סערת הלימודים בחברה החרדית פרצה שוב לחיינו. עיתוי הסערה נובע בין השאר ממניעים פוליטיים אך זו הזדמנות טובה לקחת צעד אחורה ולנסות להבין את האתגר הגדול הניצב בפני מערכת החינוך החרדית, אתגר המשליך במישרין על החברה הישראלית כולה.
נפתח בעובדות עליהן אין חולק. הראשונה, בשביל להתקדם ולהתפתח בעולם העסקים יש צורך בידע כללי ובמקצועות המרכזיים של לימודי הליבה. השנייה, לבית ספר יש מספר ערכים שאותו הוא יכול לקדם ולחנך את תלמידיו אליהם. מה הם ערכים אלו? הדבר נתון לבחירת המוסד ותלוי בסולם הערכים של צוות המוסד והורי התלמידים.
לפעמים זה עובד מצוין. בתי הספר הכלליים מחנכים להישגיות ולהצלחה במקצועות הליבה. ערכי בית הספר משתלבים עם החומר הנלמד והתלמידים מחונכים למצוינות ובניה אישית שתסייע להם בשוק העבודה. האתגר מתחיל כאשר הערכים שונים. רבים מהחברה החרדית מעוניינים לגדל את בניהם עם סל כלים מקצועי שיסייע להם להתפרנס בכבוד, אך יש להם ערכים נוספים, קודמים. חשוב להם שילדיהם יגדלו באווירה המעריצה את התורה. חשוב להם שערכי היהדות יעמדו בבסיס משימת החינוך של מוסד הלימודים וככזה יינתן דגש רב ככל האפשר על עיון ופלפול בספר הספרים של העם היהודי.
אך 'גם וגם' יש רק בפרסומות ברדיו ולא במציאות הישראלית. בית ספר צריך לבחור היכן הוא משקיע משאבים ומאמצים. אם העיקר הוא לימודי הליבה, לימודי התורה יהפכו טפלים- דבר שלא יעמוד במבחן הערכים של החברה החרדית ולכן, מבחינת הציבור החרדי, אינו אפשרי.
כיצד ניתן לפתור את הבעיה? בשיח הציבורי קיימות שתי הצעות רווחות. הצעה אחת שמקדמים גורמים חוץ חרדיים מבקשת לשלול מהחברה החרדית את הזכות לבחור את סדר העדיפויות שלה ואת סולם ערכיה. הם מתעקשים להתאים את מערך החינוך החרדי לזה הכללי, להתערב בתכנים הנלמדים ולבטל את זכותה של החברה להגדרה עצמית ולחינוך על פי השקפת עולמה.
ההצעה השנייה, אותה מקדמים מנהיגי החברה החרדית, מבקשת להתעלם מהצורך בלימודי חול בגילאים צעירים. 'אם צריך, אפשר להשלים הכל בחצי שנה' הם אומרים. לדעתם אין מקום לשינוי, מה שהיה הוא שיהיה, והצורך ההולך וגובר של בוגרי המערכת לפרנס את עצמם באופן מכובד לא מטריד אותם במיוחד.
בתווך נמצאים מאות ואלפים המעוניינים שבתי הספר ימשיכו לקדם את הערכים בהם הם מאמינים, אך בד בבד, חשוב להם שילדיהם ילמדו את מקצועות הליבה. אלה אנשים שאינם מקבלים מענה בשתי ההצעות האמורות. הם לא רוצים לשנות את אמונתם, אבל הם גם לא רוצים שגורל ילדיהם ייחתם לעוני ולקושי.
בשל כך הגיעה השעה לבחון אפשרויות נוספות. כך למשל, מקומות לימוד חוץ-בית-ספריים כדוגמת חוגי העשרה שיעניקו לתלמידים כלים משמעותיים בלי להיכנס להיבט החינוכי הרחב שלהם. באופן זה תלמודי התורה ובתי הספר ימשיכו להעמיד בקדמת חזונם את ההצלחה וההתמדה בתורה ובמצוות ובד בבד התלמידים החפצים בכך, יוכלו להעשיר את ידיעותיהם ולהגיע מוכנים ובשלים יותר לחייהם הבוגרים גם מבחינה תעסוקתית.
איפה הכסף? אז זהו. בתי הספר החרדים מתוקצבים פחות מעמיתים המלמדים ליבה. את אחוזי הפער הניכרים ניתן לתעל להשלמת הלימודים ולעידוד השתתפות ומצוינות גם מחוץ לבתי הספר. בכך תמלא המדינה את חובתה להעניק לכך ילד הזדמנות שווה, לצד השמירה על כבוד האדם וחירותו וזכותו של האדם לבחור את אורח חייו.
בפתרון כזה אין ניצחון פוליטי. אף צד לא מביס את רעהו. אבל לבנינו ובנותינו יוענק שוויון הזדמנויות לצד שמירה על הערכים החשובים להם, כך שהחברה הישראלית כולה היא זו שתנצח.
