א. חדרו של המעודכן
החדר הראשון שנכנס אליו הנסיך הקטן היה חדרו של המעודכן.
"האח!" קרא המעודכן כאשר ראה כי הנסיך הקטן קרב ובא – "הנה מישהו החפץ שאעדכן אותו בחדשות האחרונות".
כך היא דרכם של מעודכנים בנשמתם, הסבורים כי כל אדם מעוניין לשמוע את החדשות האחרונות.
"למען האמת, אינני חפץ בחדשות", הסביר הנסיך. "הגעתי לישיבה לשבו"ש, ואני עובר בין החדרים להתרשם".
"אוכל לספר לך על הסקר הפוליטי האחרון", הסביר המעודכן. "ידעת ששקד עדיין אינה עוברת את אחוז החסימה? למעשה אפילו הדר מוכתר מקבלת שבריר אחוז יותר ממנה. למי אתה הצבעת בבחירות האחרונות?"
"לא הצבעתי. הייתי רק שישיסט", הזכיר הנסיך הקטן. "אך למען האמת פוליטיקה אינה מעניינת אותי כהוא זה. אולי תוכל לספר לי על…"
"המצב ביהודה ושומרון", התלהב המעודכן. "המחבלים שביצעו את הפיגוע אתמול טרם נתפסו, אבל לדעתי זה עניין של זמן. אגב, אומרים – אם כי אין לזה אישור רשמי – שיש היערכות של כוחות בגבול לבנון דווקא".
הנסיך הקטן פיהק פיהוק גדול.
"כלכלה?" הציע המעודכן, שהפיהוק לא נעלם מעיניו. "האינפלציה שוברת שיאים, לא? אם היו מורידים את המכסות ומפריטים את בתי הספר הכול היה מתאזן. אבל לך תנהל תקציב כשיש לך שר אוצר שעסוק בדיבורים ולא במעשים, אה?"
"מדוע אתה כל הזמן מתעסק בפוליטיקה?" התעניין הנסיך הקטן. "אתה בחור ישיבה, הייתי מצפה שתעסוק בהוויות אביי ורבא, לא?"
"אני עוסק בהן, בטח שאני עוסק", הבטיח המעודכן. "אבל צריך לדבר על משהו אחר בין הסדרים, אתה מבין? אני לא מהצדיקים שמסוגלים להמשיך לדבר על השיעור הכללי בהתלהבות אחריו שהוא נגמר. אנחנו לא מדברים לשון הרע ומספרים מעט מאוד רכילות אחד על השני. מה נשאר? סיפורי טרמפים, דיונים מופשטים על נושאים רוחניים ונייעס. הרבה נייעס. כל מה שקורה במערכת הפוליטית, סכסוכים של רבנים, תקריות ביטחוניות. בזמן שבכנסת לא מרכיבים קואליציה אחת, פה מצליחים להרכיב ולפרק שלוש מדי ארוחת צהריים".
"וכללי לשון הרע אינם תקפים בענייני פוליטיקה?" תמה הנסיך הקטן.
"מה פתאום", הבטיח המעודכן. "זה מפורסם, נודע אפי תלתא, אין פה שום בעיה הלכתית". הוא ביקש להוסיף ולדבר, אך רטט מכיסו קטע אותו. הוא הביט בסמארטפון ופניו אורו. "לא תאמין מה עמית סגל כתב הרגע בטלגרם שלו", הוא פתח, אך הנסיך הקטן כבר יצא מן החדר.
ב. חדרו של בעל ה"משבר"
בחדר הבא היה בחור שהיה ב"משבר". בחדר זה שהה הנסיך הקטן שעה קלה בלבד, אך ביקור זה מילא את נפשו בדכדוך.
"מה מעשיך כאן?" שאל הנסיך הקטן, בראותו את שוכן החדר שוכב בעיניים פקוחות באמצע סדר בוקר, שמיכה גדולה מכסה את גופו והוא בוהה בתקרה.
"אני ב'משבר'", הסביר הבחור קדורנית.
"ולמה אתה ב'משבר'?" הוסיף הנסיך הקטן לשאול.
"מפני שאני חש תחושת כישלון עמוקה", ענה הבחור.
"ולמה אתה חש תחושת כישלון עמוקה?" שאל הנסיך הקטן, שנכמרו רחמיו על הבחור.
"מפני שאינני לומד כלום כל היום", הודה הבחור בבושה.
"ומדוע אינך לומד כלום כל היום?" חקרו הנסיך הקטן, שרצה לעזור לו.
"מפני שאני ב'משבר'", הפטיר הבחור, עצם את עיניו והתהפך לצד השני.
הנסיך הקטן יצא מהחדר וסגר חרש את הדלת אחריו. "אכן, מוזרים הם הביינישים… מוזרים מאוד!" אמר בליבו והמשיך לחדר הבא.
ג. החדר עם חמישים השקלים על המדף
בחדר הבא ישבו שני בחורים. כשראו את הנסיך הקטן קם הימני ושאל אותו: "שמא אתה יודע למי שייכים חמישים השקלים שעל המדף?"
"הם לא שלי", הצהיר הנסיך הקטן. "אני הגעתי לישיבה רק אתמול".
"חבל", נאנח השמאלי ושניהם שקעו בשתיקה.
"השטר אינו של אחד מכם?" תהה הנסיך הקטן.
"אני חושב שהוא של צבי", אמר הימני והצביע על חברו.
"אני לא בטוח אם הוא שלי. לדעתי הוא דווקא של יהודה", אמר השמאלי ונענע בראשו לעבר חברו.
"שמא תחלקו את הכסף ביניכם", הציע הנסיך הקטן.
"חשבנו על זה", אמר צבי והרכין את ראשו. "אבל אולי הוא של אחד מחברי החדר האחרים? ואולי של מישהו שהיה בחדר הזה בשנה שעברה, או של שבו"ש? אף אחד לא זוכר שהוא איבד חמישים שקלים".
"ואין לכם מה לעשות בחמישים שקלים?" שאל הנסיך הקטן.
"בוודאי שיש", אמר יהודה. "אפשר לקנות בהם מאה ופלים בגמ"ח ופלים…"
"או שלוש חוברות שיעורים בהוצאת הישיבה…" הוסיף צבי.
"או כרטיסייה למכונת הכביסה פלוס אבקה ומרכך מגמ"ח 'כשלג ילבינו'…" הציע יהודה.
"או שתייה ועוגיות לכמה דייטים, בכפוף לשאלה אם זו תהיה אותה בחורה או בחורות שונות", אמר צבי.
"אם כך, מדוע אין אתם לוקחים את הכסף?" שאל הנסיך הקטן, שהאזין בתשומת לב רבה לאפשרויות הבלתי מוגבלות הגלומות בחמישים שקלים בעולמה של ישיבה.
שני הביינישים תלו בו עיניים מופתעות. "משום שאנו לא בטוחים שהוא של אחד מאיתנו. זה ספק גזל, מה קרה לך?"
"אז מה תעשו עם הכסף?" הוסיף הנסיך הקטן לחקור.
"הוא כנראה ישכב כאן על המדף עד סוף השנה, ואז ילך לצדקה", אמרו צבי ויהודה פה אחד.
הנסיך הקטן פנה והלך משם. "אכן, מוזרים הם הביינישים עד מאוד", אמר בנפשו.
