שיא חדש של רווחים רשמו הבנקים במחצית הראשונה של השנה – סכום מצרפי עצום של יותר מ־11 מיליארד שקל. על פי דו"חות הבנקים שפורסמו במהלך חודש אוגוסט, הרבעון השני ממשיך את המגמה החיובית שנרשמה בתחילת השנה, וזו צפויה להימשך גם ברבעונים הבאים.
הכנסות הבנקים נחלקות לשני מקורות עיקריים: הכנסות מריבית והכנסות מעמלות. החלק הגדול והמשמעותי הוא כמובן הכנסות הריבית. כשהריבית עולה והאינפלציה משתוללת, ההלוואות שלנו מתייקרות והכנסות הריבית מזנקות. אם תרצו, אפשר לומר שמה שגורם לנו לכאב ראש עושה נחת גדולה לבנקים – אינפלציה והעלאות ריבית מייקרות את ההלוואות ומגדילות את ההכנסות.
אבל הבנק למעשה לא רק גובה מאיתנו ריבית, הוא גם משלם לנו ריבית. אנחנו מפקידים כסף בבנק, הבנק משתמש בכסף הזה ומלווה אותו ללקוחות. הוא גובה מאותם לקוחות ריבית (גבוהה) ומשלם לנו על הפיקדון ריבית (נמוכה). במילים אחרות, הבנק הוא בעצם מתווך שעושה את הכסף מהמרווח שבין הריבית שהוא גובה לריבית שהוא משלם. כך למשל, אם הוא גובה ריבית של 4% על ההלוואה ומשלם ריבית של 1% על הפיקדון, המרווח שלו הוא 3%.
בחודשים האחרונים אנו עדים להעלאות הריבית של בנק ישראל. הבנקים ממהרים לעדכן את הריבית על ההלוואות (כלפי מעלה) בהתאם. היינו מצפים שגם הריבית שהבנקים משלמים על הפיקדונות תתעדכן באותה זריזות, אבל מתברר שבכל מה שקשור לריבית המשולמת ללקוחות – מבחינת הבנקים אין שום צורך להיחפז. כך נוצר מצב שהמרווח הזה בין הריבית שנגבית על ההלוואות ובין הריבית המשולמת על הפיקדונות, שהוא למעשה הרווח האמיתי של הבנק, הולך וגדל.
בדיקה שערך השבוע העיתון "כלכליסט" מעלה כי חמשת הבנקים הגדולים גלגלו בממוצע רק שליש מעליית הריבית האחרונה אל ריבית הפיקדונות. כך, על פי הבדיקה, הריבית הממוצעת בפיקדון חודשי (פיקדון בריבית קבועה) לסכום של עשרת אלפים שקלים עמדה בחמשת הבנקים הגדולים, לפני העלאת הריבית האחרונה, על 0.34%. אולם אחרי שהנגיד העלה את הריבית ב־0.75%, עודכנה הריבית בפיקדון לסכום של 0.57% בלבד.
אם נחזור לדו"חות שפרסמו הבנקים, בחינת הנתונים מראה כי עלייה נוספת של 1% בריבית, תגדיל את הכנסותיהם ב־5.5 מיליארד שקל בלי מאמץ. הגדלת המרווחים תנפח את הרווחים עוד יותר, ובקצב הזה הם יסיימו את שנת 2022 עם רווחי עתק של יותר מ־20 מיליארד שקל.
הציבור הישראלי מחזיק בבנקים קרוב ל־1.8 טריליון שקל בחסכונות ופיקדונות שונים. כ־660 מיליארד שקל מתוכם הם פיקדונות שאינם צמודים למדד, לטווחי זמן קצובים (רובם לתקופה קצרה), והם מתאפיינים בריבית נמוכה מאוד. 690 מיליארד שקל הם כספים ששוכבים בעו"ש ולא נושאים שום ריבית. להפך, בתקופה של אינפלציה כמו זו שאנו נמצאים בה, ערכם פשוט נשחק.
עם כל הביקורת המוצדקת כלפי הבנקים, גם לנו כלקוחות יש אחריות לכסף שלנו. אם הבנק עושה מאיתנו צחוק בריבית שהוא משלם, זה הזמן לצאת מהאדישות ולהפגין יכולת מיקוח. זו גם הזדמנות לבחון באופן מושכל אלטרנטיבות השקעה אחרות, בבנק או מחוצה לו.
עמלה ולמה
רשות המיסים בוחנת לאחרונה הטלת מע"מ על עמלות המרת מט"ח בכרטיסי אשראי – העמלה שאנו נאלצים לשלם לחברות האשראי בעת רכישות בחו"ל במטבע זר. המהלך הזה מגיע דווקא בתקופה של התייקרויות ועליות מחירים, והוא בוודאי לא יעשה טוב לציבור הצרכנים שהתוספת הזו תגולגל אליהם. הצעד הזה תמוה גם לאור העובדה שגם כך קיים פטור ממע"מ על רכישות בחו"ל (מתחת לסכום של 75 דולר), אז מה העניין למסות את העמלה עצמה?
נניח רגע בצד את התוכנית של רשות המיסים. מקוממת ותמוהה ככל שתהיה, היא הרבה פחות מטרידה מהעמלה עצמה. אולי כבר התרגלנו לכך שאנחנו צריכים לשלם עמלה גבוהה על עצם הרכישה, אבל כדאי להפנים שאין בכך שום דבר טבעי, בטח לא בשיעורים שנגבים כיום.
רכישות הישראלים בחו"ל, בין אם באופן מקוון ובין אם בתשלום פיזי בביקור בחו"ל, גדלו באופן דרמטי בעשור האחרון, והם עומדים כיום על כ־30 מיליארד שקל בשנה. חברות האשראי והבנקים ראו כי טוב והבינו שיש כאן כר נרחב להכנסות. מי שיבחן את העמלה הזו לאורך שמונה השנים האחרונות, יגלה שבחלק מהמקרים היא זינקה ביותר מ־100%.
ביולי 2015 נכנסה לתוקף רפורמה של בנק ישראל שנועדה לפשט את מבנה העמלות הללו, אלא שהתוצאה הייתה שחברות כרטיסי האשראי העלו ברוב המקרים את העמלה ובאופן משמעותי. כך, ישראכרט הפחיתה את העמלות בעסקאות באירו בכ־16%, אבל מנגד, ברכישות בדולר גדלו תעריפי העמלות בכ־90%. גם לאומי קארד (לימים מקס) ייקרה את העמלה בחלק מהמקרים בכ־70%. ביולי 2019 ביצעה ישראכרט העלאה נוספת בעמלה, וכיום בכל החברות העמלה על רכישות במט"ח עומדת על כ־3%. אגב, השיעורים הללו רלוונטיים להמרות ישירות מדולר או מאירו, אולם כאשר העסקה נעשית במטבע אחר (כגון ליש"ט, פורינט הונגרי, באט תאילנדי וכו'), החברה ממירה קודם כול מאותו מטבע לדולר, ואז מדולר לשקל. ההמרה ממטבע זר אחד למטבע זר אחר נעשית על פי תעריפי חברות האשראי הבינלאומיות – מאסטרקארד וויזה, והיא מוסיפה עוד עמלה קטנה בשיעור של כמה עשיריות האחוז, כך שהעמלה כבר עוברת את ה־3%.
אומנם יש כרטיסים מסוימים שמקנים הנחה בעמלת ההמרה, כגון כרטיסי איגודים מקצועיים (מורים, עובדי הייטק וכדומה), מועדוני לקוחות וצרכנות שונים וכן כרטיסים עסקיים של חברות מסוימות. לעיתים חברות האשראי עצמן יוצאות במבצע זמני ומעניקות הנחה בעמלה לכלל הלקוחות. אבל ברוב ימות השנה ובנוגע לרוב הלקוחות – מה שמשולם הוא התעריפון המלא.
אז כן, צריך לפעול ליצירת אלטרנטיבות זולות והרגולטורים צריכים לעודד את זה. אבל במצב הנתון, דווקא האלטרנטיבות עלולות להתברר כיקרות אף יותר, ורבים מהרוכשים לא מודעים לעניין. כך למשל, ברבים מאתרי הקניות אונליין ואפילו בחנויות פיזיות בחו"ל, מוצעת אפשרות לבחור את מטבע התשלום – אירו, דולר וגם שקלים. עמלת ההמרה שגובות החברות הפיננסיות שמבצעות עבור החנות את ההמרה (במקרה שבו בחרתם לשלם בשקלים), עלולה להיות גבוהה יותר מהעמלה שגובות חברות כרטיסי האשראי הישראליות. זה בהחלט דורש בדיקה, בטח אם אתם זכאים להנחה במסגרת מועדון הכרטיס.
