עשר שעות בלבד לפני הצלצול הראשון בבוקר 1 בספטמבר, יום הלימודים הראשון בשנת הלימודים, הוסר איום השביתה בבתי הספר התיכוניים. אולם גם לאחר שנפתחה השנה, צוותי ההוראה בבתי הספר העל־יסודיים ותלמידי כיתות י' נותרו בערפל כבד בנוגע לתוכנית הלימודים החדשה. הרפורמה הגדולה במקצועות החברה והרוח ששרת החינוך יפעת שאשא־ביטון הכריזה עליה נכנסה כבר לתוקף, אך רבים מפרטי התוכנית החדשה טרם נקבעו באופן סופי, והמבוכה רבה.
"הבעיה מתחילה כשאנחנו מגיעים ליישום כל הרעיונות היפים הללו בבית הספר. אפילו הסטודנטים שלמדו איתי באוניברסיטה לא היו מסוגלים לכתוב עבודה מרשימה כזו בשנה א' או ב', אז מה יעשו תלמידי תיכון שאיש לא הכשיר אותם לקראתה? כמה מורים בבית הספר מסוגלים להנחות כתיבת עבודה ברמה כזו, וללוות את התלמידים ליווי צמוד כנדרש כדי שכל זה יהיה רציני ולא סתם חרטוט?
"צריך לזכור ששום דבר ממה שהתלמידים שלנו עשו בתשע השנים הראשונות שלהם במערכת החינוך לא הכשיר אותם למשימה, במיוחד לא התלמידים שמתחילים השבוע את כיתה י', ששנות חטיבת הביניים שלהם עמדו בסימן הקורונה. התלמידים האלו מגיעים לתיכון כשהם כבר סובלים מפער לימודי שטרם הודבק. מה אמור לקרות פתאום כדי ליצור מהפך מרשים בתוך זמן קצר? אם רוצים להכניס כתיבת עבודות ברמה גבוהה למערכת החינוך, חייבים להתחיל להכין את התלמידים לכך בכיתה ז', לכל המאוחר. אי אפשר לבוא לתלמידים בכיתה י', להנחית עליהם רפורמה בסדר גודל כזה, ולצפות שיקרה נס".
כשכל התהיות הללו מועלות בפני הגורמים המוסמכים במטה משרד החינוך, התשובות דלות מאוד. נראה שבמשרד התאהבו ברעיון ושכחו שצריך להוריד אותו לקרקע המציאות. אמיר מקונן: "מבחינתם יש עוד שנה ומשהו עד שהתלמידים יצטרכו להתחיל לעבוד על העבודות המסכמות, ולכן אין שום סיבה להזדרז לתת לנו תשובות ברורות לשאלות שלנו. אבל כמו שיודע כל מי שעוסק בנושאים הללו, שנה עוברת מהר. התוצאה, להערכתי הלא אופטימית, תהיה הצבת רף דרישות לא מרשים שיעשה צחוק מהחלום הגדול והחשוב. הלהיטות לרפורמה כאן ועכשיו, וחוסר הנכונות להוביל מהלך מסודר והדרגתי בדרך למטרה, הוא מה שיפיל את המהלך המרשים הזה".
במשרד החינוך דוחים את הטענות שציטטנו מפי מורים, מנהלים ומפקחים. שם טוענים שהרפורמה כן הוצגה במלואה, אך כמו בכל מהלך מהפכני, יש דיוקים והתאמות שאפשר לערוך רק תוך כדי תנועה. "פחד משינויים הוא תכונה אנושית מאוד", אומר לנו גורם במשרד, "אבל אי אפשר לתת לחששות הללו לנהל את המערכת. הרפורמה תיכנס לתוקף על אף כל התלונות והטענות. כל רפורמה היא עניין מורכב, אבל בתום תקופת הרצה קצרה, גם התלמידים וגם המורים יסתגלו אליה. המטרה של השרה היא להצעיד את מערכת החינוך קדימה, לא לחמם את הכיסא".
לא זכינו לקבל תשובות ממוקדות וטובות יותר לטענות שהעלינו ולחששות של המורים והמנהלים.
ועדת מירון: עיתוי אומלל
חברי ועדת החקירה הממלכתית לאסון מירון, השופטת בדימוס דבורה ברלינר, אלוף במיל' שלמה ינאי והרב מרדכי קרליץ, הם אנשים טובים וישרי דרך. כל מי שהגיע לאולם הוועדה וצפה בדיונים, גם אם לזמן קצר יחסית, התרשם עמוקות מניהולם את הדיונים המורכבים בהגינות ובמקצועיות. השיח מול העדים היה מכבד, וניכר הרצון לרדת בראש ובראשונה לחקר האמת. הוועדה חוותה טלטלה קשה עם פטירת יושבת ראשה הקודמת, נשיאת בית המשפט העליון לשעבר השופטת בדימוס מרים נאור, ובכל זאת הצליחה להמשיך במלאכתה, בראשות היו"ר החדשה. אך ייתכן שדווקא הרצון לפעול באופן נקי, בלי השפעות פוליטיות, גרם לחברי הוועדה לעשות שגיאה קשה: שיגור מכתבי האזהרה בעיתוי רגיש כל כך, והפיכתם ליעד למתקפה פוליטית.
לידתה של ועדת מירון בחטא, חטא השימוש הפוליטי בכלי החשוב שמעניק לממשלה חוק ועדות החקירה. מראשית ימי המדינה ועד לממשלת בנט־לפיד היה ברור שוועדת חקירה מוקמת כדי לבדוק את מחדלי הממשלה המכהנת. בחירתה של הממשלה הנוכחית להקים שתי ועדות לבחינת מחדליה לכאורה של הממשלה הקודמת, ועדת מירון וועדת הצוללות, הפכה את הוועדות לכלי במשחק הפוליטי. וכך, אף שחברי ועדת מירון אינם אנשים פוליטיים, הם היו צריכים להיות רגישים מאוד לחשד של רבים בציבור כלפיהם. למרבה הצער, חברי הוועדה התעלמו מהתחושות הללו, ושירתו את מי שמעוניינים לצבוע מראש את מסקנותיהם בצבעים פוליטיים.
דבר לא היה נגרע מעבודת הוועדה לו שיגור מכתבי האזהרה היה מתעכב בחודשיים־שלושה, לפחות עד לאחר הבחירות. הוועדה החלה את עבודתה חודשים רבים אחרי האסון, ועיכוב נוסף נגרם כתוצאה מפטירת השופטת נאור. אחת ממטרות הוועדה היא אומנם לבחון את הדברים במבט צופה פני עתיד כדי למנוע אסונות דומים, אך דו"ח ביניים של הוועדה כבר פורסם לקראת ל"ג בעומר. ייתכן שדו"ח הוועדה הסופי יכלול תובנות נוספות בתחום, אולם אמון הציבור במסקנות חשוב לא פחות ממועדן. כדאי מאוד שחברי הוועדה יפנימו את השגיאה וינהגו אחרת בהמשך הדרך.
