בואו נדבר על מה שאיש אינו מדבר עליו בבחירות הללו. באמצע שנות התשעים היו היהודים 81 אחוזים מאוכלוסיית ישראל, ואילו כיום הם מעט פחות מ־74 אחוזים. לכאורה הם רחוקים עדיין מסכנת הפיכתם למיעוט, אבל הסכנה הזו אורבת להם עוד הרבה קודם לכן. מסה קריטית של קבוצות מיעוט שונות מפוררת את הסולידריות החברתית ואת היכולת לארגן את המדינה תחת ערכים ותרבות משותפים. היכולת לצלוח בעיות פנימיות וחיצוניות, ללא אתוס מכונן משותף רחב, נמוכה מאוד.
המבט הכולל הנצרך משתקף במדיניות השבות של ישראל. מדיניות השבות מגדירה בפני מי פתוחים שערי ישראל, וממילא גם קובעת בפני מי הם נעולים. כבר בקונגרס הציוני הראשון ב־1897 נקבע כי "מטרת הציונות היא ליצור לעם היהודי בית ונחלה בארץ ישראל". ואומנם, ההחלטה החוקית הראשונה עם הקמת המדינה הייתה ביטול הספר הלבן, ובתום מלחמת העצמאות נחקק חוק השבות. אלא שהעקרונות הללו נקבעו כשאיש לא שיער שמדינת ישראל תהפוך למוקד משיכה של הגירה כלכלית.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) מחלקת במחקריה את אוכלוסיית ישראל ל"יהודים", "ערבים", ו"אחרים" – כלומר כל מי שאינו יהודי ואינו ערבי. היום, לפי הלמ"ס, קבוצת ה"לא יהודים שאינם ערבים" היא הצומחת בקצב המהיר ביותר בישראל לעומת הקבוצות האחרות, בעיקר הודות לסעיף הנכד הידוע בחוק השבות, ובשל התאזרחות זרים.
במילים אחרות, העלייה כבר לא משפרת את מצבם הדמוגרפי של היהודים בארץ ישראל. הנחות היסוד שנקבעו לגביה בעבר אולי אינן תקפות עוד. לפיכך נראה שיש מקום לבחינה מחודשת ואמיצה של מדיניות העלייה במטרה לשים קץ למצב האבסורדי, תהא מסקנת הבחינה אשר תהא.
כיום מדיניות העלייה הממשלתית מתאפיינת בכאוס. ביזור הסמכויות מוגזם. יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה, ולעיתים זו מכה את זו. משרד העלייה פועל להעלות קבוצות שאינן זכאיות לכך, המדינה איננה מעבירה לגבייה הוצאות משפט בתחום ההגירה, משרד הבריאות מקדם ביטוחים לשוהים בלתי חוקיים בניגוד לעמדת משרד הפנים, משרד הרווחה מקצה משאבים לאנשים שמשטרת ישראל התבקשה להרחיק מישראל, משרד החוץ מעכב החלטות של משרד הפנים בתחום הכניסה לישראל, ורשויות מקומיות מקצות משאבים לאוכלוסיות שהמדינה משקיעה משאבים כדי לתמרץ את עזיבתם. עד מתי? ספינה אדירה כל כך זקוקה למנגנון היגוי ולקברניט.
לכאורה זה תפקיד שר הפנים, המופקד היום על תחום האוכלוסין וההגירה, אך המשרד כורע תחת עומס המשימות האחרות המוטלות עליו. לפיכך אין מנוס מהקמת משרד הגירה בראשות שר עם סמכויות נרחבות. האחריות הכבדה שתוטל עליו תהיה לוודא שישראל תישאר מדינת הלאום של העם היהודי, אבל עצם הקמת המשרד כבר תהיה בשורה לאומית חשובה. מדינת ישראל תאותת בכך שהיא מודעת כבר היום לאתגר המחר – שמירת הרוב היהודי.
עו"ד דוד פטר הוא חוקר במחלקה המשפטית של פורום קהלת
