השבועות האחרונים היו לא נעימים במיוחד עבור ולדימיר פוטין.
ראשית, תבוסה אסטרטגית משמעותית באוקראינה, בעקבות מתקפת נגד שהזיקה לשאיפות הטריטוריאליות של הקרמלין במזרח. ואז, מה שהיה אמור להיות מפגש של מנהיגים ידידותיים באוזבקיסטן שימש בעיקר להזכיר לו את מעמדו המוחלש, כאשר פוטין זכה להתעלמות מהמשלחת הסינית ולנזיפה מההודים. בינתיים, בשכונה שבה מוסקבה כביכול ערבה ביטחונית, התנהלו קרבות בין ארמניה לאזרבייג'ן, ועוד נמשכים עימותים בגבול בין קירגיזסטן לטג'יקיסטן.
לחצים מופעלים על פוטין גם מבית, כולל ביקורת שמותחים גורמים מפתיעים. שלשום (א') פרסמה אלה פוגצ'בה, זמרת פופ אהובה מאוד ושם מוכר לרוסים במשך עשרות שנים, הצהרה המבקרת את "המטרות ההזויות" של רוסיה באוקראינה שהפכו אותה ל"מצורעת שמכבידה על חייהם של אזרחים". מהצד השני, הלאומנים זועמים על המנהיגות הצבאית הכושלת באוקראינה, עד כדי כך שדובר הקרמלין דמיטרי פסקוב נאלץ להזהיר שמותר להעביר ביקורת – אבל רק עד גבול מסוים: "הגבול דק ביותר. צריך להיזהר כאן מאוד".
עם זאת, קשה להימנע מהכרה במציאות של מבצע צבאי מתפרק, וכבר אי אפשר להתעלם מהקריאות להתגייסות לאומית מלאה כדי להציל את המצב. פוטין אמר בשבוע שעבר שהוא "לא ממהר" באוקראינה – ברור שמבחינתו המשטר הרוסי יכול להחזיק מעמד יותר זמן מהמערב – ולא יהיו שינויים בתוכנית. אבל הוא הקפיד לומר שרוסיה "לא נלחמת עם כל צבאה".
עבור רבים, בהתחשב ביעדים שעל כף המאזניים, זו בדיוק הבעיה.
הם טוענים שפוטין לא יכול לנצח עם האסטרטגיה הנוכחית שלו. התגייסות לאומית תוסיף משאבים וכוח אדם ותרחיב את מאגר הלוחמים. אבל זו תאוריה. בפועל, הקרמלין לא מסוגל להכיר במציאות: שאין לו תוכנית ברורה באוקראינה והוא בילה חודשים בהסתרת המציאות בחזית מהאזרח הרוסי. וגרוע מכל – יתכן שבכל מקרה כבר מאוחר מדי.
לעת עתה, הדיון הציבורי ברוסיה הגיע לרמות יוצאות דופן. בהתפרצות נדירה, חבר הפרלמנט לשעבר בוריס נדז'דין טען במהלך ריאיון טלוויזיוני שאי אפשר "לנצח את אוקראינה עם המשאבים האלה, בשיטת 'המלחמה הקולוניאלית' הזו, עם צבא מקצועי, שכירי חרב וללא התגייסות לאומית". הוא הוסיף: "או שאנחנו מכריזים על התגייסות ויוצאים למלחמה מלאה, או שאנחנו יוצאים". הוא הציע שיחות שלום; משתתפים אחרים בתוכנית השתיקו אותו בצעקות.
ימים לאחר מכן, גנאדי זיוגאנוב, ראש המפלגה הקומוניסטית של רוסיה וקולה של האופוזיציה שהקרמלין מוכן לשאת, קרא ל"גיוס מקסימלי" והפך לדמות בעלת הפרופיל הגבוה ביותר שהעזה לקרוא ל"מבצע" הרוסי מלחמה. "מלחמה היא משהו שאתה לא יכול לעצור גם אם אתה רוצה", אמר בשבוע שעבר. "צריכים להילחם עד הסוף".
עבור זיוגאנוב, ניצים במערכת הביטחון ודמויות כמו רמזן קדירוב, מנהיג המשטר הפרו-רוסי של צ'צ'ניה שהמיליציה שלו נלחמת באוקראינה, היתרון בהתגייסות הוא להוסיף כוח אדם ולהמיר את הכלכלה לבסיס מלחמתי, תוך התמקדות ישירה בייצור צבאי. אבל זו אפשרות שפוטין, שתלוי באשליה של יציבות ונורמליות, מהסס לבחור בה.
ישנן שלוש סיבות לכך: הברורה ביותר היא שזו תהיה הודאה בכישלון. קשה לתאר כהצלחה מבצע צבאי מיוחד שהופך למלחמה שבעה חודשים לאחר שהחל.
שנית, ההתגייסות מחייבת את ביטול הפסיביות שעליה בנה פוטין את משטרו. היא כרוכה בגיבוש האזרחים שעד כה שוכנעו לשבת בצד ולהמתין לסופו של מבצע קצר ומתוכנן היטב. זו הייתה מתקפה שבה – בניגוד, למשל, לעשור הסובייטי האסוני באפגניסטן – אמורה הייתה להתבצע באמצעות מתנדבים בשכר, שגויסו מהמחוזות העניים ביותר (ולעתים קרובות לא רוסיים מבחינה אתנית). אנשים רגילים בערים גדולות יותר יכלו לתמוך מרחוק במלחמה שלא דרשה מהם דבר.
ההמון שבאמצע הוא הסיכון האמיתי עבור הקרמלין, הרבה יותר מהימין הלאומני. האזרחים הממוצעים הם אלה שעליהם נשען המשטר זה מכבר, גברים ונשים ששוכנעו להיות אדישים אך עתה יצטרך פוטין להלהיט אותם עד שיגעון. כאשר הם יהפכו למעורבים יותר (וישלחו את קרוביהם למלחמה), הם עלולים בהחלט להתחיל לשאול שאלות מביכות על יעילותו של פוטין.
ואז יש את הבעיה השלישית – גיוס המוני יהיה אתגר עצום. הלוגיסטיקה מורכבת. המשק לא יסבול בקלות את העלות של אובדן עובדים, ההתנגדות לגיוס הולכת ומסלימה ורק תמשיך לגדול ככל שהחיילים יחזרו מהחזית. שלא לדבר על זה שצריך חיילים כבר עכשיו – אבל אימון טירונים ייקח חודשים, בהינתן שלרוסיה אין כוח מילואים חזק ומוכן היטב. גם לא ברור איך חיילי מילואים ומתגייסים צעירים, שלעת עתה נחסכו באופן רשמי מקו החזית, יוכלו לפתור בעיות יסוד של מנהיגות, מורל וציוד.
ובכל זאת, רוסיה לא יכולה להישאר תקועה במלחמה קיומית שאותה ניהלה עם מעט מדי חיילים, ואיבדה אותם ואת נשקיהם בקצב מדהים. עדיין קיימת סכנה שרוסיה עלולה להסלים, או להשתמש באיום הולך וגדל כביכול כדי לקדם הכרזת מלחמה רשמית. הדיבורים הגוברים בקרמלין על תמיכה חסרת תקדים של נאט"ו באוקראינה עלולה ליצור אפשרויות למשטר שזקוק להן נואשות. המערב, יכלו הרוסים לטעון, כפה את ידם.
אבל לעת עתה הקרמלין מהמר על הדבר הטוב הבא – עידוד מחוזות מרוחקים ושכירי חרב להתגייס למען המדינה, תוך התעלמות מבעיות התיאום העמוקות ממילא בין היחידות הלוחמות.
בשבוע שעבר הופיעו סרטונים של אדם שנראה כמו איש העסקים הרוסי יבגני פריגוז'ין כשהוא פונה לאסירים בכלא בשם חברת שכירי החרב וגנר, ומבטיח להמתיק את עונשיהם בתמורה לשירות צבאי. "אם תשרתו שישה חודשים, תצאו לחופשי", אמר לאסירים. "אם תגיעו לאוקראינה ותחליטו שזה לא בשבילכם, נוציא אתכם להורג".
תגובתו של פריגוז'ין לסרטון הסגירה עוד יותר. "זה או חברות צבא פרטיות ואסירים, או הילדים שלכם", הוא השיב למבקרים ברשתות החברתיות. "תחליטו בעצמכם".
