אבן נגולה בשבוע החולף מעל ליבו של ראש האופוזיציה בנימין נתניהו, עם פתרון המשבר בין המפלגות החרדיות־אשכנזיות והבטחת ריצתן המשותפת ברשימת יהדות התורה. לכאורה נסב המשבר סביב סוגיית הכנסת לימודי הליבה לחינוך החרדי לבנים, אך מתחת לפני השטח היה זה קודם כול מאבק על ההגמוניה החרדית. שורשי הסכסוך החרדי־אשכנזי נטועים אומנם בחרם הראשון של המתנגדים על החסידים בעיר וילנה, לפני 250 שנה בדיוק, אך לענייננו די לשוב במנהרת הזמן כיובל שנים, לראשית שנות השבעים.
בשנים ההן הלכה והתגבשה הנהגתו של הרב אלעזר מנחם מן שך, ראש ישיבת פוניבז'. לכאורה היה הרב מנהיג הציבור החרדי־ליטאי, אך בסדרת מאבקים הוא ביצר את מעמדו כפטרונה של "ההשקפה הטהורה" בחברה החרדית כולה – ליטאים, חסידים, ובמידה מסוימת גם ספרדים. תוך שהוא משתמש במעמדו התורני ובחושיו הפוליטיים החדים, השליט הרב שך בכל אגפי החברה החרדית נורמות קשיחות של הגבהת חומות והתבדלות מהחברה הישראלית. מי שלא התיישרו, למשל חלק מאנשי מפלגת פא"י (פועלי אגודת ישראל), מצאו את עצמם מעבר לחומה.לא לחינם קרא ד"ר אבישי בן־חיים לספרו על הרב שך "איש ההשקפה". זה היה מפעל חייו. בזיכרון הישראלי מזוהה הרב שך עם "נאום השפנים והחזירים" בחודש ניסן תש"ן (1990), שבו תקף בחריפות את הציבור החילוני. אולם את עיקר המאמצים להגבהת החומות מיקד הרב שך בבית פנימה. הוא לא הסתפק בחיסול כל מוקד כוח חלופי בציבור הליטאי, אלא פעל להחיל את אותן נורמות גם בציבור החסידי. כדי שיוכל להיאבק ללא מורא פיצל הרב הזקן את אגודת ישראל, והקים את המפלגה הליטאית "דגל התורה", ששימשה לו בסיס כוח עצמאי.אחד הנושאים שהעסיקו את הרב שך יותר מכול היה החינוך החרדי, "פך השמן הטהור". המהלך להפיכת החברה החרדית לחברת לומדים החל אומנם בימי החזון איש, אך מי שהוביל את המהפך בפועל היה הרב שך. כחלק מהמגמה הזו דוללו מאוד לימודי החול במוסדות החינוך של הבנים החרדים, גם בגילאי בית הספר היסודי. הם נותרו על כנם ואף תוגברו במוסדות החינוך של הבנות, שתפקיד הדאגה לפרנסה הופקד בידיהן. לפי ההיגיון של הרב שך, אם הגבר החרדי אמור לעסוק בתורה כל ימיו, לשם מה נחוצים לו לימודי חול מעבר לרמה מזערית? מדוע להעניק לו בסיס שיאפשר לו בעתיד לנטוש את עולם התורה ולעסוק במקצועות לא "ישיבתיים"?מאז פטירת הרב שך חלפו יותר מעשרים שנה, והחברה החרדית התגוונה. "ההשקפה הטהורה" מזמן אינה מוסכמת, והימים שבהם אדם אחד הנהיג את החברה החרדית מבחינה אידיאולוגית חלפו לבלי שוב. אולם לאחר הכתרת הרב גרשון אדלשטיין ל"גדול" החדש, עם פטירת הרב קניבסקי, יש מי שמנסים להחזיר את עטרת הרב שך ליושנה. הרקע לכך הוא בין השאר ההתחזקות האלקטורלית של דגל התורה בבחירות לעיריית ירושלים, והיחלשותה הפוליטית של החסידות הגדולה והמשפיעה באגודת ישראל, חסידות גור. פרשת לימודי הליבה בחסידות בעלז הייתה בסך הכול הזדמנות לנאמני הרב אדלשטיין להראות לחסידים בכלל, ולאדמו"ר מבעלז בפרט, מי בעל הבית.
האדמו"ר לא ראה פתאום את האור, ולא הפך חלילה לתומך אידיאולוגי בשילוב לימודי ליבה בחינוך החרדי. הוא בסך הכול חיפש מסלול שיאפשר למוסדותיו תקצוב סביר. אולם, בשם הדאגה ל"פך השמן הטהור", החינוך החרדי לבנים, חסמו הליטאים השולטים בחינוך העצמאי את כניסת מוסדות בעלז לרשת, שמוסדותיה מתוקצבים מחד ומחויבים בלימודי ליבה מאידך. האדמו"ר לא אמר נואש ומצא דרך עוקפת לקבלת התקציבים, אך אז הגיעו הבחירות וטרפו את הקלפים. באמצעות האיום בפיצול יהדות התורה הצליחה חצרו של הרב אדלשטיין לכופף כרגע את האדמו"ר, ולגרום לו לסגת מן ההסכמה לתגבור לימודי הליבה במוסדות החסידות תמורת הגדלת התקצוב. אולם אם לאנשיו של הרב נדמה שמדובר בחזרה לימי הזוהר של ההנהגה הליטאית בראשות הרב שך, טעות בידם. הסוסים ברחו מהאורווה, והחברה החרדית כבר איננה כשהייתה. הישגו של הרב אדלשטיין זמני, ולאחר הבחירות מתווה החינוך של בעלז בהחלט עשוי לקום לתחייה.
