וכך, בעיצומם של ימי הרחמים והסליחות, שקד התקפלה. עתה היא מבקשת מגוש נתניהו הן רחמים והן סליחות, וכנראה לא תזכה לאלה או לאלה. "נכון, עשיתי טעויות", הודתה השבוע, "אבל תמיד פעלתי כשטובת מדינת ישראל לנגד עיניי". שקד עדיין לא מבינה שעיקר אשמתה בדיוק בכך שטובת מדינת ישראל עמדה לנגד עיניה ולא טובת הגוש. על כך בדיוק לא מוכנים למחול לה, שהרי גם בעתיד היא עלולה לשוב ולהעמיד לנגד עיניה את טובת המדינה לפני הנאמנות העיוורת לנתניהו ולגוש.
באשר לרחמים – היא לא אמורה לצפות להם כלל. כל מה שמעניין את בעל הרחמים הוא לחזור לבלפור. אף שהוא יכול להיעזר בה להשגת מטרתו, אין שום סיכוי ש"סביבתו הקרובה" תצליח להתאפק ולוותר על ההזדמנות לנקום בה.
הראשון שהגיב לשינוי הכיוון של שקד היה ח"כ בצלאל סמוטריץ'. מתברר שהוא מודאג מאוד. "שקד חייבת לפרוש מהמרוץ", אמר. "אין לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה והיא רק תשרוף קולות לגוש הימין". אין חכם כבעל ניסיון. בניגוד לשקד, שני סקרים בלבד שבהם לא עבר סמוטריץ' את אחוז החסימה הספיקו לו כדי להתעשת. כמה שעות בלבד אחרי פרסום הסקר השני הוא הזדרז להשתחרר משאיפות הגדלות שלו, קיבל את רוב תנאיו של בן־גביר וחזר אליו עם הזנב בין הרגליים כדי שיחד יעברו את אחוז החסימה. הבהילות הזו לא הייתה מקרית; סמוטריץ' הבין היטב שעוד שני סקרים כאלה והתמונה של גודלו הפוליטי האמיתי תתקבע בתודעה הציבורית. הוא העדיף להתקפל לפני שהציבור יפנים שאין לו אפילו ארבעה מנדטים משלו.
אבל עיקר דאגתו של סמוטריץ' אינה מכך ששקד והבית היהודי לא יעברו את אחוז החסימה; אדרבה, הוא חושש מכך שהם כן יעברו אותו. שנה שלמה הוא עסק בחיסול ימינה כדי להישאר המפלגה הציונית־דתית היחידה בשטח (כפי שמעידה גם התנכרותו למפלגת נעם), והנה, דווקא כשהוא על קו הסיום של הפרויקט הזה, זוכה הבית היהודי לתחיית המתים, עולה מחדש על המפה ומעמיד באור מגוחך את יומרתו של סמוטריץ' להיות מנהיגה היחיד של הציונות הדתית. מכך הוא מודאג.
חוסר היכולת של שני האגפים האלה בציונות הדתית להשתחרר מנתניהו עומד לעלות להם ביוקר. נתניהו ישתה את שניהם. הוא יראה לבצלאל סמוטריץ' ולאורית סטרוק שהוא יודע לזעוק "געוואלד" ביעילות רבה יותר משניהם. כך הוא נוהג לעשות תמיד לבעלי בריתו מהציונות הדתית. הוא לא רק ידאג ששקד לא תעבור את אחוז החסימה, אלא גם יוודא שהרשימה של סמוטריץ' לא תגדל הרבה יותר מעבר לגודלה הנוכחי.
ככל שהקואליציה העתידית תלויה בנתניהו, בן־גביר וסמוטריץ' יהיו הראשונים שהוא יותיר מחוצה לה, כמובן רק אחרי שימליצו עליו בפני הנשיא. אומנם סמוטריץ' הוא זה שהביא לנתניהו את הראש של בנט והפיל למענו את הממשלה, אבל מומלץ לו לא לצפות מנתניהו להכרת תודה. כשיחוש על בשרו כיצד נתניהו מפר בעזות מצח את כל מה שהבטיח לו, הוא עתיד להתגעגע להפרת ההבטחות של בנט.
