לפני כמה שנים הגיע לתוכנית הטלוויזיה "לאמריקה יש כישרון" ישראלי ששמו ליעוז שם־טוב. הוא טען שביכולתו להזיז חפצים בכוח המחשבה, ואז לקח חפצים מחיי היומיום והשתמש בהם שימוש רגיל, כשהוא מתנהג כאילו מדובר בקסם מרשים. למשל, הוא הפריח בועות סבון, ואז לקח חישוק והעביר מסביב לבועות, כמו שעושה קוסם כדי להוכיח שעצמים מרחפים לא תלויים בחוט. הוא פתח חבילת ממחטות אף ומשך אחת אחת, כשהוא מתייחס לממחטה שנמשכת החוצה אחרי קודמתה כאל אירוע על־טבעי, וכך הלאה. ההתייחסות ברצינות תהומית לדברים הבנאליים ביותר, כביכול משהו רגיל בתכלית מעורר פליאה, שעשעה מספיק כדי להעביר אותו לשלב הבא.
נזכרתי בהופעה הזו כשבחנתי את התנהלותו הפוליטית של יאיר לפיד מאז הפך לראש ממשלת המעבר, מפני שגם הוא נוהג להציג את הדברים הבנאליים והאמירות הטריוויאליות ביותר כאילו מדובר בפלא מרשים. מבחינת לפיד כל אירוע ביומן הוא הישג. הוא מדווח בהתרגשות על שיחות, פגישות ועדכונים שגרתיים.
כך למשל צייץ על משבר המורים: "נפגשתי היום בצהריים עם שר האוצר כדי לדון במשבר החינוך". אחרי שריפה באזור בית־שמש כתב: "קיימתי כעת הערכת מצב… עם שר הבט"פ, נציב כבאות והצלה, המזכיר הצבאי וגורמים נוספים". אחרי הפיגוע בירושלים סיפר לעוקביו: "עודכנתי במהלך הלילה והבוקר… ואני מקבל עדכונים שוטפים בנושא". ואחרי שהמחבל נתפס: "שוחחתי לפני זמן קצר עם השר לביטחון הפנים, עם מפכ"ל המשטרה ועם מפקד מחוז ירושלים… התעדכנתי בהתפתחויות האחרונות".
לפיד מתעד פגישות עבודה רגילות באדיקות מלאת התפעלות עצמית. "נפגשתי היום עם נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון", הוא מדווח. "קיימתי היום דיון [על שריפות] עם השר לבט"פ, מפכ"ל המשטרה, נציב כבאות והצלה וגורמים נוספים". או "נפגשתי היום עם יו"ר מועצת התלמידים והנוער הארצית, רן שי. שוחחנו… דיברנו…" הוא מעדכן.
לפיד מטעה בציוציו. לו ולנתניהו יש עמדה מאוחדת: ההסכם רע. המחלוקת היא על דרך ההתמודדות
בכל הציוצים הללו אין תוכן ממשי. הכול במעטפת, דיווחים בירוקרטיים טכניים מהיומן, שלפיד מעלה בטוויטר האישי שלו. מבחינתו העובדה ששוחח עם מישהו היא הישג. העובדה שהוא "מתעדכן", "נפגש", "מדבר" ו"משוחח" מדווחת ברצינות של ליעוז מפריח בועת סבון. אפילו בציוצי העדכון בעניין הגרעין האיראני לפיד רואה את העיקר במעטפת, ולא בהחלטות, צעדים או פעולות ממשיות. הוא מספר על שיחה עם נשיא צרפת ועם קנצלר גרמניה. הוא מבקש מהם להתנגד להסכם, והם לא סופרים אותו. אך לפיד גאה בעצמו, משום שמבחינתו קיום השיחה הוא ההצלחה, הקסם. אולי כך יש להבין את העובדה שנשיא ארה"ב ביידן מעכב את השיחה שלפיד מתחנן לקבל מאז התברר שהסכם הגרעין חזר למסלול המהיר. האמריקנים הבינו שללפיד עצם קיום השיחה הוא העיקר, ולכן הם מייקרים את הסחורה.
עם זאת, יש להודות שלפיד לא לגמרי חסר תוכן. אפשר למצוא אצלו תכנים בשפע בכל הנוגע להכפשת הימין, ובעיקר נתניהו. "בנושאים של ביטחון לאומי אין אופוזיציה וקואליציה", הוא צייץ ב"ממלכתיות" אחרי שנפגש עם נתניהו לעדכון על הסכם הגרעין האיראני, ומיד צייץ: "אני לא מוכן להיכנס להתכתשות עם יו"ר האופוזיציה כי זה פוגע בביטחון ישראל. יש חשיבות רבה לעמדה ישראלית מאוחדת… אני קורא ליו"ר האופוזיציה ולכולם לא לתת לשיקולים פוליטיים לפגוע בביטחון הלאומי שלנו".
כמה שקוף; לפיד מודיע שלא ייכנס ל"התכתשות" עם נתניהו בנושא הגרעין, ושורה אחר כך מכפיש אותו בהפעלת "שיקולים פוליטיים" וב"פגיעה בביטחון הלאומי". לפיד גם מטעה. לו ולנתניהו יש עמדה מאוחדת: ההסכם רע. המחלוקת היא על דרך ההתמודדות. כפי שלפיד תקף את נתניהו בחריפות על הנאום בבית הלבן –שהיה אחד הצעדים האמיצים והמועילים ביותר שעשה מנהיג ישראלי מול ממשל אמריקני עוין – כעת נתניהו מבקר אותו על שהוא לא באמת נלחם בהסכם. אלו עמדות לגיטימיות, שאינן "פוגעות בביטחון הלאומי" או בהצגת האחדות הישראלית נגד ההסכם.
אבל התעמולה של לפיד רק מתחילה כאן. כישלונו המחפיר באסטרטגיית החנופה לדמוקרטים הוביל אותו השבוע להתקפות פראיות ממש. בציוץ אחר כתב ה"ממלכתי" שמסרב "להתכתש": "כשנתניהו היה ראש ממשלה כל מה שהוא עשה בעניין האיראני היה מסיבות עיתונאים ומצגות. הנזק שגרם במהלך כהונתו… הוא חמור ועמוק… זימנתי מחר את ראש האופוזיציה לתדרוך ביטחוני להתעדכן בפרטים, שלפחות יהיה לו מושג על מה הוא מדבר בסרטים שהוא עושה".
הטענה על מסיבות עיתונאים ומצגות היא כמובן השלכה קלאסית. כולנו יודעים שבעשור האחרון נעשו מהלכים רבים שפגעו באופן ממשי בפרויקט הגרעין האיראני, בעוד לפיד השליך יהבו על התרפסות בפני אירופה וארה"ב. לפיד זרע רוח וקצר סופה, אבל ההשלכה הזו מספקת אבחנה מעניינת עליו: העובדה שהוא מאשים את יריבו במה שהוא עצמו עושה מעידה על מודעות לכך שהתנהלותו היא מחדל. אלא שבעולמו, שבו יחצ"נות היא המהות, הפתרון אינו לשנות את ההתנהלות המחדלית, אלא להאשים בה את יריביו.
אבל טרם סיימנו. כעת שלוחי לפיד מכנים את נתניהו "אבי הפצצה הגרעינית" האיראנית, ולפיד ה"ממלכתי" עצמו קבע במסיבת עיתונאים השבוע: "ב־2015 הסיבה שנחתם הסכם הגרעין היא בגלל הנאום השערורייתי של נתניהו בקונגרס". השקר הזה הוא כבר לא עניין של פתטיות או תעמולה שקרית לעיצוב תודעת חלשי הדעת. מכונת הרעל הזו (ביטוי שלפיד, בעוד השלכה מובהקת, הדביק לימין), מייחסת לראש ממשלה ישראלי, שנלחם בהתגרענות איראן יותר מכל אדם אחר, את האחריות לפצצה האיראנית ולמחדלי הדמוקרטים.
זהו שפל מדרגה חדש. לפיד ה"לא מתכתש" מנסה להחדיר לתודעת חסידיו שנתניהו והימין גרועים מהאיראנים. התעמולה הזו חורגת גם מההידרדרות הנורמטיבית שהתרגלנו אליה, ומתחילה להזכיר דפוסים קומוניסטיים, שלא לומר אוטו־אנטישמיים. זוהי פוליטיקה שלוחת רסן לחלוטין. לפיד היה ראש ממשלה מאחורי הקלעים במשך שנה בקושי, וכעת הוא ראש ממשלת מעבר מפורקת לחודשים ספורים – וראו לאילו תהומות הוא כבר מגיע. המחשבה מה צפוי לו ולנו אם יהפוך לראש ממשלה קבוע, מעוררת חלחלה ממש.
