שנת הלימודים נפתחה במגזר החרדי כבר ביום ראשון, א' באלול, ללא חשש שביתה. תינוקות של בית רבן צעדו לתלמודי התורה, ובכללם אלו של חסידות בעלז, בלי לדעת שעל גבם מתנהלת מחלוקת שקורעת את הפוליטיקה החרדית. הלימודים החלו כסדרם, אבל על תוכנית הלימודים עדיין מרחף סימן שאלה גדול. קברניטי חצר בעלז ניהלו בשנה האחרונה משא ומתן ארוך עם משרדי החינוך והאוצר בתיווכו של ח"כ משה (קינלי) טור־פז מיש עתיד, ובסופו הגיעו להבנות: לימודי ליבה יוכנסו לתוכנית הלימודים בתמורה לתוספת תקציב. המודל המעניין מעניק עצמאות יחסית למוסדות, והם ייבחנו רק בתוצאות המבחנים של התלמידים. הוא קיבל הכשר מהאדמו"ר מבעלז, וחסידויות רבות אותתו שילכו בעקבותיו, אבל ברגע האמת דום שתיקה. משרד החינוך פרסם "קול קורא" שמזמין את המוסדות להירשם, אך אין עונה, בינתיים, בגלל איום הפיצול של דגל התורה.
בשיחות עם גורמים פוליטיים שונים במגזר, נתניהו מציג סקרים שמאיימים ששתי המפלגות לא יעברו את אחוז החסימה (אף שבדגל התורה משוכנעים שברשותם 160 אלף קולות יציבים, די והותר לאחוז החסימה). הוא גם צולל לפרטי הוויכוח על תקצוב המוסדות. בין השאר ניסה לקדם את צירוף תלמודי התורה של בעלז לרשת "החינוך העצמאי" באופן שיאפשר לה לזכות בתקצוב מספק גם בלי הסכם עם משרד החינוך. בדגל התורה סירבו בטענה שיש צוואה מאת הרב שטיינמן הקובעת שחינוך הבנים צריך להיות נקי מכל התערבות חיצונית. החינוך העצמאי, שנמצא בפיקוח מסוים, מתאים רק לבנות. לא עזרה לנתניהו גם הצגת תקדימים בתחום, דוגמת חסידות גור ששלטה בעבר ברשת החינוך, וצירפה אליה את תלמודי התורה שלה. אז הוא התקדם לרעיון אחר: מוסדות החינוך של החצר הירושלמית יצורפו לרשת החינוך "בני יוסף" של ש"ס ויקבלו דרכה את התקציבים.
מי שבלם את הרעיון היה אריה דרעי, אולי כי הוא מפקפק בסיבה האמיתית למאבק: עם כל הכבוד למלחמה על החינוך הטהור, ברקע עומדת גם שאלת המיקום ברשימה. גפני אמנם נאות לפגוש סוף־סוף את מנהיג אגודת ישראל החדש יצחק גולדקנופף, אבל הוא עדיין מתקשה לשחרר לו את המקום הראשון שמשפיע גם על השביעי – יצחק פינדרוס מדגל התורה או ישראל אייכלר מבעלז. במילים אחרות: לאיזו סיעה יהיה רוב בכנסת, בהנחה שהמנדט השמיני אינו ריאלי.
ואולי זו השאלה שצריכה להטריד באמת את קברניטי יהדות התורה: האם מלחמת ההתשה הפנימית אינה מרחיקה את הצעירים ומקזזת את הגידול הטבעי, שהיה אמור להביא את המנדט השמיני הנכסף בהליכה נינוחה.
בגזרת הציונות הדתית נתניהו דווקא רשם הצלחה מפתיעה, מבחינת התזמון. בליכוד הבינו שאם יחכו עם הלחץ לאיחוד סמוטריץ' ובן־גביר עד סגירת הרשימות, הסקרים עלולים להפוך אותו לבלתי אפשרי. הסקר שהשאיר את סמוטריץ' מהצד הלא נכון של אחוז החסימה כופף מעט את יו"ר הציונות הדתית, אבל עדיין לא ניפח את מנהיג עוצמה יהודית במידה בלתי הפיכה. נתניהו זיהה שהעיתוי קריטי, ואחרי שנפגש עם סמוטריץ' בקיסריה בשישי בבוקר, הזעיק בצהריים את בן־גביר כשהוא נחוש להשלים את ההסכם עוד לפני כניסת השבת. "אני עם הילדים בדרך למחנה יהודה", התנצל בן־גביר, שהכיר את פרטי ההצעה שגיבש יואב קיש. "תביא אותם לכאן, יש בריכה", הזמין נתניהו בנדיבות אל הווילה של שכניו. על שפת הבריכה, ובליווי יריב לוין ויעקב ברדוגו, ניהל בן־גביר משא ומתן כפול: מול סמוטריץ' על הרשימה, ומול נתניהו על הממשלה הבאה. אגב, לא נדרש מוח קונספירטיבי כדי לחשוד שיש קשר בין מה שנאמר שם ובין צעדי ה"התמרכזות" של בן־גביר השבוע, בסיוע חבריו מרזל, גופשטיין ובן־ארי, שהכריזו ש"דרכיהם נפרדות".
ההסדר נחתם בלי ששני השותפים־יריבים נפגשו. סמוטריץ' עלה על הקו כדי לסכם פרטים, ועל הנוסח הסופי הם חתמו בוואטסאפ, כשבן־גביר דהר לחברון כדי להגיע לפני השקיעה. בן־גביר קיבל את מבוקשו לחמישה מקומות בעשירייה, אבל הפיזור שלהם מלמד משהו על ההערכות המפוכחות של הצדדים: גם בן־גביר עצמו כנראה לא האמין לסקרים שחזו לו תשעה מנדטים. סמוטריץ', שהתעקש על חמישה מקומות בשמינייה הראשונה, כנראה לא משוכנע שישיגו את המספר הזה ביחד.
גם בשמאל־מרכז לא הסתיימה ההתארגנות. ההתחזקות של לפיד בסקרים דווקא מכבידה עליו. בניגוד לנתניהו, מנהיג הגוש ללא עוררין, בעבר האחר גם בני גנץ וגם מרב מיכאלי רואים בעצמם מועמדים ראויים לראשות הממשלה, ולא מעוניינים לקבל מלפיד הוראות. גם השותפים האחרים למחנה רל"ב, לדוגמה אביגדור ליברמן, לא רואים בעין יפה את התחזקות יש עתיד. אם המגמה הזאת תימשך עד הבחירות, שתיים־שלוש מפלגות במחנה יגיעו אל סף אחוז החסימה, וזה עוד לפני שנכנסנו למלחמת החפירות במפלגות הערביות, שמאיימת להוריד את שיעור ההצבעה שם לשפל היסטורי.
לפיד מנסה לדחוף לאיחוד מרצ והעבודה, בינתיים באמצעות שליחים. גלאון פתוחה לרעיון, אך מיכאלי נלחמת בו בכל כוחה. היא מזהה את מכבש הלחצים וגם את האינטרס של לפיד, שמפלגתו צפויה לגדול בעוד מנדט או שניים בתרחיש של איחוד, והיא מתכוונת לתקוף חזרה בבטן הרכה של לפיד: ענייני דת ומדינה. האתגר שהציבה בפניו בהצהרות על הפעלת הרכבת הקלה בשבת הוא רק הפרומו, כשהמטרה היא לא לפגוע בחרדים אלא בלפיד.
בין לפיד לגנץ המאבק חריף עוד יותר: אל האיבה נוסף תסכול עמוק מצד יו"ר כחול לבן, שרואה כיצד הצטרפותם של איזנקוט וכהנא למחנה הממלכתי, שבלמה את התחזקות לפיד למשך שבוע, כבר אינה משפיעה על הסקרים. גם אחרי שני דילולים, גנץ לא מצליח להמריא לקמפיין תלת־ראשי מול לפיד ונתניהו. את המשא ומתן עם המורים ניסה שר הביטחון, יחד עם שרת החינוך ממפלגתו, למנף לביקורת על ראש הממשלה שאינו מעורב אישית במשבר, כשמנגד שר האוצר ליברמן הזהיר את לפיד לשמור מרחק. לפיד התגבר על המשבר באמצעות חיבוק וחלוקת קרדיטים נדיבה שלא עולה לו דבר: המבחן שלו היה אחד – ששנת הלימודים תיפתח כסדרה ב־1 בספטמבר. את שאר הפרטים איש לא יזכור ב־1 בנובמבר.
