מאז פירוק השותפות המוזרה וקצרת הימים עם יועז הנדל, שקד נמצאת במסע מזורז בניסיון לקבל רהביליטציה בימין.
המסע החל בהכרזה שהיא לא תמנע קואליציה מנתניהו, המשיך בשלטי ענק ברחובות ומודעות בעיתונים על הלב שלה שתמיד היה בימין, והשיא – הליכה של שקד לקנוסה בדמות התנצלות רשמית על כאב הלב שהיא גרמה לאנשי ימין בהקמת הממשלה.
לחלק מהימין זה לא מספיק. מי שנראה שלא יצביעו לה גם אם שאר המפלגות יכריזו על פרישה דורשים ממנה להתפטר מתפקידה כשרת הפנים בממשלה, אחרת, כך הם טוענים, לא ניתן לקבל ברצינות את הטענה שהיא באמת חזרה לימין, ואת הטענה שהיא באמת חושבת שהממשלה הייתה טעות.
"איך את יכולה לצאת נגד ממשלה שאת חברה בה?" תוהה קואליציה נדירה שמשתרעת משמעון ריקלין, דרך חלק נכבד ממשפיעני הימין ועד לזהבה גלאון. והאמת, הטיעון תופס את האוזן – אם את עדיין חלק מהממשלה, איך נדע שבעתיד תסרבי לממשלה דומה?
התשובה פשוטה: לשקד אסור לעזוב את משרד הפנים, ועזיבה שלה במשרד הפנים, רק בשביל להשקיט את הקולות שקוראים לה להתפטר, תהיה מופת של אווילות פוליטית, ונזק אדיר לימין.
הימין, למי שמשום מה לא שם לב, נמצא היום באופוזיציה. ראש הממשלה החלופי, שתאהבו או תשנאו, ודאי היה פחות שמאלני מלפיד, לקח לעצמו מעין חופשה בתשלום ולמעשה אינו פקטור. מפלגתו של גדעון סער, מי שהיה אמור להיות חלק מבלוק הימין בממשלה, עברה לגוש השני באופן רשמי. למעשה, לימין אין היום עמדות כוח ברשות המבצעת, מלבד אחת – משרד הפנים, וגם את התפקיד הזה מוכנים משום מה אנשי הימין לתרום לקופת המדינה, בלי לקבל שום תמורה.
משרד הפנים הוא לא "עוד" משרד. הוא אחד המשרדים המרכזיים שמשפיע על כמה מהתחומים הקריטיים ביותר לאידאולוגיה ולצרכים של הימין, צרכים שלא נעלמו רק בגלל שאנחנו במערכת בחירות. כך, לדוגמא, משרד הפנים אחראי על מינהל התכנון ששולט על הועדות לתכנון ובניה, כוח ששקד השתמשה בו ממש לאחרונה, בתקופת הבחירות, כדי לקדם, באיחור של שנים, את שכונת גבעת השקד בירושלים שעוכבה בלחץ אמריקאי, ורק השבוע ביטלה, באופן תקדימי למדי, את המעמד של בני משפחת מחבל ממזרח ירושלים.
הכוח של המשרד לא מגיע רק ממה שהוא מקדם, אלא גם, ולמעשה יותר, במה שהוא בולם – משרד הפנים שולט בשער הכניסה לישראל ובמעמד מי שכבר נמצא בישראל, והעברת הכוח במשרד הפנים לגורם קצת יותר "ליברלי" ממנה בקבלת בקשות, יכולה להביא לכניסה ולקבלת אזרחות של הרבה יותר זרים ממה שהייתם רוצים לחשוב, זרים, שמנסיון של שנים, בתי המשפט (והתקשורת) לא יאפשרו למדינת ישראל להוציא החוצה, כמעט בלי תלות בנסיבות.
אם שקד תקשיב לקמפיין ותעזוב את המשרד, לא ימונה שר במקומה. תיק הפנים יעבור לראש הממשלה החלופי, בנט, שלא יהיה מסוגל בהיעדר רוב פרלמנטרי למנות מישהו אחר במקומה (לפרטים, דברו עם מתן כהנא), ויקום מי שחושב שבנט ינצל את הפיקדון הזמני כדי למלא את תפקיד ממלא מקום שר הפנים באופן מלא תשוקה ומוטיבציה.
משרד הפנים ישאר בלי אבא ואמא, מיותם מניהול אפקטיבי, ושום מטרה שניתן להעלות על הדעת לא תושג מאותו הצעד משום שהממשלה, אם מישהו לא שם לב למערכת הבחירות שמתנהלת סביבנו, כבר נפלה, ולא תושפע מעזיבה נוספת, שנראה שרוב חברי הממשלה דווקא ישמחו בה.
אפשר לקבל ואפשר לא לקבל את החזרה של שקד לימין. אפשר לבחור להאמין לה, ואפשר לבחור שלא להאמין לה ולחשוב ושהיא תגיד הכל כדי להציל את עורה. הכל לגיטימי, אנחנו חיים בדמוקרטיה. אבל הגיע הזמן שהציבור, נבחריו והתקשורת יפסיקו להיות שטחיים. הפוליטיקה לא נועדה רק להעביר מסרים, ולא כל פעולה צריכה להימדד רק בנקודה שהיא מחדדת, ובכמה היא קוהרנטית לצרכי קמפיין. הימין כל כך רוצה לנצח, שהוא כבר שכח איך שולטים, ושולטים באמצעות משרדי הממשלה, לא באמצעות ציוצים בטוויטר.
המציאות מורכבת, ובמציאות הזאת צריך לפעול. במציאות הזאת, הפקרת משרד הפנים רק בשביל שברשתות יפסיקו להטיף לה "צביעות" בקיום קמפיין ימני במקביל להחזקת משרד הפנים תהיה כניעה לפופוליזם, וכניעה לשטחיות. לטובת האינטרסים של הימין, שהיום היא נשבעת בשמו, נקווה ששקד לא תיכנע לדרישה.
