ידיעה בשולי החדשות בישרה השבוע שמחירי הגז באירופה זינקו בשנה האחרונה בכ־700%. בשנייה הראשונה זה נראה כמו טעות דפוס, מישהו לחץ חזק מדי על מקש האפס במקלדת. אבל לא. אירופה המתאבדת הפקידה את גורל האנרגיה שלה בידי ולדימיר פוטין ומזג האוויר, ולעת עתה שניהם מתבררים כמשענת קנה אנרגטי רצוץ במיוחד. המלחמה באוקראינה הובילה לעיצומים על מוסקבה, שגררו תגובת נגד של הקרמלין, שהתבטאה בצמצום באספקת הגז ליבשת; בסוף החד־גדיא הזה עומדת קשישה מוויילס שחשבון החשמל שלה קפץ השבוע בעוד 80%, והשלים התייקרות של פי שניים וחצי תוך שנה.
בממלכה הבריטית כבר חוששים ממצב חירום לאומי בחורף הקרוב, שצפוי להיות קר ויקר. לפי דיווח ב"טלגרף", שוקלים שם לקצר את שבוע הלימודים לשלושה או ארבעה ימים כדי לחסוך בעלות חימום הכיתות. עד כדי כך. האינפלציה אצל הבריטים עומדת כבר על יותר מ־10%, פי שניים מישראל. גורם נוסף שמקשה לממן את מערכת החינוך הבריטית, הוא תוספת שכר של 5% למורים הוותיקים, הגבוהה ביותר באנגליה זה שלושים שנה. טוב, יש דברים שלמדנו מהם. הרי את השביתה הראשונה של הסתדרות המורים הארצישראלית בנושאי שכר הובילו אבות־אבותיה של יפה בן־דויד עוד ב־1925, ימי המנדט הבריטי.
ביום שני השבוע זינק מחיר הגז ביבשת בעוד 20%, משום שהרוסים הודיעו לפתע על "תיקון לא צפוי" שצריך להתבצע בצינור שמזרים גז מרוסיה לגרמניה בקרקעית הים הבלטי, וגורם להשבתתו בימים אלה. בגרמניה חרדים מהמחשבה שהצינור, "נורדסטרים" שמו, ימשיך לשבות גם אחרי סיום השיפוצים. התעשיינים הגרמנים גילו השבוע שמחיר יחידת־חום, קנה המידה המקובל בתחום הגז הטבעי, יכול להגיע ל־94 דולר. אצלנו משלמים על אותה כמות גז בערך חמישה דולר. כן, בזמן הסערה העולמית, בישראל נחים על גבו של לווייתן. משרד האנרגיה הישראלי הודיע השבוע על עוד 829 מיליון שקל שנגרפו לקופת המדינה בעקבות זינוק בהיקף התמלוגים, לאחר הפקת שיא ממאגרי הגז הטבעי בחציון הראשון.
ההערכה היא שפיתוח מאגרי הגז הטבעי חסך למשק בשנת 2021 כ־65 מיליארד שקלים, והשנה הוא צפוי לחסוך עוד כ־100 מיליארד
עם זאת, גם אנחנו לא בדיוק מלקקים דבש. החשמל בישראל התייקר בשנה האחרונה ביותר מ־14 אחוזים, והוא צפוי לעלות עוד בחודשים הקרובים. קטסטרופת הגז העולמית שלחה מדינות רבות חזרה אל הפחם, מה שמייקר אותו באופן ניכר. אבל צריך להבין מה היה קורה אילו לא היו לנו מאגרי גז מפותחים, והיינו נאלצים כעת לייבא גז ופחם. המחיר השבוע במזרח התיכון עמד על 75 דולר ליחידת חום, פי 15 מחמשת הדולרים שחברת החשמל משלמת כיום. אמיר פוסטר, מנכ"ל איגוד הגז הטבעי, מעריך שבמקרה כזה "מחירי החשמל היו יקרים יותר פי שניים או פי שלושה. יש פה ממש הגנה על המשק מפני הזעזוע האינפלציוני בעולם, שמקורו בעליות מחירים פסיכיות של הגז והפחם". ואכן, רשות הגז הטבעי העריכה שפיתוח מאגרי הגז הטבעי חסך למשק בשנת 2021 כ־65 מיליארד שקלים, ובשנה הנוכחית הפער הזה צפוי להסתכם בעוד כ־100 מיליארד שקלים. וזה בחישוב של חיסכון כלכלי בלבד, בלי לגלם את התועלות הסביבתיות מהשימוש בגז במקום בדלקים אחרים.
ב־15 בדצמבר 2015 אמרה ח"כ דאז שלי יחימוביץ': "רשמו את דבריי – מתווה הגז לא ייושם. כי הוא כל כך מטומטם". ובכן, רשמנו. חודש לאחר מכן אמרה יו"ר העבודה לשעבר: "מתווה הגז לא רק שלא מייצר לנו ביטחון, הוא מחליש אותנו". היא גם כינתה אותו "שוד הציבור", סיפקה תחזית נחרצת שלפיה "מאגר לוויתן לא יפותח", וקראה להשאיר את הגז שבו באדמה ל־15 שנים הבאות. "זה מתווה להעשרת העשירים", צייצה, "מתווה כזבים שעושה שימוש שקרי בייצוא דמיוני למצרים".
ובכן, בינואר 2020 החלה ישראל לייצא גז למצרים. לפני חודשיים טסה לקהיר שרת האנרגיה קארין אלהרר, וחתמה על מזכר הבנות משותף לייצוא גז לאיחוד האירופי. "זה רגע נדיר שבו ישראל הקטנה הופכת לשחקנית משמעותית בשוק האנרגיה העולמי", התפייטה השרה הנרגשת. אגב, כשמתווה הגז עלה להצבעה בכנסת היא הצביעה נגד, כמו כל חבריה ביש עתיד. גם כשנכנסה ללשכת השרה עצרה אלהרר את חיפושי הגז, בתקווה לעודד אנרגיה ירוקה. בפועל, התקופה הזאת התאפיינה דווקא במרדף עולמי אחרי הפחם, המזהם יותר מגז, והיא נאלצה לחזור בה אחרי חצי שנה. את ההפסד על החודשים האבודים אין מי שיחזיר.
יו"ר מפלגת העבודה דאז, אבי גבאי, קבע בסוף 2018: "למתווה הגז אין הצדקה כלכלית. זאת הסיבה שנאבקתי בו כשר. את המחירים שאנחנו משלמים על המתווה המושחת הזה, ימשיך הציבור הישראלי וישלם". גם פרופ' ירון זליכה, מועמד מטעם עצמו למשרת שר האוצר, כינה את המתווה "שוד מאורגן", העדיף שהגז "יישאר בים", וקרא לחקירה פלילית של המעורבים.
הדוגמאות האלה הן טיפה במאגר. כשמדברים על משבר האנרגיה בעולם, חשוב לזכור כיצד במשך שנים התנהל פה מסע רדיפה של ממש, בהובלת עיתונאים ו"פעילים חברתיים", נגד השר יובל שטייניץ ונגד כל מי שהעז לחשוב שמתווה הגז עשוי דווקא להועיל לציבור. חלק גדול מהצעקות, אגב, נגע למחיר הגז שנקבע במתווה, שנטען כי הוא יקר, חזירי ונוטה לטובת הטייקונים ולא האזרחים. כשקוראים אותן היום, נדמה שחלק מהן נאמרו תחת השפעת גז צחוק. כשנזכרים שאיש מהצועקים עד היום לא התנצל, זה הופך לגז עצבים.
קנו להם שביתה
קודם כול, ברכות. יש הסכם עם המורים, עם ישראל ניצל משביתה, והפוליטיקאים קנו שקט עד סוף 2026. להתראות יפה בן־דויד, שלום כיתה א'. האם ההסכם הזה טוב או רע? מי הרוויח ומי הפסיד? נכון לכתיבת שורות אלה, ההסכם טרם נחשף במלואו ורק חלק מהפרטים פורסמו, מה שלא מונע מרבים לחרוץ דין לשבט או לחסד. אבל השטן מצוי בפרטים הקטנים.
למשל, ההסכם החדש מעלה את שכר המורים המתחילים ל־9,000 שקלים. הישג משמעותי. אבל מה שחשוב הוא כמה אחוזי משרה יינתנו להם. בשנים האחרונות עמד השכר על 8,500 שקלים, אבל בפועל מורה מתחיל הרוויח כ־5,500 שקלים בממוצע בגלל מיעוט אחוזי משרה. בהסכם החדש הושגה "העלאת שיעור המשרה המינימלי עד ל־100% בהדרגה". עוד מוקדם לקבוע אם מדובר בבשורה או במריחה.
הבעיה הדחופה ביותר היא נטישת המורים הצעירים שהוותק שלהם נמוך מחמש שנים. בשנה שעברה, אחד מכל חמישה מורים כאלה פרש. בניסיון לשנות את המציאות הזו, ההסכם החדש קובע "מענק התמדה" של עשרת אלפים שקלים לאחר שלוש שנות הוראה. האם זה יספיק? קשה להאמין. כדאי לציין שבהצעת האוצר גובה המענק אמור היה לעמוד על 24 אלף שקלים, אך בסוף הוא קוזז כדי לממן את העלאת השכר לוותיקים. זאת, למרות הצהרותיה של בן־דויד שההתעקשות שלה נובעת מדאגה לצעירי המערכת, שלדבריה צריכים להרוויח לפחות 9,500 שקלים ולקבל גם מענק שמן.
בנושא הזה ניטשה המחלוקת העזה ביותר. משרד האוצר רצה להעלות את שכרם של המורים בשיא הוותק רק ב־400 שקלים, נוכח הפערים העצומים ביחס לצעירים, ואילו משרד החינוך הציע לפחות 1,200 שקלים. ההסכם שנחתם קובע העלאה של לפחות 1,100 שקלים לכל עובד הוראה; ישפוט הקורא מי התקפל כאן. חשוב יותר מתוספות השכר לפי ותק הוא עידוד מצוינות: לפי ההסכם החדש, מנהלי בתי הספר יקבלו סל תקציבי גמיש שיאפשר להם להעניק למורים מצטיינים גמול הצטיינות על נטילת יוזמה ותפקידים, שינוע בין 400 ל־1,000 שקלים. ההסכם גם מבטיח שיפור בגמישות ההעסקה של מורים: תינתן אפשרות להעסיק בחוזים אישיים "מומחים" מחוץ למערכת (באוצר פנטזו על 10% מהמורים שיועסקו בחוזים אישיים), "ייעול בתהליך הפיטורים" (לא מצוין כמה ואיך), ו"הארכת התקופה לקבלת קביעות לשלוש שנים" (במקום שנתיים, ועדיין פחות מהמקובל בשירות המדינה).
בנושא הדרמטי של התאמת לוח החופשות, ההסכם החדש מתקן חמישה ימים על פני השנה כולה: שלושה ימי אסרו־חג, ל"ג בעומר ותענית אסתר, שיהפכו לימי לימודים. בתמורה קיבלו המורים גשר בין יום כיפור לסוכות, ועוד שני ימי חופשה לבחירה. בקיצור, הוחמצה כאן הזדמנות היסטורית. ישראל מחזיקה בשיא עולמי מפוקפק, עם 75 ימי פער בין חופשות הילדים לחופשות ההורים. הפער הזה עולה למשק 19 מיליארד שקלים בשנה. האמת היא שליברמן רמז מראש שהאוצר לא ילך עד הסוף בעניין החופשות. "נעשה את זה בהמשך. כרגע המעבר לחמישה ימי לימוד לא על הפרק", אמר בתחילת השבוע.
חישוב ראשוני מראה שגם אחרי ההסכם החדש, ישראל תמשיך לשמור על מקומה בצמרת העולמית בפער בין מורים ותיקים לחדשים, ובעומס ימי החופשה על המשק. הושגו כאן כמה צעדים ראשוניים בכיוון נכון, בעיקר תמריצים להצטיינות, תוספת גמישות למנהלים, ועליית שכר משמעותית למורים החדשים; אבל הם לא קרובים לתקן את חולאיה המבניים של מערכת החינוך שלנו, וספק אם הם הולמים את המוכנות שהייתה בציבור לספוג שביתה תמורת תיקון אמיתי. ככל שלא יתגלו פרטים מההסכם המלא שישנו את התמונה, עושה רושם שהמדינה סנדלה את עצמה לשנים רבות מדי, עבור מעט מדי.
ארץ זית שמן ודבש
"לקראת אחד במאי, ועדת המכסות של הקולחוז חילקה 1,100 טונות מכסות שמן זית". תחליפו את אחד במאי בחגי תשרי, ואת הקולחוז במשרד הכלכלה והתעשייה, וקיבלתם מילה במילה הודעה רשמית שהוציאה השבוע ממשלת ישראל. הסיפור, בעיקרון, חיובי. משרד הכלכלה ערך מכרז בין יבואנים שהתחרו מי מתחייב למכור את השמן במחיר הנמוך ביותר. חברת קארפור, למשל, שמשווקת ביינות ביתן, תוכל לייבא 200 אלף ליטר שמן זית כתית מעולה לאחר שהתחייבה שהמחיר לבקבוק (750 מ"ל) יהיה 11.5 שקלים. מחיר זול במיוחד לעומת בקבוק של החברות הידועות, שנמכר כיום ב־35 שקלים וצפונה, או לפחות ב־20 שקלים למותג פרטי. מהלך מצוין.
אבל כאן שואל הבן החכם: אם אפשר לייבא שמן זית כל כך זול, למה להגביל את הכמות? מה העניין עם המכסות? מתברר שבשנים האחרונות מכירות שמן הזית כאן עלו משמעותית. הצריכה לנפש גדלה, והביקוש עומד על כ־25,000 טונות בשנה. הבעיה היא שהשוק המקומי מייצר רק כ־18,000 טונות. מה עושים? מאז 2017 מייבאים לכאן מדי שנה כ־3,200 טונות שמן זית פטור ממכס, בערך שליש ממנו בבקבוקים, והשאר בצוברים (מכלים גדולים). מאיפה מביאים? בעיקר מירדן, ספרד, איטליה או טורקיה. אפילו שמן מתוניסיה מסתובב כאן. אבל זה לא מספיק. ב־2019, למשל, יובאו לכאן בנוסף עוד 9,500 טונות של שמן זית ששולם עליהם מכס מלא, תוספת של 5.88 שקלים על כל קילו שמן זית. התוצאה: המחיר מתגלגל לצרכן. השוואה שערך משרד החקלאות הראתה כיצד ליטר שמן זית שעולה בספרד 16.60 שקלים, נמכר אצלנו תמורת 34.50 שקלים.
תגידו, מילא. צריך להגן על יצרני השמן הישראלי, ויש לזה מחיר. אבל כאן מתגלה הדבר המדהים ביותר: שמן זית כחול־לבן הוא ישראבלוף. זוכרים את הייבוא בצוברים? לפי משרד החקלאות, "רוב המכר הוא של שמן מהתעשייה המקומית המעורבב עם שמן מיובא זול בצוברים, בתוספת כמות מסוימת של שמן ישראלי. אחוז השמן הישראלי אינו מסומן על הבקבוק". הבנתם את זה? מוהלים שמן ישראלי בשמן מיובא מירדן, מדביקים תווית כחול־לבן, והיידה – לחנויות במחיר מופקע. בשנת 2019, רק 10% מהמכירות היו של שמן זית 100% ישראלי. במצב כזה, המכס, שנציגי הקולחוז כל כך נחושים לדבוק בו "למען השוק המקומי", מייצר נטו יוקר מחיה לאזרחים.
מי מרוויח? המדינה מכניסה לקופתה 60 מיליון שקלים בשנה מהמכס, אף שהמדיניות הרשמית היא שמכסים לא אמורים להיות מקור הכנסה. וכמובן, חברות הענק השולטות בשוק המקומי: "יד מרדכי" (בבעלות שטראוס), "זיתא" (בבעלות ויסוצקי) ו"עץ הזית" (בבעלות שמן תעשיות), שנהנות משוק ריכוזי ומתחרות נמוכה מצד יצרנים ויבואנים קטנים. אז למה נראה שהמדינה פועלת בשירותם של בעלי ההון במקום לדאוג ליוקר המחיה? פה נכנסת לתמונה הרפורמה בייבוא מזון.
בתחילת שנת 2023 אמורה רפורמת הייבוא להגיע סוף סוף לתחום המזון, ולבטל תקנים ישראלים ייחודיים שמהווים חסם לתחרות. יש 127 תקנים כאלה במזון, חלקם מגוחכים להפליא, כמו תקן פלחי אשכוליות שאוסר על אריזה של פלחים מצבעים שונים יחד. משרד הבריאות מסכים לביטולו יחד עם 90 מהתקנים, אבל את השאר הוא רוצה לשמר מסיבות של "הגנה על בריאות הציבור". ברשימת 37 התקנים שאמורים להישאר, נכלל למשל התקן הישראלי למלח שמועשר כאן ביוד, ולכן לא יכול להיות מוחלף על ידי התקן האירופי. נשמע הגיוני. אבל משרד הבריאות מתנגד גם לביטול התקן על שמן זית. למה? במכתב מחודש מרץ האחרון כותבים פקידי המשרד ש"אין סעיף בתקן שמתייחס לסגולות הבריאותיות", אבל מבקשים לשמור על "טוהר" השמנים ולמנוע פתח לזיופים והצגה של שמן מזוכך כשמן משובח.
כלומר, אין פה עניין של הגנה על בריאות הציבור. במדינות אירופה לא נחנקים משמן מכונות מחופש לשמן זית, אז קשה להבין איך אימוץ התקינה שלהן מוביל את משרד הבריאות לחשוש פתאום מפרצה רגולטורית. עם ערבוב השמנים שנמכר לנו כ"שמן כחול לבן", נראה שדווקא אין בעיית זיוף.
מה עוד ברשימת ההתנגדויות של משרד הבריאות? דבש. הנימוקים דומים: "התחום ייפרץ ויופקר" ו"ייווצר ואקום בישראל". וגם מבנה השוק דומה: יד מרדכי (שטראוס) מחזיקה ב־55% משוק הדבש, ושולטת בו ביד רמה יחד עם עמק חפר, שמחזיקה ב־20%. התחרות חסומה גם היא על ידי מכסים ומכסות ומועצת הדבש, וכמובן, המחיר לצנצנת יקר בעשרות אחוזים מהמחיר בחו"ל. בראש השנה הקרוב נמשיך לשלם אותו, כמס ליקוק דבש לבעלי ההון. אם משרד הבריאות יתעשת עד ראש השנה הלועזית, מועד תחילת הרפורמה, אפשר לקוות לשנה טובה ומתוקה.
