חצר של שני שותפים
בוקר יום אתמול (א') הפוליטי עמד בסימן הפרידה בין שני פלגי "הרוח הציונית", שקד מחד והנדל מאידך, והעימות המביך-משעשע בשאלה הרת הגורל: מי זרק את מי? האם הנדל הוא שהחליט להיפרד משקד, כפי שזעקה הכותרת ב"ידיעות אחרונות", או שמא שקד היא שהודיעה להנדל על הפרידה כפי שתדרכו אנשיה באישון לילה. אם השאלה ממש טורדת את מנוחתכם, אזי הרשו לי להמר (בעקבות כמה אינדיקציות לא רעות) על האפשרות השנייה.
אך האמת היא שהדיון כולו סר טעם. אחד מדיני שכנים המפורטים בראשית מסכת בבא בתרא עוסק בשאלה איך מחלקים חצר של שני שותפים? בין יתר ההלכות המפורטות שם, ישנה אחת הנוגעת למצב שבו אחד השותפים מעוניין לחלק את החצר, וחברו מסרב. ההלכה היא שאם החצר מספיק גדולה, כך שגם לאחר החלוקה לשניים גודלה של כל מחצית מספיק על מנת להשתמש בה באופן סביר, הרי שכל אחד מהשותפים יכול לכפות חלוקה. אולם, אם לאחר החלוקה חלקו של כל אחד מהשותפים לא יאפשר לו שימוש סביר בחצר, לא ניתן לכפות חלוקה חד צדדית. במקרה של שקד והנדל, לא רק אחרי החלוקה איש מהם לא נשאר עם מפלגה של ממש ביד. גם לפני החלוקה שניהם יחד לא באמת היו מסוגלים לעבור את אחוז החסימה. ואם כך – על מה כל המהומה?
בית, לב
בניסיון נואש לפרוץ את תקרת הזכוכית האלקטורלית שמעל ראשה פרסמה אתמול בבוקר איילת שקד פוסט לקהל בוחריה, ובו התנצלה במשתמע על טעויות פוליטיות שעשתה, לטענתה בתום לב. "עשיתי טעויות", הצהירה שקד ומיד ריככה, "אין בן אנוש שחף מטעויות". גם לאחר שהצהירה כי "כשליחת ציבור קיבלתי החלטות שחלקן התבררו כמוטעות", טרחה שקד להדגיש כי "תמיד פעלתי כשטובת מדינת ישראל לנגד עיני".
אכן מרשים. מרגש לראות איש ציבור מודה בטעויות שעשה. אולם, במקרה של שקד ישנה בעיה קטנטנה: מקריאת הפוסט לא ניתן להבין אלו טעויות היא עשתה, ומה היא בדיוק מתכוונת לשנות מעתה והלאה. מאחר שהפוסט לא נראה כשליפה מהמותן אלא כמהלך מתוכנן, קשה להאמין שהעמימות הזו מקרית. האם שקד מצטערת על נטישת גוש הימין? האם היא מתחרטת אולי על הקמת ממשלה הנשענת על רע"מ? או שאולי היא בכלל מבקשת לחזור מה מהמהלך הראשון בתגובת השרשרת הארוכה, ההחלטה שקיבלה יחד עם נפתלי בנט לפני קרוב לארבע שנים לפרוש מהבית היהודי ולהקים את מפלגת הימין החדש? שקד לא הבהירה, ובחרה להסתפק באמירה המרגשת אך סתומה, "אני היום חוזרת הביתה למקום בו הלב שלי נמצא". בית, לב, ביטויים יפים, אבל מה משמעותם המעשית? לשקד הפתרונים.
כאבי הבטן
התהיות האחרונות עשויות להיראות כמו רדיפה קטנונית של מי שבחרה לשוב בתשובה ולחזור "הביתה". אולם, דווקא משום שמדובר בשקד, יש להן חשיבות גדולה מאוד, אפילו מכרעת. מאז אותו מוצאי שבת בו פרשה יחד עם בנט מהבית היהודי מקבל הציבור מכיוונה של שקד מסר כפול.
שקד הרשמית, המתראיינת בקולה, הביעה לאורך כל הדרך תמיכה בלתי מסויגת בבנט ובהחלטותיו השנויות במחלוקת, הן פוליטית והן ערכית. אולם, לצד שקד הרשמית נשמע כל העת "זמזום" קבוע של מסרים תת-רשמיים אודות חוסר נחת שלה ממהלכיו של שותפה הפוליטי. מה שכונה תחילה ברצינות, ובהמשך בלעג בלתי מסווה, "כאבי הבטן". כביכול ביקשה ללכת עם ולהרגיש בלי. העמימות בהתנצלות החדשה של שקד מטרידה, משום שהיא מיד מעלה את החשש שחזרנו לימי המסרים הכפולים. לניסיון להגיד לכל אחד מה שהוא רוצה לשמוע, ובעצם לא להגיד כלום. אותה הגברת בשינוי אדרת.
אם שקד מעוניינת לקבל מהציבור מנדט חדש על סמך עמדות חדשות, ראוי להבהיר בדיוק מה התחדש ומה מדבריה בעבר עודנו בתוקפו. את הסלט הנוכחי לא תרפא גם חבירה לבית היהודי. כאן נדרש אומץ לב ציבורי כדי להסביר את הטעויות ולהוכיח מנהיגות בזמן משבר. רבים מאוד מחפשים כיום למי להצביע, וחלק ניכר מהם היה מוכן לסלוח לשקד על שגיונותיה. אך אם שקד תמשיך לדקלם את הסיסמאות הרגילות שהכתיבו יועציה, ולא תבליט את מנהיגותה, את הכנסת הבאה היא תראה למרבה הצער בטלוויזיה.
