בחירות 2022 היו צריכות להיות ההזדמנות הגדולה של הימין, הרגע שיחזיר את מחוגי השעון לאחור ויעצור את הסחרור שהימין הישראלי והמדינה כולה נקלעו אליו לפני כשלוש שנים וחצי. כזכור, רק מעט יותר מ־1,400 קולות מנעו אז את כניסתה לכנסת של רשימת הימין החדש והצטרפותה לממשלת ימין יציבה, שהייתה יכולה לכהן עד עצם ימינו. בהיעדר הקולות הללו, קואליציה ימנית כזו לא קמה. זאת ועוד, גם לאחר שלוש מערכות בחירות נוספות הימין לא הצליח לשקם את כוחו ולהתגבש, ומדינת ישראל לא נחלצה מן המערבולת הפוליטית שהחלה ב־2019.
עם הקמת ממשלת בנט־לפיד חשב חלק מהציבור, גם בימין, שהנה־הנה נמצא המוצא מהתסבוכת הפוליטית הבלתי נגמרת. ממשלה שונה, של שמאל וימין, של חילונים ודתיים, ערבים ויהודים, אשר תשבור את התיקו הקיים ותאפשר למדינה לעלות על דרך המלך. אך גם מקסם השווא הזה התנפץ. התקווה שאפשר להקים ממשלה יציבה על בסיס הרעיון הנאה של דאגה ל"טוב המשותף" התגלתה כאשליה. אנשי השמאל, שחזרו לשלטון אחרי שנים רבות וקשות באופוזיציה, לא עשו זאת כדי לחמם את הכיסא, אלא במטרה לקדם את הנושאים שהם מאמינים בהם. וכך גילינו שהימין והשמאל במובנם הקלאסי עודם כאן, ושלפערי העמדות בסוגיות המשפט והחברה, הדת והמדינה יש השלכות מעשיות.את הדברים הללו מבין כיום כמעט כל ימני, בין שתמך בעבר בסער או בבנט ובין שתמך בנתניהו או בסמוטריץ'. רגע ההתפכחות הגיע, ובעקבותיו על הימין לכאורה לחזור בסערה לשלטון. אך על אף השינוי התודעתי, הימין רחוק מהשלטון לא פחות ואולי אף יותר משהיה לפני שנתיים או שלוש. המצביעים אומנם התפכחו, אך פחות משבוע לפני סגירת הרשימות לכנסת, הפוליטיקאים לא השכילו לייצר מערך פוליטי שיצליח למקסם את כוחו האלקטורלי של הגוש.בניגוד לעבר, נקודת התורפה הפעם היא המגזר הדתי־לאומי. לא לחינם שורה של ראשי מפלגות ומנהלי קמפיין מחזרים אחרי הציבור הזה. במערכות בחירות קודמות דפוסי ההצבעה של המגזר היו צפויים מראש וידועים היטב לעוסקים בתחום, אך הפעם לא מעט מנדטים "מונחים על הרצפה". דתיים־לאומיים רבים מדי חשים נעדרי כתובת פוליטית ברורה. סוקרים שאינם עובדים בשיתוף פעולה זה עם זה מדווחים שמספר בני המגזר המתלבטים, ואלו השוקלים לא להצביע כלל במערכת הבחירות הקרובה, גבוה מאי פעם.אכן, רשימת מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית מגיעה למספרים נאים מאוד בסקרים, אך פלח גדול מדי של מצביעים אינו מוצא בה בית פוליטי. חלק מהמצביעים מתקשים להזדהות עם העמדות החרד"ליות הנוקשות של סמוטריץ', אחרים נרתעים מעמדותיו הקיצוניות של יו"ר עוצמה יהודית איתמר בן־גביר. כך או כך, הם אינם מוצאים את עצמם ברשימה המאוחדת. מנגד, גם מפלגת הרוח הציונית בראשות איילת שקד ויועז הנדל אינה מצליחה להתרומם בסקרים אל מעבר לאחוז החסימה, אולי משום שהנדל והאוזר אינם נתפסים כחלק אינטגרלי מגוש הימין, וייתכן גם ששקד משלמת את מחיר האכזבה של רבים מתומכיה מהצטרפותה לממשלת בנט־לפיד. המספרים ככל הנראה אינם משקרים, ומצביעים על דשדוש מתמשך מתחת לרף הכניסה לכנסת. על מפלגת הבית היהודי נדמה שאין סיבה אפילו להשחית מילים.המצביעים הדתיים־לאומיים מפונקים? טהרנים? ייתכן בהחלט. אך האשמות לא ישנו את המצב. במקום לתקוף את המגזר צריך למצוא את הדרך לפנות אליו ולגייס אותו, עד שלב הגשת הרשימות וגם אחריו. קהל המצביעים המתלבט הזה הוא הסיפור של הבחירות הללו, וגורל הגוש ואולי גם המדינה תלוי בהצלחה לשכנע אותו לצאת ולהצביע לימין.
