כבר 227 שבועות שבכל יום שישי מתקיים מפגן שקורא להשבתם של הבנים הביתה מידי החמאס. 227 שבועות שאנשים מתקבצים יחד בכדי להזכיר את הנושא ולא לתת לו לרדת מסדר היום. לפני כשלושה שבועות המיקום של המפגן השתנה, מהחץ השחור המפגן עבר בסיומה של צעדה גדולה למעבר ארז.
הצעדה התקיימה בחום הלוהט של אוגוסט והיוותה קריאה אמתית דרך הרגליים להשבתם של חללי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול, והאזרחים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. צעדנו עשרות קילומטרים על האספלט הלוהט של כביש ארבע. אנשים צפרו לאות הזדהות, קולות של תמיכה נקראו מכל מכונית שעברה, הסבלנות של האנשים בפקקים שנוצרו אמרה הכל- כולם מסכימים שהבנים חייבים לחזור כבר.
כבר מספר שנים שאני חלק מהמאבק הזה להעלאת התודעה האזרחית לכוח שיש בידינו לפעול למען השבתם. מניסיון אני יכולה לומר בוודאות שהדרג המדיני מחכה לראות מה הלך הרוח בקרב העם. דעת הקהל קובעת, הבעיה היא שדעת הקהל בטוחה שיש מי שדואג לזה, שיש מי שיושב 'אי שם' וזה כל הזמן בראשו. אז זהו שהמציאות לא ממש נראית כך… נפגשתי עם הרבה פוליטיקאים וכולם הסכימו איתנו שמדינת ישראל חייבת להשיב את הבנים, ושחייבים לפעול למען מטרה זו, אבל מילים והסכמה זה דבר אחד ופעולה אקטיבית זה דבר אחר. לצערי המילים לא מתכנסות לשום עשייה כבר שמונה שנים.
והנה שוב זמן בחירות ולצערי אני לא שומעת שום מפלגה שמדגישה את הערך החשוב הזה. כשהייתי השבוע במפגן במעבר ארז ראיתי את הפועלים חוזרים לעזה, הם יוצאים ונכנסים על פי הסכמים שהממשלה שלנו מקיימת עם העזתים, שזה בעצם עם חמאס. אין הוכחה בהירה יותר לכך שמתקיים סוג של משא ומתן מול חמאס, שמתקיימת תקשורת בין הצדדים, אז למה הנושא הזה לא נידון?
לצערי הנושא של השבת הבנים משום מה הפך להיות נושא של מחיר ועסקאות. העצוב הוא שבמילים הללו איבדנו את הערך, איבדנו את השורש שמחזיק אותנו ומחבר אותנו אל היותנו עם אחד ומיוחד. 'עסקה' או 'מחיר' אינן מילים שאפשר לשזור אותן בערך המחויבות שלנו כלפי החיילים ששלחנו לקרב. המילים הללו מחלישות ומכניסות לתוך השיח נתונים לא רלוונטיים. ואם תניפו לי מול העיניים שאי אפשר להמשיך לשחרר מחבלים על כל שבוי, אז אשלח אתכם לספור את כמות המחבלים שהשתחררו מאז מבצע צוק איתן.
השאלה הגדולה שהפוליטיקאים צריכים לשאול את עצמם היא מי מוכן לקחת את הערך היקר והקדוש הזה שאין עליו מחלוקת, ולשים אותו בקדמת הבמה. להחזיר אותנו אל המקורות שלנו, אל בסיס הערכים שלנו ומשם להצעיד אותנו קדימה. מספיק לנסות לקושש קולות ממגזר כזה או אחר, בואו נעסוק חזרה בערכים שהופכים אותנו לעם אחד.
