כהונת רמטכ"ל זוכה בדרך כלל לסיכום בדיעבד. האלוף הרצי הלוי, האיש שנבחר לתפקיד הרמטכ"ל ה-23 של צה"ל, קיבל אתמול (א') את המפתחות לניהול הארגון הגדול ביותר בישראל, בתקופה המאתגרת ביותר בעידן המודרני ובלי דקה אחת של חסד. הלוי ייכנס לתפקידו ב-1 בינואר, כשהוא יודע שאין רגע אחד של היערכות, והצבא המאותגר בשש זירות שונות לא יכול לאפשר לאף אחת מהן לבעבע בגלל שצריך לבצע חפיפה.
בשיח סביב אתגרי הרמטכ"ל לעתיד, עוסקים באופן טבעי בסוגיה המבצעית; הגרעין האיראני, חיזבאללה, התבססות בסוריה, תימן ועיראק, חמאס מדרום והפלסטינים ביו"ש ועוד לא דיברנו על הכנת העורף. אבל לצד זה ישנו אתגר שני לא פחות חשוב ויש יאמרו אף יותר – משבר צה"ל והחברה הישראלית.
מלחמה רב אזורית וחילופי שלטון
המלחמה הבאה תהיה משהו שצה"ל מעולם לא הכיר. בגזרות העיקריות – חיזבאללה בצפון וחמאס בדרום – האויב מורתע באותה מידה כמו שישראל מורתעת – אף אחד לא רוצה מלחמה. אם יפרוץ עימות הוא צפוי להסתיים מהר מאוד, יוגדרו כמה ימי קרב, או מבצע בדומה למה שראינו בשומר החומות. לאתגר הזה צה"ל ערוך ומוכן, אך לא זו המשימה העיקרית של הרמטכ"ל הבא. שמירה על שגרת חירום היא חלק בלתי נפרד מהתפקיד, לא משנה באיזו תקופה.
המלחמה הבאה, אם וכאשר, תיפתח בתקיפת הגרעין האיראני, שצפויה להוביל למלחמה רב אזורית קשה עם מחירים כבדים מאוד לכל הצדדים. העורף הישראלי יעמוד אז במבחן אדיר, ולכך צה"ל נערך. בשנים הקרובות מאוד צה"ל יידרש להחליט איך הוא מתמודד עם הגרעין האיראני. ממה שנראה כרגע, אף אחד בעולם לא עוצר את איראן מלהתקרב ליעד – פצצה גרעינית – ולכן תקיפה כזו היא שאלה של זמן. בניגוד לתקיפה של הכור בעיראק ב-1982, או בסוריה ב-2007, שני אירועים שלא הבעירו את האזור, תקיפה בארבעה כורים בו זמנית באיראן תפתח מלחמה רב-אזורית. אל המלחמה הזו יצאו האיראנים מבסיסים קדמיים בסוריה, בלבנון, בתימן ובעיראק. נסראללה יפתח את מחסניו המלאים בטילים איכותיים, חמאס מדרום והטרור מיו"ש, ואחרי שומר החומות גם הערים המעורבות והיישובים הערביים יכנסו למשוואה. זו מלחמה שאי אפשר להפסיד בה והיא חייבת להסתיים בהכרעה ברורה.
הרצי הלוי יקבל לידיו צבא שמוכן באופן חלקי גם לתקיפה באיראן וגם למלחמה כזו, והוא יצטרך לקחת את צה"ל שני צעדים קדימה. מצבא שמבין את המשימה והאתגר כשהוא מוכן חלקית, לצבא שמוכן טוב יותר ובמיוחד מוכן בזמן. במודיעין מכירים את לוח הזמנים של האיראנים, והשורה התחתונה היא שאין הרבה זמן. בסבירות גבוהה צה"ל לא יגיע ל"שעת הש'" מוכן במאה אחוז, אבל הוא צריך להגיע מוכן כמה שיותר קרוב למאה אחוז, במטרה קודם כל לבלום את הגרעין, לעכב אותו עשורים קדימה ועל הדרך להתמודד עם המלחמה האזורית, שכאמור תפרוץ בוודאות.
ויש גם זירה שהיא לכאורה צדדית, אך יש שיאמרו המרכזית – הרשות הפלסטינית. אישית, אני סבור שזו צפויה להיות ההתרחשות המשמעותית במהלך כהונתו העתידית של הלוי. כשהוא יועלה לדרגת רב אלוף ויכנס לתפקידו, יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן יציין 87 חורפים ועוד חודשיים. קדנציה של רמטכ"ל היא שלוש שנים עם אופציית הארכה לשנה נוספת. הלוי ישתחרר בדצמבר 2026,אז צפוי אבו מאזן לספור 91 חורפים, וישנה סבירות גדולה מאוד שהרצי הלוי יראה במהלך תפקידו חילופי שלטון ברשות הפלסטינית. אם אבו מאזן ימות בהפתעה, זה יהיה מפנה דרמטי עם השפעות גדולות, וההערכה היא כי אירוע כזה עלול להוביל להסלמה חריפה. אם אבו מאזן יבחר לסיים את שלטונו ולהעבירו הלאה, הקרבות על כסאו יעמידו את האזור כולו בהסלמה. גם עם יכולת והיערכות טובה יותר של צה"ל, עדיין מדובר באתגר ביטחוני אשר במערכת הביטחון מודים כי איש לא יודע איך הוא יתחיל ובטח שלא איך הוא עתיד להסתיים. וזה בדיוק האתגר של הרמטכ"ל הבא, להיערך לבלתי נודע, אבל להכין את צה"ל לאתגר שיגיע בסבירות גבוהה מאוד.
יחסי צבא וחברה ומודל שירות קבע וסדיר
האתגר השני של האלוף הרצי הלוי הוא שיקום היחסים בין צה"ל לחברה הישראלית, כאשר הבעיה העיקרית בצה"ל היא שמפקדיו פשוט לא יודעים על מה מדובר. קצינים בכירים בצה"ל לא מבינים למה הציבור לא מאמין בהם. הם תקועים על סקר מיותר ולא רלוונטי, שקובע שנים רבות כי אמון החברה הישראלית בצה"ל עומד על 93 אחוז, ומתעלמים מהשאלה בסקר שבה האזרח נדרש לענות על מי הוא סומך יותר – על מנהיגי המדינה שמטרללים אותה כבר ארבע שנים, על מוסדות המדינה הקורסים תחת הנטל, על בתי המשפט שעוברים מסע הכפשה ולא מצליחים להחזיק עבריינים בבתי הכלא, או החברות שמספקות שירות לאזרח כמו ביטוח לאומי, קופות החולים, משטרת ישראל ועוד.
מסקר כזה צה"ל לא יכול שלא לצאת מנצח. שאלת הסקר מעוותת את המציאות, ובצה"ל מעדיפים לעצום עיניים, לראות את הנתון הנוח, ולהתעלם מהמציאות שלפיה בעשור האחרון, אמון הציבור בצה"ל בנסיגה משמעותית. זה לא רק השיח על פנסיות צבאיות, על אבטלה סמויה במחנות ובבסיסים, או ביקורת על שירות שצה"ל נותן לחיילים ברפואה, במזון, בהלנה ובהסעות. זה כבר שיח נוקב ולעיתים אפילו אלים, בין החברה לבין מפקדי הצבא. בעבר, קצין בקבע שהיה חוזר הביתה היה זוכה לחיבוק והכלה – גם בבית וגם בקהילה שסביבו, כיום הוא בעיקר נשאל "למה אתה חוזר לשם?" בני או בנות זוג של משרתי הקבע דורשים מהם לעצור, לפשוט את המדים ולחזור הביתה. בעבר צה"ל היה מוקד משיכה לאנשים שרצו יציבות תעסוקתית, שכר מתגמל, עתיד פיננסי בטוח ובעיקר שקט. את כל זה הצבא איבד וממשיך לאבד.
החברה הישראלית השתנתה ומשתנה בקצב מסחרר והצבא לא עומד בו, והבעיה הגדולה היא שבצה"ל, כאמור, אפילו לא מבינים את הפערים. הרמטכ"ל הבא ייאלץ להתמודד עם משבר קצינים צעירים, בריחת מוחות לשוק האזרחי, מודל קבע חדש כשהלחץ הציבורי הוא בדגש על ביטול מודל הפנסיה, וגם מודל שירות חובה חדש ומאתגר, שבמסגרתו מתגייסים רק כ-50 אחוז מאזרחי ישראל שנושאים בנטל, בעוד השאר לא. זו משימה לא פחות חשובה לרמטכ"ל מהכנת הצבא למלחמה או לגרעין האיראני. בלי הצלחה במשימה הזו, לא משנה כמה מטוסים נעלה לאוויר, כמה מודיעין נביא לבור של חיל האוויר וכמה טכנולוגיה נפרוץ – לכל היכולות הללו יש כלי אחד שחייב להיות איכותי ומשמעותי, שהוא כוח האדם. לפני 20 שנה המדינה החליטה להעביר את המשטרה רפורמה רעה, והיום רואים את התוצאות. אם צה"ל לא יתחיל כבר היום בתיקון, הוא ימצא עצמו בדיוק באותו מצב ובאותו משבר בעוד 20 שנה, וקצין בכיר באכ"א טען באוזניי כי "20 שנה זו תחזית אופטימית". ההבדל הוא שכשאר המשטרה חלשה הציבור הוא זה שסופג, אבל כשהצבא חלש המדינה בסכנה.
עם כניסתו לתפקיד יצטרך הרצי הלוי לבחור סגן רמטכ"ל חזק, מנהיג, מנהל ומפקד שייקח את המשימה בשתי ידיים ויוביל תהליכים משמעותיים לשינוי מול הממשלה, המפקדים ביחידות ומול החברה הישראלית. הוא עצמו, בהיותו סגן הרמטכ"ל, החל בתהליך כזה, ומחליפו יצטרך לסיים. המשימה הראשונה ברורה לכולם – להכין את הצבא למלחמה. הרצי הלוי יודע היטב שהצלחה בתפקיד היא להיערך ולהצליח בשני האתגרים.
