"היום הרת עולם. היום יעמיד במשפט כול יצורי עולם. אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים, אם כעבדים, עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא לאור משפטנו".
- אדם נכנס לבית קפה להזמין קפה. הוא מסתכל סביב על האנשים, סורק בעיניו את העולם הקטן של בית הקפה. יש לו ביקורת עצמית איך בית הקפה החליף את בית הכנסת. האנשים בבית הקפה נראים לו נכונים, לכולם חוץ מאשר לו יש איזה סוד שהוא עדיין לא גילה. כמה שנים עוד יעברו והוא עדיין ירגיש ככה. מלא דברים זזו לו בחיים חוץ מההרגשה הזו שנשארת תקועה כמו המחשבות על אהובה מהעבר. לפעמים זה מתהפך וכול האנשים האלו לא מעניינים ורק הוא היחיד בעולם שיודע מה נכון. בכול זאת יש כמה דברים שנראים אחרת. נניח, שהוא מעדיף לבוא לבית-קפה עם חבר, להרגיש את שותפות הגורל ולדבר מאשר לשבת לבדו, או נניח שאין לו תלונה על שגרת היום-יום. גם שהוא נוסע ומרגיש כמה טוב להיות בחופש זה לא בגלל שרע לו וגם אם הוא יודע שיש חלומות שלא הגשים ויש עוד דרך, הוא יודע איך להרגיש בבית ולשמוח עם מה שקורה אתו היום.
- ילדה מתחילה את כיתה א', היא התעוררה בבוקר מחלום שהמחברת שלה ריקה בזמן שכול המחברות של הבנות מסביבה התמלאו. היא מגיעה עייפה ועצבנית ליום הראשון בכיתה א' והילדה שהושיבו לידה ממש לא מוצאת חן בעיניה. בגן היא נהגה ללכת מכות עם כולן ולחזור הביתה ולהגיד לאמא "אף אחד לא אוהב אותי, כול הבנות שונאות אותי". אמא מסתכלת על הילדה היפה החכמה והמוכשרת שלה בעיניים והמחשבה היחידה שיש לה זה – מה עשיתי לא נכון. והכאב הזה שמפלח את האם ואת הילדה קושר אותן בגורל עתיק דורות של נשים עם כאבים גדולים כי טוב לאדם שלא נברא מאשר שנברא. עד שמגיע אלול. ראש השנה. אולי השנה יגיע משיח ויהיה טוב יותר ואשלח אותה לטיפול הנכון, או שהיא תירגע פתאום, אולי הבור ייסגר.
- אמא של חני מכינה את שולחן החג. בשביל חני החיים טובים אבל בשביל אמא של חנה, חנה עדיין לא התחתנה. אין לה תמונות של נכדים לשלוח בקבוצות ה- WhAtsapp
אך קיים הסיכוי שהיא באמת רוצה שלחנה תהיה אהבה. חנה הייתה מעדיפה להעביר את החג בסיני ורק לא להיות קרובה להרגשה הזו של אמא שלה ולא משנה כמה טעים יהיה האוכל זה לא יצליח לפצות על הטעם המר של תחושת האכזבה. חנה רוצה חופש מחשבה ותנועה, היא מחכה לתפילות בבית כנסת ולמדה תורה עם הרב שלה והיא עדיין מקשיבה לביטלס כמו שהייתה ילדה : "אין משהו שאתה יכול לעשות שאינו יכול להיעשות. אין משהו שתוכל לשיר שלא יכול להיות מושר. אין משהו שתוכל לעשות, אבל תוכל ללמוד איך להיות אתה. זה קל. כל מה שאתה צריך זה אהבה".
- דניאל נכנס לבית למצוא את האישה שלו על כסא הגלגלים צופה בחדשות. הטלפונים מהילדים לא מפסיקים להגיע, לאחל שנה טובה, מדי פעם הם מבקשים מהילד שלהם שיתקרב לטלפון ויגיד שנה טובה לסבא. למרות שממש הפצירו בדניאל ואשתו שיגיעו, דניאל לא יכול לנסוע לחג לילדים שלו כי זה לא נוח, הוא רגיל כבר שנים לתפילות בבית הכנסת שלו. גם הילדים לא יכולים להגיע, כי זה לא נוח להם. זו אולי פעם ראשונה שהוא צריך להכין את כול הארוחות לבדו. מפורר את הרימון, שם תמרים בקערה. הוא מעביר בראשו את ראש השנה שהיה ילד אצל סבא וסבתא בירושלים איך תמיד שהגיעו לברכה "שנהיה לראש ולא לזנב" אביו היה מסתכל רק עליו.
