קשה היה למצוא עיתוי הולם יותר לסדרה העוסקת בסיפורן של הנשים בפוליטיקה הישראלית. זו לא רק מערכת הבחירות שעומדת לפתחנו, אלא באופן ספציפי סגירת הרשימות של המפלגות בשבוע הבא. השבוע הקרוב יעמוד בסימן השינויים והשריונים האחרונים ברשימות, ובסבירות גבוהה תעלה גם סוגיית מספרן ומיקומן של הנשים בכל מפלגה.
"הנבחרות" שעלתה אמש (ג') לשידור בכאן 11, מתעדת את המאבק הנשי לייצוג בכנסת ובמוקדי קבלת ההחלטות הפוליטיות. המרואיינות בשלושת פרקי הסדרה הן חברות כנסת מכל הקשת הפוליטית, בעבר ובהווה, נשות תקשורת ומומחיות, ובראיונות משולבים חומרי ארכיון רבים; חלקם פנינים, חלקם פחות.
הפרק הראשון ששודר אתמול התמקד בשילוב הנשים במפלגות ובשאלת הייצוג והשריון. מצד אחד מעודד להיזכר שרק לפני מאה שנה נשים עוד נאבקו כדי לבחור ולהיבחר. מצד שני, ברור שיש עוד דרך לעשות גם כשאחוז הנשים בכנסות האחרונות כבר נע באזור השלושים. בקטעי הארכיון היה מעניין לגלות שח"כ שולמית אלוני התנגדה לשריון נשים ברשימות, ושלפני שלושים שנה עדיין היה חבר כנסת – משה זאב פלדמן מאגודת ישראל – שטען שצריכים לבטל לנשים את זכות ההצבעה.
מעבר לסוגיית הגיוון והייצוג, היבט חשוב כשלעצמו, בפרק הראשון עדיין לא הוסבר מה המטען הייחודי שהנשים מביאות אתן לכנסת. זה קורה בפרק השני שישודר בשבוע הבא, והוא הפרק החשוב בעיני בסדרה. הרי גם גברים יכולים, לכאורה, לחוקק חוקים לקידום הנשים, אלא שבפועל זה לא קורה. רק בשנות התשעים, כשחלה עלייה משמעותית בשיעור הנשים בכנסת, החלה חקיקה מגדרית של ממש.
בפרק השני של הסדרה אנחנו גם מגלים את גבולות הפמיניזם של חברות הכנסת. כשחברת הכנסת נעמי חזן חוקקה חוק שוויון בשיבוץ נשים בצה"ל, חברת הכנסת תמר גוז'נסקי התנגדה. פתאום, כשהיה מדובר בשירות צבאי, הפמיניזם של גוז'נסקי נכנע לפציפיזם. גם ח"כ עאידה תומא סלימאן שמגדירה את עצמה כפמיניסטית מודה שם שכשמדובר בשירות צבאי, הפמיניזם שלה יוצא לחופשה.
עוד באותו פרק משמח להיזכר בשיתוף הפעולה שהתקיים בין ח"כיות מקצוות הקשת הפוליטית כח"כ זהבה גלאון וח"כ שולי מועלם, בחקיקת חוקים כמו הפללת צרכני זנות. מצער שבכנסות האחרונות, בעקבות טרללת ביבי/רק לא ביבי, כבר אין שיתופי פעולה כאלו. בכנסת האחרונה ח"כיות מהליכוד הצביעו נגד חוק זכויות נפגעי תקיפה מינית שהעלו חברותיהן מהקואליציה. הקיטוב הפוליטי בשלוש השנים האחרונות הצליח לסדוק גם את הסולידריות הנשית.
ועוד הרהור אחד, אחרי צפייה בשלושת פרקי הסדרה. לא רק נשים סובלות מתת ייצוג פוליטי. יש אוכלוסיות נוספות שאינן זוכות לייצוג הולם בכנסת כמו תושבי הפריפריה למשל. בנוסף, אחרי הפרק השלישי שעוסק בשאלה מדוע עד היום כיהנה רק אישה אחת בתפקיד ראש הממשלה, ראוי לתהות גם איך עד היום לא כיהן בישראל ראש ממשלה ממוצא מזרחי. ההרהור הזה אינו מבטל את חשיבותה של הסדרה, אלא רק מזכיר שיש עוד הרבה עבודה בקידום הייצוג ההולם והגיוון של הפוליטיקה הישראלית.
