בתחילת השבוע שעבר פרסמה דוברות משרד המשפטים את ההודעה הבאה: "מנכ"לית משרד המשפטים, עו"ד אמי פלמור, קובעת כי שתי התבטאויות של פרקליט מחוז חיפה, עו"ד עמית איסמן, מהוות התנהגות שאינה הולמת עובד מדינה. בהתאם, פלמור החליטה להטיל על העובד אמצעי־משמעת של התראה". איסמן נדון באגף המשמעת של נציבות שירות המדינה, שקבעה כי התבטאויותיו אינן בגדר הטרדה מינית אלא 'התנהגות שאינה הולמת'.
ההתבטאות הראשונה המיוחסת לו היא מלפני עשור, בשנת 2008. הוא שוחח עם פרקליטה מסוימת על תיק של עבירת מין, ובשלב מסוים פנה למתמחה ושאל אותה אם יש לה 'חוטיני מנומר'. כשהשיבה בשלילה, פנה העובד לפרקליטה שעמה שוחח ואמר לה: 'את רואה, זאת בחורה נורמלית, היא לא מחזיקה דברים כאלה בארון' – בניגוד כביכול למתלוננת באותו התיק. אותה מתמחה שאליה הופנתה השאלה ציינה כי ההתבטאות הבוטה הביכה אותה, אבל היא לא חשה שהיא נאמרה כדי להטריד אותה מינית או לפגוע בה. התבטאות שנייה שלו, מלפני 3־4 שנים, היא בסגנון דומה. על שתי ההתבטאויות הללו נחקרו 18 עדים ונגבו עשרים הודעות.
במהלך הכנס פניתי לגורם בכיר במשרד בשאלה: שיחות מילואים וולגריות הן תופעה מצערת, אך קיימת. במקום עם תרבות ארגונית בריאה יודעים 'לנער' עובד כזה ולהעמיד אותו על מקומו. כל בר־דעת עם חוש מידה בריא מבין שמדובר בתקרית שהיא בקושי 'זוטי דברים'. איך הסיפור הזה נופח לאירוע עם פרופיל תקשורתי כל־כך גבוה?
התשובה שקיבלתי הייתה שומטת לסת. מתברר שהמתלוננת עבדה תחת איסמן, ושבמסגרת שינוי ארגוני במשרד הוחלט להעביר אותה מחדר לחדר. הפרקליטה ראתה בהחלטה הרעת תנאים, פנתה לפרקליטה אחרת ואמרה לה: "אני לא עוזבת את החדר, על גופתי. אם איסמן יתעקש להעביר אותי, אני אתלונן נגדו על הטרדה מינית". החברה חשבה שמדובר בהלצה בלבד, ונבהלה לגלות שחברתה הייתה רצינית לגמרי והגישה את התלונה. היא התלבטה מה לעשות ושיתפה חברה שלישית. זו ייעצה לה לדווח לממונים על התקרית. בסופו של יום, ארבע נשים שונות העידו שמדובר בנקמנות אישית של המתלוננת על רקע מעבר החדר.
שאלתי את הגורם: לדבריך מדובר כאן בתלונת שווא, על גבול סחיטה באיומים. איך ייתכן שאיסמן חטף הערה משמעתית, וכל מי שיקליד את שמו בגוגל יגיע למסקנה שמדובר בעבריין מין נמלט, בעוד הפרקליטה המתלוננת נשארה בתפקידה ולא שילמה שום מחיר?
תשובתו: "לא הייתה ברירה. הוא באמת דיבר לא יפה, ובאווירה הקיימת לא ניתן לזכות אותו. לכן הוא לא הורשע בהטרדה מינית, אלא רק בהתנהגות שאינה הולמת".
איסמן, אגב, נחשב לתובע מחמיר מאוד בכל הנוגע לעבירות מין. זה לא הפריע לקרן נויבך לתקוף בחריפות את מנכ"לית המשרד, ולהטיח בה: "אינך חושבת שאדם כזה, שדעותיו לגבי נשים כה חשוכות, יכול להמשיך בתפקידו?"
בארגונים פמיניסטיים טוענים שתלונות השווא הן תופעה שולית וזניחה, ושהעיסוק הציבורי בה מסיח את הדעת מהעוול שנגרם לנפגעות האמיתיות. בדבר אחד הן צודקות: הנפגעות העיקריות מתלונות שווא הן הנפגעות האמיתיות בעבירות מין. פרשת איסמן מטרידה מאוד כשחושבים על היחס שבין השיח הציבורי לשיקול הדעת המקצועי, ועד כמה האחרון עלול להזדהם כאשר הראשון מאבד את הראש. מערכת המשפט תתקשה לשכנע את הציבור באיכות שיקול הדעת שלה אחרי סיפור הזוי שכזה.
