בנימין נתניהו נכנס לפגישת העדכון עם ראש הממשלה יאיר לפיד ביום שני בערב עם תוכנית עבודה ברורה. היה לו מסר ברור מראש, ולא משנה מה לפיד היה אומר לו, אילו חומרים יחשוף לפניו ולאיזו רמת מבצעיות יֵרד במהלך הפגישה. מבחינת נתניהו הנושא האיראני חשוב מאוד בקמפיין לקראת הבחירות וצריך להפיק ממנו את המקסימום, בעיקר על חשבונו של ראש הממשלה לפיד.
עד לשבועות האחרונים נתניהו לא היה זקוק לפגישות העדכון הללו עם ראשי הממשלה, שהוא זכאי להן על פי החוק. לאורך כל השנה שבה נשא נפתלי בנט בתפקיד, נתניהו לא הגיע ללשכת ראש הממשלה אפילו פעם אחת, ואת העדכונים הוא קיבל מהמזכיר הצבאי אלוף אבי גיל, שבא מדי פעם למשרדו. היום זה שונה. הבחירות בפתח, ואת הפגישה האחרונה עם לפיד נתניהו יזם ודרש. הסיבה הייתה חתימת הסכם הגרעין עם איראן.
נתניהו ידע למה בא לפגישה ולאן הוא הולך ממנה. התמונה שהופצה אחרי הפגישה תאמה היטב את הציפיות שלו, למרות כל הוויכוחים בין הלשכות שקדמו לה. ראש הממשלה לפיד ואלוף גיל אוחזים קלסרים וניירות ומולם נתניהו בלי שום מסמך. זה עורר את הרושם שלפיד צריך להיעזר בדו"חות ובנתונים כדי לעדכן את נתניהו, והוא עצמו יודע ומבין את הכול בלי דפים ושאלות שהכין לשיחה. את מה שהוא שכח הם לומדים עכשיו, שידרה התמונה.
התמונה שהופצה אחרי הפגישה תאמה היטב את הציפיות של נתניהו, למרות כל הוויכוחים בין הלשכות שקדמו לה
ביציאה מלשכת ראש הממשלה נקראו העיתונאים לעמדת התקשורת. נתניהו, בחליפה כחולה ועניבה אדומה, נשא את הנאום שהכין מראש. "גנץ ולפיד נרדמו בשמירה בשנה האחרונה, וגם עכשיו לא עושים דבר בקונגרס ובתקשורת האמריקנית", אמר. במהלך הבחירות הוא יפמפם את המסר שלפיד וגנץ אחראים ל"מחדל הגרעין האיראני". לא משנה העובדה שנתניהו עצמו הלך לקונגרס ולתקשורת האמריקנית ב־2015, יצא נגד הנשיא אובמה, ובסוף הקונגרס אישר את ההסכם עם האיראנים על אפו ועל חמתו.
לנתניהו לא משנה גם העובדה שלפיד וגנץ, וגם בנט בשנה האחרונה, עובדים קשה נגד ההסכם המסתמן. הם נוסעים וחוזרים, וגם השבוע היה בוושינגטון ראש המוסד דדי ברנע. שלשום שוחח לפיד עם הנשיא ביידן בטלפון. ההחלטה של האמריקנים שלא לוותר על החקירות של סבא"א במתקני הגרעין באיראן, מה שעלול לעכב או לעצור את ההסכם, לא נולדה יש מאין. מישהו נותן כאן עבודה.
נתניהו יודע היטב שהציבור לא מכיר את הפרטים. האנשים ברחוב לא מבחינים בהכרח בין נתנז לבושהר, לא מתעמקים במשמעות האחוזים של אורניום מועשר ולא מתמחים בצנטריפוגות מתקדמות. אנחנו חיים בעולם של דימויים וכאן יש לנתניהו יתרון עצום על כל המתחרים שלו. את המלחמה שלו באיראן החל נתניהו כבר בתחילת הקדנציה הראשונה שלו לפני 26 שנה, וכבר עמד קרוב לתקיפה צבאית של הכורים ב־2011. זו חתיכת דרך ארוכה.
הציבור, תומכים ומתנגדים של נתניהו, זוכרים את המאבקים הבינלאומיים, את הנאומים בקונגרס ובעצרות האו"ם ואת החשיפה התיאטרלית של ארכיון הגרעין. נתניהו הוא מר איראן, גם אם מומחים מדיניים וצבאיים – מאהוד ברק, דרך דן מרידור ועד האלופים עמוס ידלין ועמוס גלעד – משוכנעים כי המהלכים שלו גרמו נזק רב, בעיקר היציאה של הנשיא טראמפ מהסכם הגרעין ב־2018. על פי הטענה, המציאות שנוצרה בלי הסכם רק קידמה את האיראנים לעבר פצצה גרעינית. אבל למרות הכול, נתניהו הוא האוטוריטה. ליאיר לפיד אין המעמד הזה.
איש אינו יודע מי צודק בוויכוח האינסופי הזה. אנחנו רק יודעים שנתניהו עושה שימוש מצוין ביוזמות ובמאבקים בינלאומיים כדי לקדם את מערכות הבחירות שלו. נתניהו קובע גם את העיתוי המתאים לו ביותר. זהו דפוס קבוע; את הנאום המפורסם שלו מול שני בתי הקונגרס נשא נתניהו בתחילת מארס 2015, שבועיים לפני הבחירות לכנסת ה־20. מול נתניהו, שחזר עטור תהילה מארה"ב, לא היה ליצחק (בוז'י) הרצוג סיכוי, והוא התבלבל בעימות הקצר והמזדמן מולו. שלושה חודשים אחרי הבחירות נחתם ההסכם בין איראן למעצמות, אולי דווקא בגלל המהלך המתריס של נתניהו, אבל למי אכפת.
גם את תוכנית המאה תזמן נתניהו היטב עם הבחירות. טקס הראווה בבית הלבן בוושינגטון עם הנשיא טראמפ ועם כל שועי הארץ והעולם התקיים בינואר 2020, חודשיים לפני הבחירות לכנסת ה־23 בתחילת מרץ באותה השנה. נתניהו תכנן לבוא לבחירות עם הישג היסטורי, החלת הריבונות הישראלית על ההתיישבות ביהודה ושומרון ובקעת הירדן. ליוזמה הזו הייתה הסכמה אדירה בציבור, גם בקרב האופוזיציה שהובילה אז כחול לבן. בסופו של דבר התוכנית לא יצאה אל הפועל, אבל בבחירות ההן המריא נתניהו לשיא של 36 מנדטים, שאליו לא הגיע מעולם בראשות הליכוד.
וזה קורה גם הפעם עם הסיבוב האיראני. נתניהו הוא לא ראש הממשלה והוא לא יכול ליזום שום דבר, אבל הוא יכול לנגח את יריביו, והם מתקשים לענות לו ולהציג את התמונה האמיתית. האסטרטגיה של נתניהו חדה ותמציתית. האיראנים מתקדמים לפצצה (ושוב, מעניין מי אשם), המנהיגים נרדמים, הפרקליטות תופרת תיקים והשופטים שמאלנים. וכך גם ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון – ששלחה לנתניהו ולמקורבו השר לביטחון הפנים לשעבר אמיר אוחנה מכתבי אזהרה – הפכה אצלו במחי יד לוועדה פוליטית, שבאה לגרום לו נזק לפני הבחירות.
במקום לשים את המפתחות וללכת הביתה, אחרי שהוועדה הממלכתית קבעה כי הוא "לא פעל כמצופה מראש הממשלה" והתעלם מהדו"חות החמורים שהובאו לממשלה כמה פעמים, נתניהו בחר להאשים את חברי הוועדה ברדיפה פוליטית. מכתבי האזהרה של חברי הוועדה נוכח האסון הנורא שבו קיפחו את חייהם 45 איש, השתלב לפתע בקמפיין של נתניהו נגד רשויות החוק. אין לי מושג איפה יהיה נתניהו בעוד שנתיים כאשר הוועדה תמסור את המסקנות הסופיות שלה. אבל לקום ולהתפטר, עכשיו? מה אני, ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון, שקם ועזב מיד אחרי שנכשל במאבק נגד הברקזיט?
ושאלה לסיום: תחשבו מה היה קורה אילו ראש הממשלה ביום האסון במירון היה יאיר לפיד, השר לביטחון הפנים עמר בר־לב והשר לענייני דת היה מתן כהנא. איך היה מגיב נתניהו אילו השלושה היו מקבלים מכתבי אזהרה. האם גם אז היה קם וטוען כי השיקולים של הוועדה הם פוליטיים?
