניין נחמד למלא בו את סדר היום ליום אחד אבל לא ליותר מזה.
גליקמן צודק כשהוא טוען שהאחריות על האסון הנורא היא לא על העיתונאים אבל טועה בדבר אחד: הדו"ח כן הונח על שולחנו ועל שולחנם של עיתונאים רבים וכל מערכות התקשורת בישראל. הם בחרו לעסוק בדברים אחרים בשנת 2008 ו-2011. דברים דחופים יותר, מעניינים יותר את רוב הציבור, וכן גם כאלו שאולי יקליקו יותר. אף אחד מהם לא דמיין, ודי בצדק, שדו"ח על המריבות בין ההקדשים השונים במירון, או אפילו על עבירות על חוק התכנון והבנייה יביא למותם של 45 בני אדם.
אפשר לבקש מהם להוריד בכמה דרגות את הווליום שבו הם מאשימים את ראש הממשלה בעניין. אפשר להניח שגם לו, כמו להם, היו כמה עניינים יותר דחופים על השולחן.
