הבחירות מתקרבות. לא יודע אם אתם מרגישים את זה, אבל הן אוטוטו כאן. בעצם, אני יודע שאתם לא ממש מרגישים. כמו מול הקורונה, כולנו מחוסנים מפני הבחירות. אבל אם בחירות הן מלחמה בין אידיאולוגיות ותפיסות, אז הבחירות האלה הן מלחמת שלג. לא כמו ההיא בביירות עם הפלנגות, אלא שכרגע נראה שהן יוכרעו על פתיתי שלג: אנשים מיוחדים, אלה שעדיין מתלבטים ובכל ויכוח פוליטי מוצאים את עצמם זורקים לאוויר את המשפט "אין לי למי להצביע".
אחד הרגעים הקשים ביותר בחייו של אדם מגיע כשהוא מבין שהוא לא מיוחד. לי זה קורה לא מעט. החיים שלי תותים, אבל לא המצאתי המצאה ששינתה את העולם, לא הקמתי להקת רוק שנכנסה להיכל התהילה, אין לי כישרון שכל העולם רוצה לחזות בו, אני לא כוכב קולנוע או מסי הישראלי. אני כולה יותם זמרי. כיף לי, נחמד לי, אבל בסוף אני זברה, לא חד־קרן.
עכשיו, אני לא אומר שאף אחד מכם לא חד־קרן. יכול מאוד להיות שאחד האנשים שקוראים את המילים האלה כרגע עתיד להתגלות בעוד כמה שנים כחד־קרן בתחומו ולשנות את העולם. אבל בואו, גם אתם יודעים שאתם זברות. או חלופה כשרה יותר.
האמת שאנחנו משכנעים את עצמנו בייחודיותנו בקלות כשזה מגיע לפוליטיקה. בחיים, תחושת ייחודיות דורשת ממך לשלם מחיר. רוצה להצטיין במשהו? אתה צריך להתאמן בו. רוצה תואר שיבליט אותך? אתה צריך ללמוד. רוצה להיות שף צמרת? אתה צריך לחטוף צרחות משף מעצבן שחושב שלהגיש סלרי עם נגיעות זעתר זה מדע טילים.
אבל בבחירות לא משלמים מחיר על ייחודיות. מספיק שתשדר לעולם שאתה מיוחד עד כדי כך שאין לך למי להצביע, וכבר עוטף אותך מעטה מסתוריות וחוכמה. איזה מיוחד הוא רועה הצאן הזה שמסרב להיות חלק מהעדר! הוא לא כמו השאר שיודעים חודשיים לפני הבחירות למי יסכימו באדיבותם לתת את קולם. הוא פתית שלג.
הרצון בריזוטו
השבוע ניהלתי שיחה עם חבר טוב שעדכן אותי שלאחר מחשבה עמוקה ולילות נטולי שינה הוא אזר אומץ לחשוף בפניי שהוא פתית שלג ואין לו למי להצביע. שלא תטעו, לא מדובר באדם מנותק שלא שוחה ברפש וחושב שאיזנקוט זה קינוח ואטבריאן הוא סלט פרסי. אם זה היה המצב הייתי מקבל את זה. אבל האיש מנהל אינספור ויכוחים ודיוני רשת, ויש לו דעה בכל נושא ונושא על כל דעה. "אם לא יקרה משהו חדש אני הולך לים ב־1 בנובמבר", הוא אמר לי.
ניסיתי להסביר לו את גודל האבסורד. אמרתי לו שזה קצת כמו להגיע למסעדה, אחרי שלושה ימים בהם לא הכנסת כלום לפה, ובזמן שאתה עומד בכניסה, רגע לפני שהמארחת מושיבה אותך, לפנטז על המנה שהכי בא לך לאכול – נניח, ריזוטו ערמונים עם כמהין וזעתר. אני שונא ערמונים ומעדיף שמפיניון על כמהין, אבל רציתי שהמנה תישמע יוקרתית עם נגיעות ארץ ישראליות.
ואז המארחת מושיבה אותך, ואומרת לך שהבעלים של המקום מאוד מעריך את העבודה שלך בתחום הזגגות אז אתה יכול לבחור כל מה שבא לך מהתפריט חינם אין כסף. ואז אתה פותח את התפריט ויש שם הכול מהכול, באמת: סטייקים ותבשילים וסלטים אבל מי ירצה סלט בסיפור דמיוני. ואתה עובר ועובר על התפריט, ומחפש את הריזוטו ערמונים עם כמהין וזעתר שלך, ואין.
אתה הופך את התפריט לצד של השתייה, אבל גם שם הוא לא נמצא. אתה קורא למארחת ושואל אותה אם יש במקרה בספיישלים ריזוטו עם ערמונים, כמהין וזעתר. היא מתנצלת ומודה שאין, אבל מזכירה לך שאתה יכול לבחור מה שבא לך.
לא. אתה רוצה את האורז הרטוב והמעצבן שלך עם הערמונים, שלאף אחד לא ברור מה זה בכלל, עם כמהין מטופש וזעתר אותנטי. אז אתה מודה לה בנימוס, קם, ומחליט שלמרות שלא אכלת שלושה ימים, בתפריט הזה אין לך מה לבחור.
סיימתי את הסיפור והוא בהה בי ואמר: "אחי אני גווע, אולי נזמין פיצה?". הודיתי בפניו שיש מצב שהגזמתי עם המשל, אבל אם מזקקים את המסר: חשוב לי שתדע שאני מכיר אותך כבר יותר מעשור ואתה לא מיוחד עד כדי כך שלא תלך להצביע. אף אחד מאיתנו לא מספיק מיוחד, כי פוליטיקה זו אמנות הפשרה. זה נכון לא פעם לפוליטיקאים, וזה נכון גם לנו הבוחרים.
אין לי בעיה שתהיו פתיתי שלג בפינלנד. זו מדינה עם המון שלג ומעט פוליטיקה, והסערה הפוליטית הגדולה ביותר שם בעשור האחרון הייתה שראש הממשלה בת ה־34 העלתה סרטונים של עצמה רוקדת לטיקטוק. פה יש יוקר מחיה וחיזבאללה ואיראן וחמאס וגז ותאונות דרכים ויפה בן־דוד ומכון התקנים ויהודה ושומרון ומלאנתאלפים נושאים קיומיים שפינלנד, גם בעוד אלף גלגולי חיים, לא תחווה.
וגם אין בישראל שלג. כשיש, הוא מעאפן כזה, עם בוץ, ומחזיק שתי דקות לפני שהוא נמס על איזה כביש ירושלמי.
אז פתיתי שלג יקרים שלי שאין להם למי להצביע: תתבגרו. אתם כועסים אולי, ומיואשים אולי, ועצבניים אולי, אבל תפשירו את ההיגיון בבקשה, ותזכרו שהשלג של השכן תמיד לבן יותר, ואם אתם לא תצאו להצביע, רק כי אין משהו שהולם את דעותיכם המיוחדות ב־147 אחוזים, אתם בסך הכל מביאים חורף אידיאולוגי די קודר למחנה שלכם.
*
חשוב לי לציין שהטור פונה בעיקר למצביעי גוש הימין. בקרב השמאל, לטעמי לפחות, יש לא מעט פתיתי שלג ייחודיים שאסור להם להתפשר אפילו בקצת ובאמת עדיף שילכו לים ב־1 בנובמבר. 0
לתגובות: dyokan@makorrishon.co.il
