שעות אחדות לפני הגשת רשימת הציונות הדתית התייצב נתניהו בביתו של הרב צבי טאו בשכונת מעלה הזיתים בירושלים. ראש האופוזיציה בא לשכנע את מנהיגה הרוחני של מפלגת נעם להסכים לקבל את המקום ה־11 ברשימת הציונות הדתית. היו שם גם ח"כ אבי מעוז ועוד כמה מבכירי רבני הר המור. הם ישבו והקשיבו. הדיון הפנים־מפלגתי נמשך גם אחרי צאתו של מנהיג הבלוק, אבל עצם הביקור כבר הכריע. נתניהו מבין שבקסמו האישי הוא יכול לשכנע את הרבנים יותר מכל שליח או מסר עקיף אחר. לכן, אף שהוא מודע למחיר הציבורי בפגישה עם מנהיגה הרוחני של מפלגה שחרתה על דגלה מלחמה בלהט"בים וניהלה קמפיינים מכוערים בנושא, הוא הסכים לשלם אותו כדי לוודא שכמה אלפי קולות בשולי הימין החרד"לי לא ילכו לפח.
הקו שהנחה אותו בשבועות האחרונים הוא ביצור הקולות הבטוחים של המחנה, גם על חשבון המתלבטים במרכז. כך כשנפגש עם בן־גביר על שפת הבריכה בקיסריה ותפר את האחדות עם סמוטריץ' וכך כשהבטיח לחרדים תקצוב ללא ליבה ומנע פיצול ביהדות התורה. אגב, החרדים, בניגוד להצהרותיהם הפומביות, כלל לא דרשו השוואה בין תקציב החינוך החרדי לממלכתי, אלא רק "הצמדה למדד". לפני שנים סוכם שהחינוך המוכר שאינו רשמי יתוקצב ב־75 אחוזים מהחינוך הרשמי, ומוסדות הפטור יקבלו 55 אחוזים. לאורך השנים, הסכמי השכר והרפורמות שדרגו את החינוך הממלכתי אבל החרדים נותרו מאחור. הפער בין הזרמים גדל כך שבאופן ריאלי הם מקבלים עשרות אחוזים פחות משהובטח להם, ואת זה הם דורשים בחזרה.
ספק אם נתניהו היה מודע לפרטים הללו כשנתן את ההבטחה לתקצוב נדיב אם יקים ממשלה. הוא גם לא ניסה להסביר או למזער את הנזק בציבור הכללי, שנדהם מהוויתור של "מר כלכלה" על לימודים שאמורים לאפשר צמיחה של ישראל גם בדורות הבאים. היה לו חשוב יותר לדאוג שיהדות התורה לא תתפרק, ולשדר שייתן לה יותר מלפיד וגנץ, שמחזרים אחריה בלהט. ראש הממשלה יאיר לפיד התעכב יומיים עד שהגיב, אולי בנימוק שהיה בביקור מדיני בגרמניה. מנהיג המחנה הממלכתי עדיין דומם. ההתייחסות היחידה של גנץ לנושא, עוד לפני ששמע על הבטחות נתניהו, הייתה בנאום מוקלט מראש לוועידת כיכר השבת, שבו התחייב "לחזק את התגמול למורים גם בחברה החרדית", והוסיף עוד משפט גנצי לא מחייב, שהוא "סבור שטוב יעשו יותר חרדים אם ילמדו מיומנויות הכרחיות שיסייעו להשתלב בשוק העבודה ובחברה". במילים אחרות: נתניהו לא הבטיח לחרדים שום דבר שהאחרים לא ייתנו כדי להקים ממשלה.
גיבוש הגוש מביא את נתניהו לקו הזינוק באופן הכי מאורגן שאפשר לבקש: כל הפיצולים נמנעו, הקרעים נתפרו, והסכמי העודפים יבטיחו ששום קול לא ילך לאיבוד. במחנה השני יש כמה מפלגות שעלולות ליפול אל אזור הסכנה: מרצ והעבודה שדחו את מאמצי האיחוד של לפיד, רע"ם שמתמודדת עם אחוז הצבעה נמוך הצפוי בחברה הערבית, ואולי גם ישראל ביתנו אחרי הסחרור שליברמן נקלע אליו. בבלוק נתניהו המפלגה הקטנה ביותר לפי הסקרים היא יהדות התורה, עם בלוק המצביעים הקשיח שלה. גם אם עלבונם של חסידי בעלז יתורגם לאי הצבעה, היא לא תפחת משישה מנדטים. על ש"ס, הציונות הדתית וכמובן הליכוד אין בכלל מה לדבר.
נשארה כוכבית איילת שקד. הפרידה שלה מיועז הנדל קיפלה בתוכה פרידה פוליטית דרמטית יותר – משותפה במסע הפוליטי נפתלי בנט. ראש הממשלה לשעבר הפקיד בידה את ימינה עם איחולי הצלחה לאחר שהחליט לא להתמודד בבחירות לכנסת הבאה, והדבר הראשון שעשתה שקד היה להיפטר מהמותג החבול, כשהיא נמנעת מחרטה פומבית על חברותה בממשלה. כשהחליפה מיתוג שוב – מהרוח הציונית לבית היהודי – היא השלימה גם את המהלך הזה: ״עשיתי טעויות, אני חוזרת הביתה״, צייצה.
באותו רגע ניתק הקשר הפוליטי ביניהם. שקד חוזרת אל המגזר. בנט, כאשר יחזור – ואין ספק שזו כוונתו – יפנה למחוזות אחרים, בלעדיה. בנאומו שלשום רמז שדברי החרטה של שקד מלמדים על "פוסט־טראומה". גורמים בבית היהודי הגיבו ש"מי שנמצא בטראומה הוא הציבור הימני". חילופי הדברים הללו מעידים על גירושין פוליטיים, אבל לא בהכרח על הידרדרות ביחסים האישיים. הקטטה משרתת היטב את התדמית החדשה של שקד ולא מזיקה לבנט. אפשר להניח שהיא מתואמת, לפחות בקריצה.
שקד יכולה להיות הבונוס שיסגור לנתניהו את פינת ה־61, אבל גם זו שתשאב מנדט־שניים מהגוש בלי לצלוח את אחוז החסימה. הדילמה המרכזית של הליכוד היא כיצד לנהוג בה, אחרי פניית הפרסה שלה. שקד מקווה להיות מפלגת לוויין שתפנה למצביעים היקרים ביותר בבחירות הללו: מרכזה מגוש נתניהו, אבל ימינה מהמחנה הממלכתי של גנץ. ימין רך – "פיינשמייקרים", כפי שכינה אותם מישהו בקמפיין הליכוד – שמעדיפים ממשלת ימין (לאו דווקא בהנהגת נתניהו), אך לא מסוגלים להצביע לליכוד או לסמוטריץ' ובן־גביר. קהל היעד הוא מצביעי המפד"ל, שיחזרו לבית היהודי ולאות ב', ופליטי הימין החדש וימינה.
נתניהו מבין שאם מפלגת הבית היהודי תעבור, יש לו ממשלה; אבל הוא מעדיף לא להזדקק לה כאצבע ה־61, וגם לא סומך על יכולתה לעבור את אחוז החסימה. בכל הקשור ביחסי שקד והזוג נתניהו השיקולים לא תמיד קרים ומחושבים, אבל במקרה הזה, מעבר לתיעוב, בליכוד מנסים להעריך את סיכויי שקד כדי להחליט אם להניח לה לנסות לעבור או לנהל בליץ שיגרום לה לפרוש בטרם יום הבוחר. עוד שאלה שמנסים לפענח שם היא להיכן יתפזרו קולותיה בתרחיש של פרישה: חלקם ודאי יחזרו, גם אם באי חשק, לגוש נתניהו. השאלה היא אם אחרים לא יעברו צד למחנה הממלכתי של גנץ, או יישארו בבית.
החלטה סופית בעניין שקד לא התקבלה, אבל מהמאמצים שהשקיעו בליכוד כדי לסכל את הצטרפותו של משה סעדה לרשימתה אפשר להבין לאן נושבת הרוח. סגן ראש מח"ש לשעבר ניהל משא ומתן ממושך עם שקד. הוא נפגש איתה לראשונה לפני כמה חודשים – עוד בטרם דרך כוכבו בימין, עם פרסום ריאיון הפרישה שלו לעמית סגל בחדשות 12. מאז התחבט והתלבט בין כמה ברירות פוליטיות: התמודדות בפריימריז של הציונות הדתית, שריון כמועמד מוסכם בין סמוטריץ' לבן־גביר, חבירה לסיעת שיקלי ששקל אז לחבור לבלוק טכני עם סמוטריץ', וכן, גם משא ומתן על השתלבות בבית היהודי.
הוא ושקד נפגשו ושוחחו בטלפון בימים האחרונים. יממה לפני סגירת הרשימות הוא בישר לה שהכיוון חיובי, ואז נעלם. הלחץ מצד הליכוד היה כביר. ח"כים התקשרו, מפגינים מחו מול ביתו, הורים שכולים נפגשו איתו. אבל מה שהכריע היה דווקא לחץ חיובי: לסעדה הובטח מקום ריאלי בליכוד תמורת הוויתור על ההרפתקה עם שקד. חברו שיקלי קיבל בצדק את המשבצת הראשונה, סילמן – שבידיה הבטחה חסויה מליל העריקה שלה – את השנייה, וגל הירש, שנחשב לאורך זמן למועמד בטוח לשריון, נשאר בחוץ. המו"מ עם שקד הקפיץ את סעדה על חשבונו.
עוד שריון מכוער של הרגע האחרון נרשם במפלגת הציונות הדתית: יומיים לפני סגירת הרשימות כינס סמוטריץ' את חברי המרכז בזום לצורך שינוי התקנון והוספת זכות לשריון נוסף מטעם היו"ר בחמישייה השנייה, מלבד שריון אחד שכבר היה בסמכותו. כל זה כדי לדחוק את צבי סוכות, שנבחר בפריימריז במקום הראשון אחרי הח"כים המכהנים. סוכות, שהשקיע כסף ומשאבים בהליך הדמוקרטי שסמוטריץ' התפאר בו, הגיע למקום החמישי בפריימריז ולמקום 12 אחרי ההסכמים עם עוצמה ונעם. הוא נדחף עוד שני מקומות אחורה לטובת אוהד טל, איש בני עקיבא העולמית, ושמעון סלומון, שהתמודד גם הוא בפריימריז ונבחר אחריו. הריצ'רץ' עם עוצמה יהודית דחק אותו למקום ה־16, שאינו ריאלי גם בסקרים המחמיאים ביותר. לתשומת לב מועמדי הפריימריז בסיבוב הבא.
