“אין זו עוד הבטחת בחירות“, הכריזה השבוע יו“ר מרצ זהבה גלאון, “זוהי משימת חיי“. אם חשבתם שהמשימה הזאת היא משהו יצרני, כנראה כבר הרבה זמן לא התעדכנתם בעמדות השמאל בישראל. “פירוק“ הוא שם המשחק בשמאל הישראלי של 2022 – פירוק ערכי היסוד, פירוק המשפחה, התפרקות מלימודי התנ“ך וההיסטוריה, ואפילו פירוק של יסודות בשפה העברית.הפעם מבטיחה יו“ר מרצ להגשים את משימת חייה – לפרק את מוסדות “בני דוד“. היא מתחייבת שלאחר הבחירות היא תסגור את התקציבים למוסדות עלי. למי שלא יודע, המוסדות הללו כוללים את המכינה הקדם־צבאית לצה“ל, ישיבה, ישיבה לבוגרי צבא, מדרשה לנשים, מכינה ייעודית לצעירים עולי אתיופיה, וכן שתי שלוחות בבקעה ובדרום תל־אביב. כל עוד לומדים תורה בבתי מדרש אלה, כל עוד השורות הולכות ומתארכות, זהבה לא ישנה בלילה. “הפיות שפולטים את השנאה הזאת לא יקבלו עוד אגורה מתקציב מדינת ישראל. המדינה לא תתקצב אותם, וכספי המיסים של מדינת ישראל לא יזרמו לכיסי השנאה האלה“, כתבה בפוסט שפרסמה בימים האחרונים בפייסבוק. זו איננה פליטת פה בשגגה, זו משימת חייה – שחור על גבי מסך.
מה שבבני דוד רואים כהרמוניה גלאון תופסת כניצול, את השליחות היא מבינה כשנאת זרים, את השמחה על תחיית האומה – ככיבוש אלים
כמי שזכתה ללמוד ועדיין לומדת במוסדות בני דוד, נשואה לבוגר המוסדות, תושבת היישוב עלי, אם לבן שגם הוא בחר ללמוד בבית המדרש של בני דוד, יש לי רגשות מעורבים לנוכח המתקפה החוזרת ונשנית הזאת.
מצד אחד ברור כי זהבה (וגם ליברמן, זנדברג, גולן, כל אחד בתורו) תוקפים דווקא את בני דוד משום שנהירה להם ההשפעה המדהימה של בתי מדרש אלה המהדהדת בכל שדרות החברה. בוגרי בני דוד בולטים בחברה הישראלית, הם מנהיגים ומשפיעים בצבא, בממשל, בחינוך, בחברה ומעל הכול – מביאים ברכה במשפחות הצומחות מתוך בית המדרש הזה. משפחות שמפנימות את ערכי התורה הנלמדים בו, וזוכות לבנות זוגיות ומשפחתיות ששורשיה נטועים בבית המדרש. המתקפות החוזרות ממחישות עד כמה המוסדות האלה הם ראש החץ, ועל כך יש לשמוח.
מן הצד האחר אי אפשר שלא להצטער על הריק, על חוסר ההבנה, על אטימות הלב. יש לכאוב על הבורות המתגלה בדברי יו“ר מרצ. הלב מתכווץ למשמע עומק השנאה. אך לפני שנה זהבה שוב הרגישה צורך להציג את מרכולתה וכתבה: “התשובה לימין פשוטה: תקשיב, יא חתיכת בהמה גזענית, הומופובית, שונאת זרים, שונאת נשים, שחותרת לגרור אותנו למשטר טליבאני – איננו פוחדים ממך. יש לנו עקרונות: שוויון, אהבת האדם, חירות, אחווה. ועכשיו לך מפה, לפני שנטפל בך כמו שטיפלנו בפשיסטים המקוריים“ – סובלנות, פלורליזם וליברליות, לא?
יש פער עצום בין המתרחש בבתי המדרש לבין תהודתו ופרשנותו על מסך הטלוויזיה. מה שבבני דוד רואים כהרמוניה גלאון תופסת כניצול, את השליחות היא מבינה כשנאת זרים, את החתירה להנהגה היא מפרשת כאיום, את הבירור היא מפרשת כהדרה, את השמחה על תחיית האומה היא מבינה ככיבוש אלים. נראה כאילו אנחנו מדברים בשתי שפות שונות, מגדל בבל מודרני שבו מבינים בדיוק את ההפך ממה שנאמר.
הרב אלי סדן, ראש המוסדות, לא נלאה מלהעביר שיחות לבני זוג לפני חופתם, ללמד את תורת הבית לכל זוג וזוג באופן אישי, להנחיל לתלמידיו את המסירות לעם ישראל ולמדינת ישראל. ואני לא חושבת שאגזים אם אכתוב – להנחיל לתלמידיו ולתלמידותיו את הערצת הנשיות. ודווקא אותו מאשימה גלאון במיזוגניות. כמה מגוחך.
בניגוד גמור למנגינת חייה של זהבה גלאון, יודע כל מי שלמד מפי הרב אלי סדן והרב יגאל לוינשטיין, כל מי שישב בבתי המדרש של בני דוד, כי ערכי אמת, אהבה ואחווה ושלום ורעות נלמדים בהם. זוגיות הרמונית, קידוש ערך המשפחה, צניעות ונאמנות המוטמעים בלומדים במסירות אין קץ, באחריות, במסירות נפש למען עם ישראל, מתוך חתירה לתרומה משמעותית למען מדינת ישראל – תורת חיים הנלמדת שנה אחר שנה.
הניסיון להמעיט ולהשתיק את קול התורה איננו דבר חדש בהיסטוריה שלנו. בתולדות ישראל שזורות תקופות שבהן ניסו לגדוע את לימוד התורה. היו גזרות על תלמידי חכמים שלא ילמדו תורה בציבור, היו תקנות שאסרו כתיבת ספרי תורה, ועד לפני 50 שנה עוד היה אסור להדפיס ספרים בעברית באחת המעצמות בעולם. היו שנים שבהן שרפו ספרים, ובעברנו הרחוק אף הוציאו תלמידי חכמים להורג. כל אלה נשמרים בזיכרון האומה כתמריץ לאהבת הקודש. דבריה של גלאון מסמנים את ראש החץ, מגדירים מהיכן בוקע האור, ומעודדים עוד ועוד צעירים וצעירות, גברים ונשים לשאוף עוד קצת מהרוח של בני דוד. זהבה, את מוזמנת לבוא ללמוד, לשמוע, להכיר את אלו שמשימת חייך היא למחוק אותם. אם תיפתחי, אני בטוחה שתופתעי, השפה שמדברים פה היא אותה עברית – אפשר וכדאי להכיר.
הבוקר עברתי ליד ביתו של הרב אלי, הוא אינו חש בטוב בימים אלה, ועשרות תלמידים פוקדים את ביתו להתפלל עימו תפילת שחרית משום שקשה עליו היציאה מהבית. החצר גדושה בתלמידים, צעירים מהרב ביובל שנים, מלאים אהבה, מלאים הכרת הטוב, יודעים לזהות מהו המקור לאהבה ומיהו גדול בישראל. אשרי מי שזכה. שנה טובה!
הכותבת היא דוקטורנטית באוניברסיטת אריאל
