לפני כארבע שנים, בעיצומו של דיון סוער בפרלמנט הבריטי, עשה חבר הפרלמנט הבריטי לויד ראסל־מויל מעשה חסר תקדים: הוא נטל את שרביט המלכה מהשולחן המרכזי המיועד לו, והחל לצעוד איתו החוצה. בכל בוקר מונח שרביט המלכה במקומו הנכבד, ובלעדיו הפרלמנט אינו רשאי לחוקק חוקים. השרביט מיד נלקח מידי ראסל־מויל והוחזר למקומו.
האם באמת אי אפשר לחוקק בלי שרביט המלכה? עובדה שכך התנהגו המחוקקים. המלכה אליזבת השנייה לא דמתה למלכה בשחמט, אלא דווקא למלך: לכאורה הייתה יכולה לפעול מעט מאוד, אך נוכחותה או היעדרה עדיין הגדירו את הלוח כולו.
מלכי בריטניה ראו בעצמם את צאצאי דוד מלך ישראל, ולכן נהגו גם למול את ילדיהם כהלכה. הנסיך צ'רלס נימול עם לידתו בידי המוהל הרשמי של הקהילה היהודית בלונדון, הרב ד"ר יעקב סנומן. חכמינו ניסחו קביעה מפתיעה בנוגע לזיקה בין מלכים יהודים למלכים נוכרים. רבי יוחנן קבע שאדם צריך להשתדל לרוץ לקראת מלכי אומות העולם, "שאם יזכה – יבחין בין מלכי ישראל למלכי אומות העולם" (ברכות ט').
להשוואה עם מלכי ישראל יש כמה היבטים שלא יחמיאו למלכי בריטניה האחרונים, אך יש היבט אחד שמלכי ישראל ההיסטוריים דווקא היו יכולים ללמוד מהם: איך לוותר על כוח בלי להתנגד באלימות, בלי להפוך ללא רלוונטיים ובלי לאבד את אהדת העם.
בריטניה של היום אינה פחות דמוקרטית מצרפת, אך המשטר בצרפת נקרא "הרפובליקה החמישית", משום שמאז המהפכה הגדולה עבר עוד ועוד הפיכות אלימות וטלטלות קשות, בעוד בריטניה השמרנית לא עברה בשנים הללו אפילו מהפכה אחת. היא הוסיפה להשתנות לאיטה, במשך מאות שנים, תוך שהיא משמרת את סמלי עברהּ והרבה מרוחו. מכל המלכים שנטלו חלק בתהליך הזה, ייתכן שאליזבת השנייה עברה את הטלטלה הגדולה ביותר, ועמדה בה: בתקופתה הפכה בריטניה מאימפריה עולמית למדינה בינונית, אך לא התרסקה. העם הבריטי מצא בעצמו באחרונה אפילו את האומץ לפרוש מהתהליך ההרסני של התבטלות לאיחוד האירופי, ולעמוד על קיומו הלאומי, במחיר כלכלי לא קל.
אור אלון, בעלה של השגרירה ציפי חוטובלי, ביקש פעם מהמלכה אליזבת הקשישה עצה טובה לחיים. היא הרהרה לרגע ואמרה לו: "להשקיע בקשרים אנושיים". כי מלבד היותה "מלכת הממלכה המאוחדת, ראש חבר העמים ומגינת האמונה", אליזבת התמודדה בחייה עם הרבה קשיים אישיים. אותו רבי יוחנן שהזכרנו היה נוהג לקום בכבוד בפני זקני אומות העולם, ואמר לתלמידיו: כמה הרפתקאות ותלאות עברו עליהם (קידושין לג). את התלאות האישיות והלאומיות קיבלה אליזבת השנייה בהדר, בראש מורם ובאמונה בבורא העולם.
החדשות מארמונהּ ביממה האחרונה מרתקות את העולם כולו, כי המלכה סימלה בעיני רבים את הטוב בעולם של אבותינו: את המסורת, את הכבוד, את הרתיעה מגסות רוח ראוותנית, את ההמשכיות, את עוצמת האמונה ואת כוח המשיכה של הנצח.
הערכים הללו ימשיכו לחיות גם אחרי המלכה, משום שהם גדולים ממנה; ודומה שסוד קסמה נבע בדיוק מהרושם שהיא ידעה זאת היטב.
