שעה ארוכה התפתל אתמול על הדוכן מנהל מחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה, עו"ד ענר הלמן, בניסיון להסביר מדוע אי אפשר למנות את יו"ר הוועדה המייעצת למינוי בכירים מני מזוז – באופן זמני.
הלמן ניסה להעביר לשופטים קורס מזורז בדיני ממשלה יוצאת, אך אלו סירבו להיות סטודנטים טובים ושיסעו אותו שוב ושוב בניסיון לקבל תשובה לשאלה אחת פשוטה: "מה נשתנה?". מדוע הכלל שטוב לכל מינוי בכיר יותר או פחות בשירות המדינה, שבו לא ניתן למנות בתקופת בחירות מינוי של קבע, אלא רק מינוי זמני, מושעה דווקא במקרה ספציפי זה, בו הממונה הוא שופט ביהמ"ש העליון בדימוס. באמתחתו של הלמן לא היו תשובות טובות לשאלות השופטים, ונדמה היה לרגע שכל מה שנדרש מעו"ד יצחק בם, אשר ייצג את העותר, ארגון לביא, הוא לצטט בפני השופטים את דברי עצמם. אם לשפוט על פי ההתרחשויות באולם, התוצאה של העתירה הזו צריכה להיות פשוטה: הפיכת הצו על-תנאי למוחלט וקביעה שהממשלה הנוכחית איננה יכולה למנות יו"ר קבוע לוועדה, ונדרשת למנות לה יו"ר זמני בלבד.
אולם, כפי שיודעים כל באי בתי המשפט, דיון לחוד ופסק דין לחוד. כאשר באים השופטים לפסוק יש להם לעיתים שיקולים נוספים מלבד התוצאה הנכונה מבחינה משפטית טהורה. במקרה הנוכחי עומדת ברקע הבהרתו של השופט מזוז שנמסרה בדיון הקודם לפיה הוא אינו מוכן להצעה להתמנות מינוי זמני, ואם יוכרע שהמינוי הוא רק לצורך בחינת מינוי הרמטכ"ל, ולא לשמונה שנים תמימות, הוא יוותר על הכבוד ועל התפקיד. למעשה מדובר באיום לא מסווה, שהרי כל סיבת המינוי דווקא כעת היא הצורך למנות רמטכ"ל במהירות. ואם הממשלה תצטרך למנות ראש חדש לוועדה, מינוי הרמטכ"ל יתעכב עוד יותר. אדם קרוב אצל עצמו ואצל חבריו, ושופטי בג"ץ קרובים ודאי אצל עמיתיהם שבדימוס. בפתח הדיון הצהירו השופטים שהדיון איננו פרסונלי, ומנותק מהשאלה מינויו של מי עומד על הפרק. פסק הדין שיינתן בקרוב ("או השנה או בשנה הבאה", כפי שהתלוצץ ראש ההרכב השופט נועם סולברג בתום הדיון) הוא מבחן לא קל ליכולת של שופטי העליון המכהנים לפרוע את השטר, ולהתעלם מהתנגדותו המוצהרת של השופט מזוז למינוי על תנאי.
ואם אכן פסק הדין יהיה זה הצפוי, יעמוד השופט מזוז בפני מבחן גדול לא פחות. האם הוא יהיה מסוגל להתעלות מעל העלבון האישי של אי קבלת עמדתו, ולעשות מה שנכון למדינה ולא מה שמתאים למני מזוז עצמו. האם בסופו של דבר הוא כן יסכים לכהן בתפקיד 'אד הוק', רק לצורך מינוי הרמטכ"ל, במטרה לסייע למדינת ישראל ולמנוע פגיעה בביטחונה, או שהוא יעדיף לדבוק בעמדתו האישית ויניח את טובת מדינתו בצד.
את התשובות לשני המבחנים הללו נקבל כנראה בעוד זמן לא רב.
