כשהמהפכה החוקתית בישראל הגיעה לבית המלוכה הבריטי

"אני שמח על פגישתנו", אמר בנימוס השגריר הבריטי, "אם כי קצת מתפלא על הדחיפות שבה דרשת את הפגישה. כידוע לך, העם הבריטי עסוק בימים אלו באבלו על מלכתו".

"דווקא בגלל זה היה דחוף שניפגש מיד", אמר דובר משרד המשפטים הישראלי. "רצינו למחות על הפזיזות שבה הודעתם על הכתרתו של צ'ארלס, בנה של המלכה המנוחה".

"אני לא מבין", אמר השגריר, "הוא בנה הבכור של המלכה, והיא מתה, אז הוא עכשיו המלך".

"מי אמר?"

"חוק ההסדר משנת 1701, שקבע את סדר הירושה לכתר בריטניה, מבין צאצאיה הפרוטסטנטים של האלקטורית סופיה".

הדובר הישראלי חייך בסלחנות. "יש לנו, כמובן, כבוד עצום למחוקקים ולחוקיהם. אך גם החוק הזה כפוף לחוקה".

"אין לבריטניה חוקה", אמר השגריר, שתכלית השיחה הזו נשגבה עדיין מבינתו.

"ובכן", אמר הדובר, "בכל הצניעות, יש לנו בישראל קצת ניסיון עם הטענה הזו. מומחי המשפט שלנו סבורים שגם בהיעדר חוקה פורמלית, עקרונות היסוד של השיטה זכאים למעמד חוקתי, העולה על כל חוק שהוא".

"ואם באופן תיאורטי נחוקק חוקה שתקבע שצ'ארלס הוא המלך?"

הדובר כחכח בגרונו. "ייתכן מאוד שהיא תהיה תיקון חוקתי שאינו חוקתי".

"אני לא מבין", אמר השגריר הבריטי, "באיזה מובן חוקי בריטניה הם העסק של מערכת המשפט הישראלית?"

"לפי עקרונות היסוד של השיטה", אמר דובר משרד המשפטים, "הכול הוא העסק שלנו".

השגריר היה המום במקצת. ניסיונו הדיפלומטי העשיר לא הכשיר אותו להתמודד עם ההיגיון הפנימי של המהפכה החוקתית בישראל.

"אז מה בעצם אתה אומר? מי לדעתכם זכאי לכתר הבריטי?"

"ובכן", שפשף הדובר בנחת את ידיו, "לדעתנו ברור למדי שעקרונות היסוד הנאורים של השיטה הבריטית סותרים את עצם העיקרון של מלוכה תורשתית. הריבון צריך להיות האדם המתאים ביותר, ולא זה שבמקרה נולד למלכה".

"אבל זו השיטה שלנו מאז ומעולם, איך אפשר להגיד שהיא סותרת את עקרונות היסוד של השיטה?"

הדובר חייך. "חכה", אמר, "רק התחלנו. עקרונות היסוד של השיטה נובעים מהשקפת העולם הנאורה של העם הבריטי".

"אבל לפי הסקרים ולדעת הנבחרים, העם הבריטי תומך במלוכה תורשתית".

"אמון הציבור הנאור אינו נמדד בסקרים, וגם לא בבחירות".

"איך אתם מגדירים נאור?"

"מי שעמדותיו הן לדעתנו נאורות. זו הדמוקרטיה המהותית במיטבה".

"מאיפה בדיוק יש לכם סמכות לפרש את החקיקה הבריטית?" שאל השגריר, מגייס את שארית איפוקו הדיפלומטי. "זו פגיעה חמורה בעיקרון הריבונות הלאומית".

"אתה מדבר על ריבונות במובן הפרוצדורלי", הסביר בנחת הדובר, "ומתעלם מהריבונות המהותית. מבחינה מהותית, ריבונות פירושה ציות לערכיהם של בתי משפט נאורים, למשל: בית המשפט הישראלי".

"אז מי לדעתכם צריך לרשת את המלכה?"

"אנחנו לא כל כך מתעניינים בהיבט הפרסונלי", אמר הדובר, "אם כי מיד אזכיר כמה אפשרויות. העיקר הוא שיהיו קריטריונים ברורים. קודם כול, ברור שלמען עיקרון השוויון וההעדפה המתקנת, צריך שתקבל את הכתר אישה".

השגריר הרים גבה. "אינני חושב שנשות בריטניה היו מקופחות באחרונה בכל הנוגע למשרות מלוכניות".

"אנחנו מדברים במישור הערכי העקרוני", הסביר הדובר, "כרגע פחות חשובות לנו הזוטות העובדתיות. ובכן, אישה. מעבר לכך, כפיצוי מידתי להתנהלות הקולוניאליסטית של בריטניה בעבר, ראוי שהאישה תהיה ממדינה שפעם בריטניה שלטה בה. מתבקש שלאותה אישה יהיה רקע משפטי חזק, שהוא כלי ראשון במעלה לשליט של מדינה מודרנית".

"אז על מי חשבתם?"

"ובכן", אמר הדובר, "צריך לציין גם שאנחנו מחפשים אישה עם ניסיון שלטוני מקיף. בהתחלה חשבנו באופן טבעי על הנשיאה חיות, אבל אז נזכרנו בדברים שכתב פרופסור שלמה אבינרי: שהאישיות בעלת הסמכויות הרחבות ביותר בעולם הדמוקרטי היא היועץ המשפטי לממשלה בישראל. לאור זאת, כדאי לשקול את האפשרות שמלכת אנגליה הבאה תהיה גלי בהרב־מיארה הראשונה, הוגת המשילוּת המהותית. כדי לא לחרוג מתפקידנו השיפוטי־ייעוצי, אנחנו מותירים לכם את ההכרעה בין שתיהן. אגב, לדעתנו צריך להחזיר למלכה החדשה גם את התואר 'קיסרית הודו'. כבר הודענו על כך לידידינו ההודים, שעדיין מעכלים את הבשורה המשמחת".

השגריר קם ממקומו בזעם. "זוהי חוצפה מדרגה ראשונה! איך אתם מתיימרים לשלוט בנו?! לא נשלים עם היומרה הזו!"

הדובר נשאר לשבת במקומו באדישות. "כך הגיבו בהתחלה גם אצלנו", אמר. "אתם תתרגלו".