כמו כולם גם אני בתוך סערת הבחירות החוזרת, ההתלבטות מה לעשות ומה נכון לא נותנת לי מנוחה. החגים בעולם היהודי הן עבורי נקודות טעינה. כל זמן והייחוד שלו. השבוע הזה שהוא השבוע האחרון של השנה הוא נקודת טעינה מיוחדת במינה כי היא מכילה בתוכה תנועות שונות ומנוגדות- סיכום של שנה אחת והתחלה של שנה אחרת. זמן כזה מחייב לעצור ולא רק להגיב, זה מחייב לבחון ולא רק לשעוט קדימה.
בשבוע שעבר לכדה את מבטי תמונה מיוחדת כל כך שגרמה לי לעצור לכמה רגעים את רכבת המחשבות האינסופית. בתמונה המעט חשוכה- היכל הזיכרון של יד ושם ובמרכזו, בגלביה לבנה ובוהקת, עם כאפיה על ראשו, עומד שר החוץ של איחוד האמירויות. מי היה מאמין? זה מסוג התמונות שצריך לשפשף את העיניים, לוודא שלא מדובר בסרט מדע בדיוני. השר האמירתי עומד במקום אשר מנציח את הזיכרון של הניסיון הנוראי להכחיד, להשמיד, להרוג ולאבד את העם היהודי. ניסיון שמדינת ישראל הבועטת, החזקה והמתפתחת מעידה עליו שנחל כישלון חרוץ. וככה בלבוש מוסלמי מסורתי מובהק הוא עומד בהיכל הזיכרון ומדבר על הדורות הבאים וכמה אנו נדרשים באומץ לבנות גשר. כמה אנו מחויבים לפעול למען העתיד המשותף של כולנו כאן.
לקח לי כמה רגעים להבין שהתמונה הזו אמיתית. זה הרי סוג של התגשמות נבואות על שלום עם השכנים, גם אם לא השכנים הכי קרובים. לא שלום מתקפל ונרמס אלא שלום עם גו זקוף ורצון אמיתי לשיתוף פעולה. פתאום הכאוס הפוליטי, שאני אישית טרם רואה את סופו, הצליח לקבל מבט אחר. לראות את הלבן הבוהק של הגלבייה שמסמלת לבוש מוסלמי מסורתי ביד ושם, לשמוע על שינויים במסלולי טיסה שמקצרים לנו את הדרך בזכות מעבר מעל מדינות שעד לפני רגע הוגדרו אויב, לראות את מערכות היחסים הכלכליות המתנהלות בינינו לבינם- פתאום נתן לי כמה רגעים של תקווה. נכון, עדיין לא גר זאב עם כבש ויש עוד המון מה לעשות כאן אבל זה אפשרי וזה מתחיל לקרות…
השאלה הגדולה היא האם אותו אומץ ששר החוץ של איחוד האמירויות הפגין ביד ושם, בהחלטה לבנות גשר בין מדינות, תפיסות ואפילו דתות- האם האומץ הזה יכול להתקיים גם בתוכנו? האם האומץ הנדרש בשביל להיות מוכנים לשנות קיבעון של דורות, לשנות דעות ותפיסות, יכול לעבוד גם בנפש פנימה? הזמן הזה של סוף אלול ותחילת עשרת ימי תשובה הוא זמן מיוחד שטומן בחובו אומץ: האומץ להחזיק תנועות מנוגדות ורק להקשיב ולהתבונן, לראות מה קיים שם. בימינו צריך הרבה אומץ רק להקשיב.
וקול התור נשמע בארצנו.
