כריס אנדרסון, האוצר הראשי של TED, כתב ששאלה אחת מבחינה בין הרצאה טובה להרצאה גרועה, והיא: האם יש לך משהו להגיד
חוויה של יצירה ועשייה היא חוויה עוצמתית מאין כמוה. כך היא צריכה להיות. בצדק מתייחסים יוצרים ליצירות שלהם כאל ילדים רוחניים. אבל דווקא משום היופי והכוח שביצירה, אפשר לשכוח לפעמים לשאול: האם יש לה מטען? האם נוצר כאן משהו משמעותי? האם מעשרות עמודי הטקסט הצפופים, הגדושים הערות שוליים, נוצקה תובנה עמוקה? האם מתוך הפריימים והשוטים והפסקול וזוויות הצילום, נוצר משהו חדש, עמוק, מעבר לפריטה שטחית על רגשות?
כדי שהיצירה שלך תהיה בעלת משקל, אומרת רבקה לנעמי, את עצמך צריכה להיות מישהי שהעולם הפנימי שלה הוא בעל משקל. וכדי שזה יקרה, לא מספיק להקשיב לאני הפנימי שלך. את חייבת להתחכך עם הידע והחוכמה האנושיים שנצברו משך אלפי שנים. גם אם החיכוך הזה יהיה קצת מאתגר לפעמים, ואפילו קצת משעמם, הוא יעניק לסירה שלך משקל. הוא ייתן לתובנות ולמחשבות הפרטיות שלך עומק, וייצר לפעולות שלך הקשר ומשמעות.
פסקה יפהפייה של הרב קוק מבחינה בין שני סוגים של יצירה: סוג אחד נובע מתוך אור גדול שמופיע באדם ודורש את מימושו. שפע התובנות והרעיונות מאיים לעלות על גדותיו ודוחף אותו ליצור ולעשות. אבל יש גם מין אחר: "יש התרבות ספרותית נמוכה, שאינה באה מפני אימוץ כוח היצירה ותוספות אור הנשמה, אלא מפני נמיכות המדרגה של היוצר, שאיננו ראוי לקלוט בעצמו שום קניין רוחני, והוא משלח החוצה ומוליד הרבה, דוגמת היצורים הקטנים והשרצים שהם פרים ורבים מאוד".
המין הנחות של היצירה נובע מחוסר היכולת של היוצר לקלוט ולהכיל תהליכים רוחניים. כשרק יש לו איזה ניצוץ של רעיון הוא חייב להוציא אותו החוצה, להפוך אותו לסטורי או סרטון, להקים מפלגה, במקום לתת לו להבשיל ולחדור לעומק. שני היוצרים, כותב הרב קוק, יהיו יוצרים פוריים. ואדם לא מיומן יתקשה להבדיל בין היצירות השונות. אבל לאמיתו של דבר, הוא ממשיך וכותב, היצירה מן הסוג הנמוך היא "יצירה פרכוסית". היא כמו תנועת פרכוס לא מודעת של הגוף, יצירה שמניעה את עצמה ולא משרתת רעיון גדול יותר.
כריס אנדרסון, האוצר הראשי של TED, כתב ששאלה אחת מבחינה בין הרצאה טובה להרצאה גרועה, והיא: האם יש לך משהו להגיד. כל המתודות והתרגילים הרטוריים לא מצליחים בסופו של דבר לחפות על תוכן רדוד; ואילו תוכן איכותי יצליח לעבור גם אם הצורה לא מי יודע מה. אנחנו חיים בעולם שמלמד הרבה על הצורה. איך לתת שואו ולהגיש מצגת, אבל שנות הלימודים הן הזדמנות שאין לה תחליף להוסיף קצת משקל, למצוא משהו להגיד.
