כשיהודי עובר לעולם שכולו טוב מתכנסת משפחתו, באים ומתקבצים החברים וכולם שחים בקושי הפרידה ובסגולות הנפטר. יהודי רם מעלה נעלם מתמונת חיינו ואנו מוצאים עצמנו מדקדקים באפיון תכונתו הבולטת ותרומתו המיוחדת לעמו, לארצו, למשפחתו.
כאשר נודע דבר פטירתו של אליקים העצני, חשתי כאב עמוק של פרידה מדמות מופת והבנתי שמסתיימת תקופה היסטורית. באותם רגעים חדרה בי ההכרה כי כאשר מסתיימת תקופה מתחיל פרק חדש שנכנס לתחרות עם קודמו. אליקים זכה להקים משפחה שהיא שבט הולך ומתעצם שמביא לידי ביטוי את כל ערכי עם ישראל. שבט העצני הוא פרי אהבתם והשקעתם של אליקים וציפורה (ציפ), אשר צעדו יד ביד בנאמנות אין קץ לאורך מסלול חיים ארוך, מפותל ומאתגר.
חידוש היישוב היהודי בחברון היה יעד שמעטים האמינו שהיה בר השגה. חבירה בין משפחת העצני ומשפחת לוינגר סביב שולחן ליל הסדר במלון פארק בלב חברון גם היא הייתה בבחינת מחזה בלתי אפשרי. היה זה ליל סדר ששינה את דמותה של ישראל.
אליקים העצני, עורך דין מרמת גן ומשה לוינגר, רב ממושב נחלים, הגיעו כאחד אל לב חברון בכוחה של סופת האש שחוללה מלחמת ששת הימים. מאותו ליל סדר ועד ימיו האחרונים, הייתה ההתיישבות ביהודה ושומרון הדגל אותו הניף יום יום. כחבר כנסת של תנועת התחייה, כחבר מועצת יש״ע, כאיש יוצר וחוקר ודורש וכותב, ארץ ישראל הייתה שירת חייו.
פעלנו רבות יחדיו במסגרת גוש אמונים, תנועת התחיה ובמאבקים רבים למען ההתיישבות. אליקים ייצג אותי כעורך דין בבתי משפט מספר פעמים. אל מכלול תכונותיו המופלאות, חבר חוש הומור מפולפל שבלט במיוחד ברגעי מבחן. אליקים הצליח להפיג כל מתח בבית המשפט ואפשר לי לצלוח מצבים מורכבים בקלילות ואפילו בתחושה של חוויה מכוננת.
בעיני, האפיון המיוחד של אליקים היה שמעולם לא ניסה לעשות רושם על אף אדם. אליקים פעל למען עם ישראל עם כל כישרונותיו הרבים, מתוך אמת פנימית שהייתה מתנת אלוקים.
לאחרונה, הגעתי לשא-נור בצפון השומרון עם קבוצה של גרעין הפועל למען שיבה למקום. והינה, בין מסדרונות המצודה הנטושה, ראיתי את דמות העצני צועדת מולי ובידו עוד העצני בן 5, ועוד אחד. נכד ונינים של אליקים אשר קבעו מושבם בצפון השומרון, במבוא דותן – במצוות ראש השבט אליקים העצני. הבנתי באותו רגע עד כמה עצומה מורשתו של אליקים ועד כמה פרושה מצודתו. חוויה זו נקשרה אל השיחות הרבות שהיו לנו על תנועת נחלה ועל האמון שרכש לתנועתנו שמשקיעה כל כך בצעירים, בדור ההמשך.
בשיחתנו האחרונה דיווחתי לאליקים על המאמצים הבלתי נלאים שאנו משקיעים בהקמת יישובים חדשים. עם ברק בעיניים הוא אמר לי בסגנון נבואי: זו הדרך ואין בלתה. כך היא דרכה של הציונות. עוד לא המציאו משהו מעורר יותר מהקמת ישוב חדש.
לאור מורשת זו נלך ובעזרת ה׳ נעשה ונצליח לכבודה של ארץ ישראל.
